את אחותה "הבכורה" עופרית הכף (במקור מכף התקווה הטובה בדרום אפריקה) רובנו מכירים מזה שנים רבות, בגינות ציבוריות ופרטיות ותיקות שתולים שיחים גדולים, לעיתים פראיים ומטפסים על עצים וגדרות לעיתים גזומים, מניבים אלפי פרחים תכולים. מי שיש לו כלבים בוודאי כבר נתקל בהם חוזרים מקושטים בפרחים הנדבקים לפרווה, גם ילדים אוהבים לתלות אותם בבגדיהם ושערם ואמהות רבות נוהגות מזה שנים להוציא אותם מהגרביים בטרם הן נכנסות למכונת הכביסה, זהו שיח נפלא שמפאת גודלו עדיף לשתול אותו בגינון הציבורי. בישראל צומח גם בבר מין של משפחת העופריתיים (להם שיכים גם העדעדים) הלו היא העופרית האירופאית שגם היא דביקה אך פריחתה למרבה הצער הרבה פחות מרשימה.
לפני עשר שנים סימה קגן הביאה לישראל את הבת עופרית חבשית, ובשנים האחרונות רואים יותר ויותר את הצמח גם בגינות הפרטיות ולשמחתי גם בגינון הציבורי, אך יתרונותיו יכולים לדחוף אותו הלאה, מלבד היותו חסכן במים ופורח לאורך זמן ארוך מאוד הוא גם עמיד בפני מחלות ומזיקים אך מה שמאפשר בו שימוש מגוון הוא יכולתו לעמוד בתנאי תאורה מגוונים ועמידותו היחסית בתחרות שורשים, אני נוהג לשתול אותו הן בשמש קופחת והן במקומות מוצלים חלקית וגם אם יפרח בצל פחות הוא עדין יראה חסון ויפה, הדבר היחיד שלא עומד לזכותו הוא הלקט הזרעים המעט קוצני שלו ועלים גלדניים קצת קוצניים (חלקם מאדימים בקור החורף) לא נעים ביותר אך לא נורא. יש לקחת בחשבון שהוא לא מהיר צימוח אך הוא חזק ולכן מה שחשבתם שיגיע למטר רוחב לאחר שנה שנתיים יגיע לקרוב לשני מטרים לאחר שלוש ארבע שנים, זהו שיח רחב, גובהו נע בין שבעים לתשעים ס"מ.
מקור השם בת עופרית חבשית, נראה מעט מוזר, קשה להתחקות אחר בתי הגידול הטבעיים והמונחים המדוייקים ביותר שהנחתי את ידי עליהם הם "צפון מזרח אפריקה, קניה וסודן" ובאנגלית "east and north-east Africa" ואילו חבש אכן הייתה נמצאת בערך באיזורים גיאו-פוליטיים אלו, אולי זאת הארומה של המילה, איזו פנטזיה אקזוטית למי שלא ממש גווע ברעב ובמלחמות העקובות מדם באלפי השנים האחרונות שהיו מנת חלקם של בני האדם ה"חבשים".
בכל מקרה הצמח מאוד מומלץ.
