על מחנה יהודה, קטלב משונן וכחול מלכים.
ל"ב
בעברי כסטודנט גרתי בנחלאות, גם כיום אני משתדל לעשות את קניותי בשוק מחנה יהודה, זה פחות נוח אמנם מלהסתובב עם עגלה בסופרמרקט ענק מקורה וממוזג בכמה חודשים קרים או חמים במיוחד אך בכל זאת לשוק כמה יתרונות בולטים כגון גיוון אדיר ביחס לסופר ומנעד מחירים רחב (כמעט 100% בין הרחובות הראשיים לפנימיים) אך בעיקר יש בכך משהו אנושי יותר מהחנויות המעוצבות והמהונדסות עד המ"מ האחרון ובהן חלוקת ההון היא קיצונית ומייצגת את שיאו של מטוטלת הקפיטליזם (ישראל היא אמנם שוק קטן אולם התופעה מייצגת כמובן את מקור הענק וול מארט). אך בעיקר הסופר הוא תופעה הרמטית, אין בו הפתעות ושינויים מלבד שלטי פרסום של מוצרי "אחד+אחד" או "קנה שניים והשלישי חינם!" ואילו השוק מורכב מאין ספור מוכרים, משווקים וכן המון בני אדם שגרים בו. השכונה כמובן השתנתה מאוד במהלך עשרים השנים האחרונות ומלבד החצרות הקטנות ואותן גינות עציצי סוקולנטים שנשארו קמו גם בניינים גבוהים יותר. אחד מהם ממש על אגריפס, אמנם בעליו לא גיוון במיני הצמחים אך בכל זאת גם תוצאה כזאת היא שובת עין ומחייה את הנפש, לו רבים היו מפריחים את מרפסותיהם ולו ב"גרניום זוחל" (פלרגוניום תריסני) הרי שחזות העיר היתה משתנה פלאים.
ל"ג
בשבת הייתי (שוב) בגן הורדים עם ילדי וחברים, בקצה העליון בסמוך לבית המשפט ישנם ארבע עצי קטלב משונן עמוסים פירות לעייפה, מה שמזכיר לי תמיד כמה נפלא עץ זה, בגינה הנוכחית אותה אני מתכנן בכפר מנחם הוא ישתל כסוכך שמש קטן לחלון מערבי. אני לא יודע איך עד היום החמצתי מלהמליץ על עץ זה אבל הנה אני עושה זאת עכשיו.
קטלב משונן הוא כמובן קרוב משפחתו של קטלב מצוי, גם אותו ניתן לשתול בגינות קטנות אם כי יש לזכור שהזמן שיארך עד לגדילתו הוא מהארוכים ביותר ביחס לקצב גידול עצים, קטלב משונן הוא עץ ירוק עד, איטי-בינוני אך בכל זאת מעט מהיר יותר מזה של המצוי, גובהו 4-5 מטרים אם כי לאחר שנים ארוכות הוא יכול להתרומם מעט הלאה. הוא ים תיכוני מובהק וצומח במקומות שונים כגון פורטוגל, ספרד, צרפת, הרי האטלס ועוד. פריחתו (ראו תמונה) מהממת בכדים לבנים אופייניים למשפחת האברשיים. ופירותיו וואו, קשה לי לחשוב על מילה אחרת. גדולים, אדומים, מלאי עסיס מתוק-חמצמץ, ילדים אוכלים ממנו מסות וניתן להכין ממנו ריבות. עץ בודד יכול להפיק עשרות קילוגרמים וההבשלה היא הדרגתית, נובמבר-דצמבר, זהו עץ שמושך ציפורים לרוב עם הבשלת הפירות ופרפרים לרוב עם הפריחה. (וידיעה מאוחרת שהוכנסה בפוסט – הקטלב המשונן נמצא בסמל העתיק של העיר מדריד) בקיצור מומלץ.
סימה קגן הביאה לישראל מין כלאיים בשם קטלב מרינה, בעבר היה קשה להשגה אך היום כבר קל יותר למצוא, קצב צימוחו גם כן איטי-בינוני אך הוא מעט גבוהה יותר. גם לו פרי טעים ואכיל ויחוד נוסף לו הוא גזע מתקלף ומשתנה בכמה גוונים בדומה לקטלב מצוי.
גל ישראלי המנהל את שתילי הר הראה לי לפני זמן קצר זן קטלב נוסף שגם אותו סימה קגן הביאה, שמו קטלב משונן 'צפוף', זאת היא מוטציה של המשונן הגדל באופן צפוף יותר ומוגבל לגובה 2-3 מטרים ולרוחב 2. מה שהופך אותו לשיח מושלם לשיבוץ בגדר חיה, גם הוא מתמלא בפירות המושכים ציפורים וילדים, לבחירתכם או שלא.
ל"ד
צמח נוסף שטרם כתבתי עליו הוא קריופטריס קלנדון 'קיו בלו' התחלתי להשתמש בו רק לאחרונה על אף שלטשתי בו את עיני מזה שנים ארוכות. בדרך כלל נטייתי היא להמנע מבני שיח נשירים וליצור מראה יציב לאורך כל השנה אך עם הזמן לומדים כמה דברים ואחד מהם הוא קריופטריס, זהו שיח מופלא שפריחתו זוהרת בכחול מלכים. קריופטריס הם סוג במשפחת השפתניים שאינם מיוצגים בפלסטינה המנדטורית אלא במרכז-ודרום מזרח אסיה. זן זה הוא מכלוא בין שני מיני קריופטריס: האחד ממונגוליה ומערב סין (Caryopteris mongholica) והשני מסין / יפן / טאיוואן וקוריאה (Caryopteris incana) שניהם נמצאים בשימוש גנני כבר קרוב למאה וחמישים שנים, בתחילה בעיקר בחממות אירופה (כלומר בחממות "האצילים" ספיחי התרבות המנוונת של ימי הביניים אשר לא ששו לוותר על ממונם ומי מאיתנו הרי שש לוותר על ממונו גם כיום?) בשנות השלושים והארבעים בעת שאירופה (הקלאסית!) נקרעה לגזרים והעולם כולו דימם אנושות עדיין היו מי שעסקו בהכלאות וגם הצליחו ליצור את זן הכלאיים הנ"ל, בעולם כיום ניתן למצוא תתי זנים נוספים קטנים וגדולים יותר ובעלי צבע פריחה עמוק יותר וכן הלאה והלאה אך לא נלין, טוב קריופטריס אחד ביד מארבעים בנכר.
כאמור נשיר, פורח בהיסטריה מוחלטת בסוף הקיץ והסתיו וכן מעט באביב המאוחר, העלווה אפרפרה ובעלת ניחוח נעים. 80-100 ס"מ גובה ומעט יותר רחב. עמיד בשמש קופחת (אחד עבר קיץ במיתר) ודורש מעט מים. לצמחים קטנים נשירים אני בדרך כלל ממליץ לשלב גאופיטים חורפיים, אך לצמח בגודל של קריופטריס אשר נמצא בכל מקרה בקו שני אני חושב שעדיף פשוט לרפד את הקרקע מתחתיו בשכבה עבותה של גזם עצים למניעת נביטת עשביה בזמן הנשירה.לקח לי זמן אבל למדתי שיש בתחלופת העלווה יופי לא רק בעצים כי אם גם בשיחים, זאת דינמיקה לא שכיחה במקומותינו הטומנת בחובה ראקציות מרתקות.
כחול מלכים, לכו על זה.