אני חורג ממנהגי וכותב כאן דברים שאינם קשורים לכתיבה הרגילה בבלוג.
אם עד לפני שנה חשבתי שהטלוויזיה היא בעיה רצינית בחיי הילדים (למי שלא הצליח לראות זאת לבד על ילדיו באה הכתבה הזאת לפני זמן קצר) אז נכחתי בעת האחרונה כי היכולת של הילדים לקרוא ולכתוב יחד עם הכלים שנקראים גוגל, יו טיוב ועוד הביאו אותם לגילוי עולם חדש ומופלא אשר פוטנציאל הסכנה הגלומה בו גדול לעין שעור מהשלט בטלוויזיה הפינתית.
אז מלבד תכני הזבל שממלאים את מוחותיהם עם השפה העשירה אותה הם לומדים מ"קסם של הורים", "בוב ספוג" ודומיהם ("סתום ת'הפה/סתומה/אדיוט/מטומטמת/זבל/דפוק" ושאר אין ספור הפנינים השזורים גם ביחס של הילדים אל המבוגרים בסדרות אלו) עכשיו מצטרפים משחקי המחשב בו ילדינו מפוצצים חתולים, כלבים, בני אדם או שאר ירקות, הם לא יכולים לפוצץ ירקות וכלבים כל היום ולכן הם יבקשו לצפות בסדרות ובסרטים. זאת למי שלא יודע עושים באתרי "צפייה ישירה". שם אם לא שמתם לב נוהגות בדרך כלל בחורה אחת או שתיים חצי מעורטלות או עם כותונת לילה להודיע לנו במודעות פופ-אפ שהגיע הזמן שנשכיב אותן/ שהן לא יכולות לחכות, שהן הידידות שמזמן אנחנו (הגברים, זה תמיד לגברים) היינו צרכים להיות איתן במיטה, שהגיע הזמן לממש את הפנטזיות לחילופי זוגות או סתם להצטרף לsex-party. אלו עוד מקרים טובים כי כבר מצאתי את עצמי מול יותר. אני לא ממציא זאת אני נוהג לסגור את כל הדברים הללו בזמן שאני מחפש את "נני מקפי" או "שרק" או כל סרט אחר בצפייה ישירה ומזהיר אותם לא להכנס לחדר עד שזה מוכן בלי כל הזוועות האלו. בסוף פשוט קנינו 10 סרטים מקוריים בDVD כדי לחסוך את זה. אם הילדים שלכם מוצאים את דרכם לבד לסרטים או עוצרים את הסרט באמצע ומנסים להעלות אותו שוב עם refresh הם יגיעו לזה. בטוח.
חוץ מצפייה ישירה יש גם את יו-טיוב, אפשר למצוא שם גם את הפנתר הורוד ותום וג'רי או באגס באני. לפני שלוש שנים היה מקרה שבו ילד נהג כך לצפות בסדרה "דורה" במשך שנה תמימה לבדו. רק לאחר שאושפז בבית חולים פסיכיאטרי (עד היום בתנאים קשים ביותר) התגלה שדורה דיברה אמנם בעברית אבל פס הקול היה של סרט פורנו. הילדים כבר ימצאו את דרכם לא?
אבל יו-טיוב, חוץ מזבל אמיתי (והילדים אם רק ניתן להם, יכולים להתענג שעות על זבל, מה שבשפה רפה אנחנו מכנים בשם "נונסנס") גם מלא בדרגות אלימות שונות.
בין שאר הדברים שאפשר למצוא ביו-טיוב נמצאים גם סרטי כאפות כל מה שצריך לעשות זה לכתוב כאפה או כאפות (יו טיוב גם ישלים לכם לכאפות לערבים אם אתם ממש מתעניינים) ולראות איך ילדים בני 8-18 מתעללים בחבריהם לכיתה, קוראים לזה בריונות וזאת נחלת הכלל היום לחלק מהסרטונים רבבות צפיות.
ואם רק תכתבו את שתי האותיות ר צ תגיעו מיד לרצח מול המצלמה שם באמת תוכלו לראות לא בפוטושופ אלא "על אמת" רצח מול המצלמה. הכל באדיבות ערוץ שתיים ועוד כמה צדיקים (אני מקווה שחדשות הם לא רואים ושומעים, שם בכל אייטם שלישי יש אונס, רצח, סחיטה באיומים, פדופיליה וגילויי עריות)
לא סרטון בודד, אלא רבים. הנה שניים למשל:.
ואם חשקה נפשכם לא ברצח אלא בהוצאה להורג ממלכתית יותר או פחות כל שעליכם לעשות הוא לכתוב את שלוש האותיות ה ו צ יו-טיוב כבר ישלים לכם לאופציות רבות (הוצאה להורג באיראן/אפגניסטן /עזה וכולי)
הנה דגימה ממה שילדינו יראו:
יש גרועים מזה.
