כבר זמן רב שאני רוצה לכתוב על בודליות, בדרך כלל אני כותב על צמחים קטנים היות ועיקר כתיבתי מופנית לגינות קטנות וגם יש לי חיבה אלהם אולי בשל גובהי אך גם בגינות קטנות/בינוניות לעיתים יש מקום לצמח מעט גדול יותר. אני אמנם מסתכל עליהם שנים רבות אך התחלתי להכניסם לגינותי רק בחמש-שש השנים האחרונות, אני חושב שניתן לעשות בהם שימוש אינטנסיבי בהרבה מכפי שהן מוכרים כיום. יש לשים לב שזני בודליה דוד עשויים להתנוון במהירות באזורים חמים ולחים (מישור החוף) אך אחרים ישגשגו (מגלשית, לנדילי).
יש מינים רבים ולא אתייחס כמובן לכולם אך אמנה כמה שאני חושב שיש להם יחוד ומקום להרחבה בשימוש. היתרון הראשון במעלה של כלל מיני הבודליה הוא עוצמת הפריחה ומשיכת הפרפרים שלו, גל הפריחה הראשון הוא תמיד מחסיר פעימה גם אם במינים שונים המועד משתנה וישנם כאלו כגון בודליה סירוגית שהגל הראשון הוא גם האחרון אך ככלל הבודליות ממשיכים לפרוח עוד ועוד.
המראה החורפי של חלקם אינו במיטבו ולכן אם הבודליה משמש כחלק מגדר חיה רצוי לשתול בסמוך לו מינים יציבים יותר לחורף (ציאנתוס לדוגמה או כסיה סטרואט או אספסת השיח שתוכל להנות בקיץ ממעט צל שלו).
ורק לצורך ידע בסיסי אם אי פעם שואלים אתכם בטריוויה: הבודילה הוא סוג במשפחת הלועניתיים אך אינו מיוצג בצמחית הבר של פלסטינה המנדטורית.
הבודליה האחרון שמצאתי ובשנה האחרונה נכנס לכל גינותי הוא בודליה מרמרית, מאקלמת הצמחים סימה קגן כבר כתבה עליו לפני שלוש שנים (יש לה אתר מצויין) והוא אולי המתאים ביותר מכל הבודליות באופי למי שמעוניין להקים גינה ים-תיכונית. אם הייתם נתקלים בו בחורש בקלות רבה ניתן לראות בו צמח מקומי לכל דבר וכך הוא גם מתנהג, הוא יכול לחיות ללא השקיה כלל לאחר התבססות. הוא פורח בצניעות בכתום (שלא כמו הפריחה הראוותנית של מיני בודליה רבים) כמעט כל השנה וגודלו מרוסן, 150-180ס"מ לגובה ולרוחב. יופיו ויחודו גם מהעלווה הכסופה/מאפירה המרהיבה עם טפטופי הפריחה הכתומה. במקור הוא גדל במדבר צ'יההוהן במקסיקו/טקסס (Chihuahuan), כך שניתן להבין את ההתאמה האקלימית.
בודליה קטן נוסף שנראה "מקומי" הוא בודליה מסולסלת ("קריספה"), היה קשה להשיגו בשנים האחרונות אך נטף החלו לרבות אותו שוב, העלווה האפרפרה והלבידה מזכירה מיני מרווה ושלהבית, הפריחה סגולה-ורודה שופעת. גובה ורוחב 120-150, פריחה ממושכת בעיקר חורף אביב. במקור מאזורים נרחבים בפקיסטן/סין/צפון הודו/אפגניסטן/בהוטן. ולמי ששואל את עצמו מהי בהוטן אז מסתבר שיש מקומות בעולם שנעצרו לפני ארבעה מאות שנים לערך, את המוכרות כגון ערב הסעודית וירדן אנחנו מכירים מקרוב, בהוטן היא גם שריד מופרך ליכולתם של האנשים להאמין שהם חיים בממלכה עם מלך ומלכה (אביו של המלך הנוכחי היה נשוי לארבע אחיות), שם אין את חוקי השריעה אלא קודקס "בודהיסטי" אז מצבם של הומוסקסואלים הוא ממש טוב ולא יסקלו אותם אלא רק יכלאו אותם.
