עברו כבר קרוב לשנתיים מאז הפסקתי לכתוב וזה למעשה פוסט הסיום של הבלוג.
הקורונה טרפה כמה קלפים לאי אלו אנשים על הפלנטה הזאת, זה מלבד כמה מיליונים שכבר אינם איתנו. היא גם הפכה את הסטודיו ששכרתי אי שם בספטמבר 2019 לדבר העיקרי ואז היחידי שבו אני עוסק החל מסוף אותה השנה ואל תוך רכבת ההרים המשוגעת הזאת שמכה ממש עכשיו אנושות ברומניה, ברוסיה, בבולגריה ועוד.
בשנים בהם הבלוג עבד כתבתי רבות על אותה דיכוטומיה של יחסי שנאה אהבה לעולם הגינון, אבל בסוף הכריע את הכף אותו מגנט כביר ממנו ניסיתי להתעלם כל כך הרבה שנים.
22 שנים לאחר שטרקתי את הדלת לשדה האמנות והשלכתי את המפתח בלב ים ו9 שנים לאחר ששבתי בחצי צליעה ועדיין בסלידה למסדרונות המחלקה בבצלאל להשלים את התואר מצאתי את אותו המפתח על מפתן דלתי: חלוד אך עדיין עובד, ככה פשוט הוא היה שם. פלא פלאים.
זאת הזמנה לקוראי\קוראות הבלוג לעבור לאתר החדש שלי שם אני עדיין חוכך בדעתי כיצד לכתוב מחדש,
הנה האתר או בשמו הפשוט www.avinadavbegin.com
לא אסכם את שנות האתר כי באמת אני מעדיף להתרכז בפיגמנטים, ברזל ובטון אך אודה לכל האנשים שבדרך, המשתלות, הגננים, השתלנים, אדריכלי הנוף, העובדים, הלקוחות וקוראי הבלוג שחלקם הפכו לחברים , הבוטנאים ושאר המומחים כל אחד בתחומו. רבים מאוד.
אשאיר את האתר עובד בחודשים הקרובים ורשימה קצרה שלי של פוסטים מומולצים.
בואו לתערוכות ותשארו לעקוב בבלוג החדש, אל תשאירו בשבילי פה תגובות כי אני לא נכנס.
יאללה בית"ר