הגיל הממוצע היום להתחיל לצפות בפורנו (לא סצנות סקס של שרון סטון ומייקל דאגלס באינסטינקט בסיסי אלא פורנו ממשי) הוא 10-11 (הנה כתבה קטנה) זה הממוצע, כלומר הילדים שלנו כבר שם, הם ישמעו על זה, ואם ניתן להם להיות על המחשב בלעדינו הם גם יגיעו לזה ויצפו בזה, לא רק בנים אלא גם בנות והרבה. בגוגל זה לוקח שניה והמחשב ישלים לכם אופציות רבות בעצמו, אצלי כבר העברתי את אופציות החיפוש ל"חיפוש בטוח-מחמיר" אבל הם יבטלו את זה בתוך שניות וגם ימצאו בדרכים עקיפות את מה שיחליטו לחפש.
עכשיו אולי זה הזמן להגיד שאי אפשר למנוע מהם לחוות את מה שכולם חווים, שזאת הקידמה ובסך הכל ילדים יוצאים בסדר. אז זהו שלא.
אני לא נוהג לדחוף לילדי סיגריות מארלברו לייט לפה או ג'וינטים או וודקה וגם לא יין כי זה שייך לעולם המבוגרים, מין ואלימות גם הם שייכים לעולם המבוגרים ולא, תום וג'רי זה לא אלימות כמו שסיפורי האחים גרים זה לא אלימות. אלו עוברים מסננים, עיבוד. הם סיפורים וכן הם במידה רבה כן מתאימים לעולם של ילדים בני 6 ו7 ו8 ו9 וככול שהם גדלים הם נחשפים לזה יותר ובצורות מורכבות יותר.
סרטי פורנו הם לא לילדים בני 8 ולא 10 וגם לא 12 הם פשוט לא לילדים (זאת מבלי לדון בעצם התופעה על שלל היבטיה כגון סחר בנשים ועוד) וכך גם סרטי "אקשן" למבוגרים בהם רוצחים בני אדם, מרטשים את פניהם ועורפים את ראשם ובטח ובטח לא סרטים שצולמו דרך מכשירים סלולריים והועלו לרשת שבהם פשוט צופים בבני אדם שנרצחו בממשות.
לכן בספריה ישנו אגף ובו מדפים לסרטים או ספרים שקוראים לו "אגף ילדים" ויש מדפים אחרים באגף המבוגרים שם נמצאים סרטי מדע בדיוני, דרמה, פעולה, רומנטיקה וכיוצא בזה.
ישנה הפרדה מכוונת ולא אקראית.
עד לפני מאה- מאה וחמישים שנים מרבית האנושות הייתה חשופה לאלימות רבה, גם בגילאים צעירים, גם באופן עקיף (הוצאות להורג בתליה למשל היו לכל המשפחה) וגם באופן ישיר; "חוסך שבטו שונא בנו" הוא מפורסם אבל מכות, סטירות, חגורות ועוד היו תדירים בשימוש, אפילו ליאנוש קורצ'ק היתה הנחה שאלימות היא חלק מהחינוך וזה היה עוד הרבה יותר גרוע עד לפני 400 שנים אז כלל לא היתה הפרדה והילדים היו לא רק עדים אלא הלכה למעשה חלק מעולם המין והאלימות, ילדים שנתפסו גונבים נתלו או הושלכו לבור עם כלבים, ניתן היה לקיים יחסי מין עם ילדים על פי חוק בבריטניה (עד המאה ה19) ועוד אין ספור זוועות. בעשרות השנים האחרונות של המאה העשרים הועמקה ההפרדה והילדים זכו להגנה ממשית, לא רק מ"חינוך" אלים בבתי הספר ומהורות מכה בבית אלא גם בעצם המידור וההפרדה מעולם המבוגרים, בספרות, בסרטים וגם בטלוויזיה. התרבות של 10-15 השנים האחרונות עוברת שינוי רדיקלי וללא כוונת מכוון הטכנולוגיה מאפשרת מחיקה שיטתית של הפער הזה, הטלוויזיה והאינטרנט חושפים אותנו למה שהיה נכון בימי הביניים. ההשלכות על הנפש של הילדים שלנו והתרבות האנושית כולה עדיין לא ידועה אבל קשה להאמין שילדים בני 8-10 שרואים פורנוגרפיה ישירה (וזה מה שהם רואים, לא מיניות ולא אהבה) ובני אדם נרצחים משלל סיבות יוכלו לעשות לחוויות הללו איזו מטמורפוזה רוחנית. זה פשוט יהפוך אותם לקהים יותר ואלימים יותר וסוציופתיים יותר וגסים יותר ואלוהים יודע מה עוד יותר.
זה לא קל להגיד להם לא, זה לא קל להשאיר אותם בבית לחצי שעה בלי מחשב פתוח אבל זה התפקיד שלנו ולא של אף אחד אחר.
האינטרנט הוא כלי מדהים, אני עושה בו שימוש תדיר אבל להניח לילדים להיות עם המחשב לבד ולו לשלוש דקות יכול להביאם לחשיפה לתכנים שלבני אדם מבוגרים הם בלתי אפשריים לעיכול, קל וחומר לילדים.