באיחור מה אני מעלה את הפוסט הזה על התערוכה שמוצגת בימים אלו בגן הבוטני בגבעת רם.
זאת היא תערוכת הגינות השנייה אותה מפיקה פוריה פריד ואלו אבני בניין ראשונות בתרבות הגינון המקומית אשר אולי יגיעו ביום מן הימים לתרבות הגינון אשר נמצאת למשל בתערוכת צ'לסי (מאה שנות תערוכות גינון)
מורן גבעון ואנוכי מציגים שם את גינת "מעגל אש" אותה תכננו בחודשים האחרונים.
האש, נלקחה כתמה מרכזית וסביב זה למעשה נבנתה הגינה כולה, אצטט חלקים מן הפרוספקט אותו כתבנו לתערוכה על מנת להבהיר את הרעיונות:
"הזיקה לאש מוטבעת עמוק בהכרה האנושית, השימוש בה כמקור לחום, למאכל, לביטחון, לתקשורת ולפולחן חוצה את כל התרבויות האנושיות ומקנה לה מזה עידנים מעמד של שער מטפיזי בין עולם החומר והרוח."
"לצורך התערוכה השתמשנו רק בחומרים שניתנים לשימוש חוזר (אבנים מקומיים בבניה "יבשה" ללא מלט ובטון, שבבי עץ מכריתה של קק"ל וסנדות עץ שגדל בארץ לצורכי כריתה) ולמעשה כל הגינה מתחילה ועד סוף ניתנת לפירוק והרכבה מחדש ללא כל פסולת "
אחד הדברים ששמתי לב אליהם בתערוכה היה שימוש בחלוקי נחל, זהו דבר נפוץ אשר תשומת ליבנו אינה מוסבת אילו בדרך כלל. קשה להתחקות אחר מקורותיהם, מצד אחד ישנן חברות אשר טוענות כי אלו הם חלוקי נחל סינטטיים ומצד שני ישן הטוענות (ללא כחל וסרק) שהם טבעיים, כלומר שוב מדינות עשירות אשר מגינות על אוצרותיהם מאפשרות את מציצת לשדן של מדינות העולם השלישי (חשבו על בולדוזרים ענקיים אשר מעמיסים משאיות בחלוקי נחל מן הירדן ופורקים אותם במעגלי התנועה החינניים שברחובותינו, לזאת איש לא היה מסכים אבל באפריקה, ? Who gives a shit) הגדילה לעשות אחת החברות אשר הציגה מאובני עצים אשר ניתן לקנותם על פי משקל. אני חשבתי שדברים כאלו נמצאים רק במוזיאונים אך מסתבר שבשביל 250 שקלים זה יכול להיות גם אצלי בחצר. באריזונה- ארצות הברית למשל הוקם פארק במיוחד לאוצרות טבע אלו. אבל למעשה גם ממש קרוב לבית נעשים דברים דומים. בג"ץ הכריע זה לא מכבר בעתירה בנושא. יתכן אפילו שהאבנים (על טרסה כתבתי בעבר פה) אשר השתמשנו בהן לתערוכה מקורם כזה, קשה למצוא מקום היום שנתבונן בו ולא נמצא בו צורה מסויימת של עושק.
לצערי לא היו גינות רבות בתערוכה, אני חושב שכפי שניסחה זאת יפה מורן (שהייתה כבר מספר פעמים בצ'לסי שם יש עשרות רבות של גינות מקטנטנות ועד ענקיות); הטעם בתערוכה זה לא לקחת רעיונות אלא להבין שאין גבול ליצירתיות שלנו.
הדבר היחיד שבאמת מעציב את ליבי בתערוכות אלו היא התחרותיות, הייתי מעדיף שככלל התערוכה תהיה לצורכי התרשמות בלבד, הכנסת אלמנט התחרות לטעמי פוגם ומעכיר את האווירה, תרבות התחרות אינה מוסיפה כי אם רק גורעת בין אם זה בקולנוע, מוסיקה, ספרות וגם בגינון, תופעת כוכב נולד ומסטר שף או תחרות ארתור רובנשטיין בפסנתר, הן כולן בסופו של דבר זירות גלדיאטורים מודרניות ומכילות אלימות כבושה. מעולם קודם לכן לא השתתפתי (לפחות כבוגר) בתחרות והתחושה הייתה בלתי נעימה בעליל.
בין המשתתפים היו אלכס וסופיה (גן קטן) שהפליאו בקולאז' שבין סין-יפן למקומי, רועי (גינות פרובנס) שהפליא בעבודה אינטנסיבית ומעוררת השתאות בבניה ויצירת אווירה יוונית-ים תיכונית, יותם קפלן וגיא קרפף שזה עתה מסיימים את רופין והעזו לקפוץ אל המים העמוקים והקימו גן בניחוחות תה, ויאיר ("יאיר הגנן") שהימם בצבע עז ומכתמים רבים של צמחים ים תיכוניים. בן סולימן שלמען האמת למרות שתפיסתו העיצובית רחוקה מרחק רב משלי הפליא ביזמות העסקית בגינות ה"איגלו גרדן" שלו, אם הייתי מהמר מי ירחיק מאוד מבחינה פיננסית בשנים הקרובות הייתי שם עליו את הקופה.
כמו כן ראוי לתת קרדיט לשלושת הספונסרים אשר היו באמת אדיבים איתנו:
אקליפטופ על הסנדות, משתלת נטף על הצמחים, משתלת שתילי הר על הצמחים והאבן. (ותודה מיוחדת לחיליק על קן הירגזי המדהים) תודות כמובן גם לאיברהים, חאלד וערן על הבניה, מיש על העיצוב הגרפי, אלון על הדפוס (והתמיכה) וכמובן לכל צוות הגן הבוטני ופוריה.
התערוכה פתוחה לקהל ביומיים הבאים.
ולסיום רשימה חלקית של שמות הצמחים:
אכילאה משונצת, אוזן דוב מכלוא, גזניה 'אבנר', גזניה 'אוזן דוב', פרע מצרי, פרע בילארי, ורד בנקסיה, שלהבית שיחנית, שלהבית מאפירה, כוכב ימי, דם המכבים אפיקלטום, בולבין שיחני 'הולמרק', מלוח המטבעות, אלת המסטיק, פרגה צהובה, דמונדיה מרגרטה, אספסת השיח, סנטולינה ננסית.
(ועוד כמה תמונות):
