היום התקיים יום עיון בנושא "הורד בגן-בעידן מצוקת המים" בקיבוץ לביא בהשתתפות מרשימה של עשרות רבות של אנשי מקצוע. לצערי יכולתי להשתתף רק בחציו כך שרשמי להלן הינם כמובן חלקיים בלבד.
הרצאה קצרה מידי ולא ממצה של אחראית הגינון של כרמיאל שוש עינב פתחה את הארוע, היא דיברה בשבח (המוצדק) של החיפוי בגזם מה שלדבריה הביא למרווחי השקיה בחלקת הורדים בקיץ של שלושה שבועות! ולירידה בנגע הקמחון (הגזם מושך לחות ומקטין בעקבות כך את פגיעות העלווה לקמחון). מיד אחריה התיצב עמוס רוזנטל אשר הייתה לי הזכות להמנות עם תלמידו לפני למעלה מעשור. ההרצאה אשר הייתה כתמיד משעשעת ומדוייקת הזכירה לנוכחים דברים בסיסים שבדרך כלל איננו מסבים תשומת לב אליהם. אני מודה שאין לי חיבה יתרה לכלאי התה אך אכן שכחתי שביכולתם לחיות ללא השקיה. אמנם לא יפרחו, אמנם יראו כתרנגולות מרוטות אך יחיו. לאחר מכן הראה תמונה של ורד דמשקאי בן 63 שנים (!) אשר מתמיד בפריחתו ללא השקיה. וכמובן עוד מידע שדיוקו יכול להדהים אותי כל פעם מחדש (הסיבה שסודה לשתיה מחסלת קימחון טמונה ביכולתה לשנות את רמת ה ph על פני העלה ובכך למנוע מתפתיר הפטריה לחדור אל תוך העלה) קשה למצוא נקודה לחלוק עליו מלבד אולי כמות הקומפוסט אשר עליה הוא ממליץ; 25-30 ליטר בהכנת הקרקע והוספה של 10-15 ליטר מדי שנה. אני חושב ש50-70 ליטר בהכנת הקרקע תספיק לשנים ארוכות ללא כל תוספת ובמיוחד אם נמנע משתילת מינים המצריכים גיזום (כלומר הוצאת חומר מהגינה). נקודה מהותית יותר למחלוקת (לשם שמים בלבד) היא שתילת ורדים כאסטרטגיה בגינון הציבורי, צודק עמוס רוזנטל שבודדים הם הצמחים בעלי שפע הפריחה (בחלק מהורדים בעלי הצימוח הקודקודי, לא בכולם) ומכאן יתרונם לצבוע את הגינות לאורך זמן ממושך אך יש זרות גדולה לאופי הפריחה מהטבע המקומי לכן אני חושב שיש תואם (הרמוניה) מובהק יותר למרוות ואזוביונים למשל מאשר לרוב מיני הורדים התרבותיים. אחריו עלה לדבר אילן קרן צור, דור שלישי לאמפריית הורדים בישראל, עיקר הרצאתו נגעה בקושי ליצירת תנאי ניסוי ובקרה על זני ורדים חדשים שיתאימו לאקלים המקומי במיוחד ביכולתם להיות עמידים למחסור בהשקיה, רוב ענף הורדים אשר יועד ליצוא נפל זה מכבר ומעט מאוד שתלנים חולקים ידע ומעוניינים לתרום לתחום אשר אינו מניב רווחים. בסוף הרצאתו אביו, ברוך קרן צור נטל את רשות הדיבור ובמרום גילו לא הפסיק לחדש ודיבר בין השאר על ניחוח הורדים אשר נלקח לטובת חיי מדף ארוכים (לא רק עטופים בצלופן ביום האהבה אלה גם על הצמח עצמו) ניחוח משכר זה נישא על ידי גז מתן אותו גז הגורם להבשלת פירות ומכאן לסיום פריחה מהיר של הורד. הדוברת הבאה הייתה דלית קסלסי אוצרת גן הורדים אשר בירושלים ועיקר דבריה כוונו מתוך נסיונה העשיר אל מתן רשימת ורדים לגינון חסכוני, חלק מהם סקרתי ברשימתי זאת אך חלק היו חדשים גם לי כגון : פינק גרוטנדורסט ו דה פיירי שבהחלט נראים נפלאים וכמובן מי שהחמצתי לחלוטין ברשימה שלי היה האייסברג שלמדתי היום שניתן לשתול אותו גם ללא כנה ושעל פי דלית ועדים נוספים נצפה מלבלב ופורח ללא השקיה כלל. היו עוד המלצות וחלקן אף של כלאי-תה אך כאמור סלידתי העזה מיצורי כלאיים אלו לא מאפשרים לי לכתוב עליהם, אני חושב שהדבר היחיד שאני יכול להשוות אותם אליהם הוא תחרות זלילת המבורגרים אמריקאית. אני חושב שאם היו רק מצליחים ליצור ורד כזה שיכיל חמש מאות עלי כותרת וקוטרו יהיה חצי מטר יהיה לו ביקוש כה רב עד שיצליח להוריד את מחירי הזהב. זה ממש OCD. שהלוקים בו גאים להיות חברים במועדון צמרת ותאמינו לי מיטב מחברי שם. הג'סט ג'וי למשל נחשב במועדון הזה להישג לאנושות ומפורסם בכך (פרח גדול במיוחד כך רשום!).
לאחר מכן היו עוד שתי הרצאות של רונן שמואלביץ ושמעון ביטון וכן סיור בגן הורדים של הקיבוץ אך כאמור את אלה החמצתי.
בהחלט מגיעים שבחים למארגני יום העיון: אביגיל הלר, שושנה פישל וחיים סטף.
לסיום בדרכי חזרה קפצתי לביקור בגינה של חברים יקרים שתכננתי באילניה אשר בשל המרחק יוצא לי לבקר בה לעיתים רחוקות. הגינה רק בת שנתיים והיא מתקרבת לשיא פריחתה שתהיה להערכתי בעוד שבוע-שבועיים (למרות שחלק מהשיחים יגיעו לגודלם המלא רק בעוד שלוש שנים) שוקקת פרפרים, חיפושיות וציפורים ובאמת מרחיבה את הלב הנה תמונה אחת מתוכה וגם הקישור לאלבום תמונות שלה מהיום.