הבודליה הבאה שעדיין עונה על קריטריון "ים תיכוני" לפחות בשפת העלווה וכן הפריחה הוא בודליה פבליטו. בניגוד לשניים הקודמים זהו זן כלאיים. הפבליטו הוא בודליה גדול, למרות שבאתר של נטף כתוב שהוא 180 ס"מ, מניסיוני הוא גדול בהרבה וגובהו עולה על 250 ס"מ הרוחב דומה. זהו זן מאוד מוצלח וחזק, עלוותו מרשימה וצפופה, לעלה חלק תחתון מעט אפרפר, העליון ירוק מעט צהבהב. פורח כל השנה אך במיוחד בחורף-אביב אז ריחו המתוק מופץ למרחקים. פריחתו גם היא אינה ראוותנית בסגול מעט מהוהה. מושך פרפרים באופן קיצוני.
הבודליה הידועה מכולם הוא בודליה דויד. יש לו מספר רב של זנים גנניים, אני נוטה להשתמש בהם פחות אם כי לעיתים הם בכל זאת משתבצים, המופע שלהם הוא הראוותני ביותר, חרוטים עצומים בורוד או סגול בוהקים אשר נוטעים את עובר האורח במקומו מהופנט מהעוצמה האינטנסיבית. רוב הזנים הם גדולים מאוד ובעלי עלווה מעט דלילה, אני משתמש יותר בנמוכים כגון "בודליה ננסית ננהו" הוא לא כל כך ננסי באמת ולאחר שלוש-ארבע שנים הוא יכול להתנשא כבר לגובה של 160-180 ס"מ. חרוטי הפריחה מעט קטנים יותר. אך עדיין מאוד מרשימים. זני הדויד נראים מעט חריגים בעלוותם שאינה ים-תיכונית מובהקת, זאת הסיבה העיקרית שאני משתמש בהם פחות. צריך לזכור שרובם מגיעים למימדים של 250-300 ס"מ ומהר. במקור ממרכז סין.
עוד בודליה חזק מאוד הוא בודליה לנדילי, יש לעלווה שלו מראה מעט רך אך היא די צפופה ביחס לזני ה"דוד". הפריחה קצת דלילה וגם בו אני משתמש פחות. הפרט המעניין בו הוא הגידול מנצרים, לאחר שלוש ארבע שנים של התבססות הוא מתחיל להתפשט על ידי נצרים מן השורש גם באזורים בהם אין טפטפות, באם ישנם שיחים קטנים לידו הוא עלולה לבלוע אותם. ראו הוזהרתם. במקור ממרכז סין.
נסיים בעוד שניים גדולים אשר משום כך אני עושה בהם שימוש פחות: הראשון הוא בודליה סירוגית, בניגוד לרוב מיני הבודליה הוא פורח פעם אחת באביב אך פריחה זאת היא עוצרת נשימה. מראהו מעט יותר "מקומי" וכדאי לשתלו במסלעות ועל יד קירות משום שהוא נוטה "להשפך". גדל במקור בצפון-מרכז סין.
השני הוא בדוליה מדגסקרית/מלגשית, זהו בודליה ענק, הגובה קרוב לחמישה מטרים והרוחב קרוב לארבעה, הענפים שלו דלילים וארוכים מאוד, העלווה ענקית. הפריחה צהובה-כתומה ודלילה במקצת, בטח ביחס לזני הדויד, מאוד מצליח בשפלה. במקור ממדגסקר.
לסיום אני רוצה שוב לבקש את עזרת הקוראים החדשים והותיקים להפיץ את הבלוג, הכתיבה דורשת מאמץ וזמן, אמנם מפוסט לפוסט כוחנו עולה אך אני חושב שיש עוד קהל גדול שיכול להנות ולהשתמש בכתיבה, אם אתם מכירים גננים/שתלנים/הנדסאי נוף/אדריכלים ופשוט חובבי טבע ונוף אשמח אם תשלחו להם לינק, אני חוזר על כך שניתן לעשות מנוי (צד שמאל למטה) וכן לתת לייק בפייסבוק.
תודות.