ז'
אתמול טיילתי עם משפחתי מסביב להר הרצל (אני גר שם), היה מעניין לראות את החלקים אשר נשרפו בקיץ שעבר (על השריפה כתבתי פה) ועתה הם ירוקים ופורחים ובעוד מספר שנים מאות הכלניות שעתה פרחו יהפכו לאלפים ולרבבות. כתבתי כבר בעבר באחד הפוסטים הערה על המונח סוקסציה ובמיוחד על תפיסת הקלימקס. שני מונחים אלו הם ניסיונות מעוותים לתיאור המציאות שתפסו אחיזה בקרב רבים וטובים, התפיסה הזאת אשר מתארת בפשטות תהליך לינארי של התחלה-אמצע-סוף נראית יותר כערבוב מושגים של פילוסופים והוגים שונים המנסים לתאר את המין האנושי (או את החלק המערבי/יהודי שבו) כבעלי גושפנקה לאי-אלו מעשי אלימות הנדרשים להמשיך את אותו סדר לכאורה שבו הם מצאו עצמם לאחר אין ספור מלחמות שרירותיות אשר הנחו אותם לנחלה הפסאודו בטוחה. ("וילה בג'ונגל" היה הביטוי האחרון של הגאון מאקירוב)
כלומר העולם מתפתח מא' לב' ואנחנו (בני האדם עוד בטרם חילקנו עצמנו להיררכיות פנימיות): כמובן הת' שבו, הדובדבן שבקצפת, נזר הבריאה. ישנה מגמה כזאת גם בתפיסת האבולוציה כתהליך התפתחותי, מגמה שתופסת תאוצה קטלנית כאשר מחברים אותה לתפיסות רוחניות-דתיות.
זאת היא תפיסה מעניינת אך לאו דווקא נכונה, אמת היא שזמן המשולב בניסוי וטעייה בקני מידה שהמוח מתקשה לעכל יכולים ליצור מורכבות עצומה של בעלי חיים וצמחים אך המילה "מפותח" יוצרת חיץ של היררכיה, כמו מדובר במפעל יצור טילים או מערכת שלטונית. נכון יותר יהיה להשתמש בקדום לעומת חדש ובמורכב לעומת פשוט. שהרי יחד עם לווייתנים כחולים ובני אדם ישנם גם מינים כמו דג דבקן אשר קיים 300 מיליון שנים או סרטן הפרסה אשר קיים כבר כ 450 מיליון שנים וכמובן חיידקים, פטריות ווירוסים ואצות שפשוט מסרבים "להתפתח".
לדבר על מערכות אקולוגיות במונחים של קלימקס זאת השאלה ממונחים תרבותיים של מדידת שיאים, אפשר אולי לומר כי יער הוא שיא בגובה הצמחייה מפני הקרקע אם ממש מוכרחים להכניס את שיאי גינס לדיון אך לומר שהוא שיא של חברה (או תנאים בהם החברה מגיע ל"שיווי משקל") זאת פשוט הבנה שגויה במהותו של הטבע.
אני סבור שתאור קרוב יותר שיאפשר הבנה יהיה כי עולם החי הוא במהותו שינוי אשר מופעל על ידי תודעה, גשושה אל הלא נודע. במובן הזה העץ אינו הקלימקס של הזרע כי אם חלק רחב במעבר תמידי (constant transition) של התודעה על ידי החומר הפועל תחת שחיקה בשל התניות סביבתיות. היו לי ויכוחים רבים בנושא זה עם חברים אנתרופוסופיים (ירחם השם) אשר מאמינים כי הזרע טומן בחובו את הפוטנציאל למימוש העץ. זאת היא הבנה שגויה לחלוטין משום שהיא פעולת מתוך רדוקציה וקטגוריות ולא מתוך ראיית השלם. הזרע הוא תנועה, כשם שהענף הוא תנועה, העלים הם תנועה, השורשים הם תנועה וכולם כרוכים במארג מופלא של אור ומים, שמשות וגלקסיות. ניטרונים ופרוטונים, חומר ואנרגיה צרופים. הם אינם מבקשים "להפוך למשהו" הם אינם מבקשים "להתפתח" השינוי עצמו הוא מהות הווייתם, כל רגע בו היא פעימה בעלת עומק ללא שיעור. ההפרדה שההכרה האנושית עושה לעולם אינה מייצגת את מהותו, היא יכולה לחקור אותו באופן אינטלקטואלי, אנליטי, היא יכולה לעשות לו פרגמנטציה ורדוקציה אך היא אינה יכולה לחבוק את מהותו. לכן כאשר אנחנו רואים יער אנחנו עשויים לראות בו "שלב" או "שיא" אך אין זאת אלא תפיסה חלקית וצרה של עולם התופעות הנשקף אל מול הרשתית שלנו. על מנת להבחין במהות, התודעה חייבת לבוא במגע ישיר עם מה שהיא חושבת אותו כחיצוני לה, היא צריכה להשיל מעליה את אשליית הזהות הפרטיקולרית שבו מתוך מכניקה פנימית, היא אוחזת ולבוא לידי אחדות מוחלטת. אז היא יכולה לחוות את הרגע בהתגלמותו בין אם זה יהיה בשדה פורח, מול עץ או תוך כדי הדחת כלים.
ח'
בהמשך הגענו ל"ארז בן גוריון", זאת תופעה מעניינת לראות את ארז הלבנון אשר נשתל לפני למעלה מחמישים שנים על ידי אותו דמוקרט דגול ומצליח לעלות בגובהו רק בקושי על שיעור קומתו (הרוחני! הרוחני!) של שותלו. אלו המאמינים שביננו יוכלו לומר שזאת היא התחכמות קרמתית.
ט'
התחלתי פרויקט במיתר, זהו אתגר לתכנן גינה שהטמפרטורה הממוצעת בה ביולי-אוגוסט היא 33 מעלות בצל.
י'
בפסח בתאריכים 8-11 לאפריל בגן הבוטני בגבעת רם תוצג תערוכת גינות אותה אוצרת פוריה פריד אשר אצרה את תערוכת הגינות ברעננה אשתקד. אני ואדריכלית הנוף המוכשרת מורן גבעון מתכננים שם גינה מעניינת, בשל אילוצי סודיות תאלצו לראות אותה או לשמוע עליה בדיעבד. הכניסה ללא תשלום. בואו בהמונכם.
י"א'
אני מחזיר למי שלא קרא את הפוסט מלפני שנה אודות אקסטזה מינית ופריחה.