שלום לכל קוראי הבלוג, מהלך הקיץ כמעט שהושבתתי מצורכי שעה דחופים שזה לא המקום לפרט אודותם אך שבתי.
רגע לפני ענייני הבלוג השוטפים אני רוצה להחזיר לבמה את ענייני הפורנוגרפיה והסמרטפונים, היות ויש לי חמישה ילדים והם מעורים בעולם, מה שבעבר היה תאורטי הופך לנגד עיני למציאות. בבית הספר מתגלים עוד ועוד חשיפות לפורנו בגיל הולך ויורד (כבר 8) ותחילת צפייה ממשית בגילאי 10-11. אלו כמובן השלכות מידיות של שימוש בסמרטפונים שנכנסו בשש השנים האחרונות כמעט לכל משפחה. בבית הספר של ילדי נאסר כבר בשנה שעברה (א' – ו') על הבאת מכשירים לבית הספר (גם כבוי בתיק) מתוך הבנה שהטכנולוגיה הזאת אינה מאפשרת שליטה על תכנים (כגון פורנו ועריפות ראשים של דאע"ש) מעודדת שיח פוגעני בעיקר ברשתות חברתיות (סנפצ'אט, אינסטגרם, ווטסאפ) ופשוט אינה מותאמת גיל. אך עדיין הורים רבים מאפשרים לילדיהם גישה חופשית בכל שעה אחרת ביום לאינטרנט. שקט תעשייתי.
לשקט הזה יש מחיר אבל אני רוצה להתמקד לא רק בעניין זה אלא בשאלה מדוע הפורנוגרפיה בעייתית? בדרך כלל אנחנו נוטים לומר שהפורנו אינו מותאם גיל אך זאת בהנחה שהפורנוגרפיה בכלל מייצגת מציאות מינית ולא מקצינה פנטזיות של שליטה גברית על אלימות, דיכוי נשים ואונס (כן, אונס). מעבר לכל אלו קיים ממד מבעית בעל קשר שלא ניתן להתרה של פורנוגרפיה, זנות וסחר בנשים. כאשר הילדים שלנו צופים/צפו/יצפו בפורנוגרפיה (האחוזים מרקיעים שחקים) הם ייקחו חלק במה שהיינו רוצים לחשוב שנעלם מהעולם כבר לפני מאות שנים. סחר בבני אדם. זאת תופעה חובקת עולם, רובה נוגעת לנשים לצורך זנות, מיעוטה (20%) לילדים גם לצורך זנות. מי שחושב שמדובר בתופעה זניחה שיבדוק מספרים. מדובר על מאות אלפים בשנה והכיוון הוא חד סטרי, ממדינות עולם שלישי ומתפתחות אל מדינות מתועשות. הנה מפה:
מעבר למונחים המעוותים שהחברה התרגלה להשתמש בה כ"כוכבות פורנו" (שבוודאי לוקחות את הילד איתן לעבודה בחופש הגדול, כדאי לקרוא קצת על חייה של לינדה לבלייס בשביל להבין את הפער בין הפנטזיה למציאות) זה הוא רק חלק מצומצם בתעשיית הפורנוגרפיה ברשת, למעלה ממחצית קרבנות הסחר מועלים לאינטרנט. צפייה בפורנוגרפיה היא לקיחת חלק ישיר בתרבות עבדות, זנות ואונס ולא רק בפנטזיות מיניות של שליטה גברית. זה הדבר המרכזי שצריך להיות על השולחן כאשר אנו באים לטפל בצונאמי ההרסני הזה שמציף כל חלקה טובה. הטכנולוגיה יכולה להביא לנו דברים כבירים אך התהליך התרבותי בו רוב הילדים בגילאי 7-8 נחשפים לפורנו והופכים לצרכנים שלו בגילאי 10-11 הוא הרס התשתית של האנושות. זה קורה בכל מקום בעולם היום. עוד הרבה לפני שאנו מלמדים את הילדים על הפרדה לאומית, דתית ואידאולוגית הם סופגים את אחד העיוותים הקשים ביותר שיש.
ורד לי כותבת בקביעות על זנות בהארץ באופן מעורר השתאות, עצב וחלחלה. הנה הפוסט האחרון שלה.
מאמר ישן (קצת ארוך) חשוב ומעניין ורן גבריאלי מדבר על פורנוגרפיה וכיצד הפסיק לצפות:
ונעבור לגינון:
פרויקט התמ"א 38 שנעשה מסביב (ובתוך) דירתי עומד לפני סיום ושלב פיתוח הגינה התחיל. ארענן את זיכרונו של מי שזקוק ואשלים למי שזוכר: אחת הבעיות המהותיות בתכנון גינה של בניין היא היעדר המרחב. קל וחומר לאחר סיום תמ"א כאשר קווי הבניין נדחקים על חשבון הגינה, קירות תמך חיצוניים מוקמים בגבולות המגרש והשטח מצטמצם. כאשר המרחב מגיע ל 220-250 ס"מ בין הגדר לבניין והשביל לוקח 90-100 ס"מ נוספים המרחב בפועל לשתילה נשאר 100-150 ס"מ.
כמובן שמטר של אדמה יכול להספיק למגוון רחב של צמחים נמוכים ללא צורך בגיזומים אך אם ברצוני ליצור מיסוך שיהיה בגובה 180-250 ס"מ אני נתון למגבלות חמורות שכן הרוב המוחלט של הצמחים גדלים רוחבית בין 50% ועד 100% מהגובה. אם ניקח לצורך ההדגמה שיח נפוץ ששותלים לצורך "גדר חיה" כגון לבן עלה 'קומפקטום' שנחשב מאוד מצומצם (בטח ביחס לאוג חרוק שמגיע ל 3-4 גובה ו 5-6 רוחב) ויישתל נניח 30 ס"מ מהגדר יגיע לאחר שלוש שנים עד השביל ויאלץ להיקצץ. אל תקשיבו לכך שרוחבם הוא 100-150 ס"מ. לבן עלה בוגר מרחיב עד 200 ס"מ ללא קושי.
הדילמה הזאת, בין גובה לרוחב מצמצמת את חופש התמרון לאצבעות כף יד בודדת, אולי למחיאת כפיים. את הקונפליקט הזה אני פותר ביצירת שתי מדרגות (טרסות) שאמנם מאלצות אותי להיפרד מ40 ס"מ נוספים של בלוקים (כל טרסה ברוחב בלוק 20) אך מגביהות אותי ב80-90 ס"מ מעל קו האפס. אי לכך כל צמח שגובהו 90-140 ס"מ ורוחבו בהתאם 130-160 ס"מ יכסה את טווח הראיה וימסך את הגינה כליל. הדגמתי זאת בעבר באיור הזה:
בתכנון העכשווי הוספתי טרסה נוספת היקפית ומעוגלת שתרוץ לאורך כל הגינה בגובה 40 ס"מ ותשמש לישיבה.
המטרה העיקרית בגן הנבנה הוא יצירת מעטפת מיסוך מרובעת רבדים ומגוונת ביותר שאינה נזקקת לגיזומי הקצרה.
א' – צמחיית גובה 0 כלומר כל מה שיישתל בגובה פני השביל הסובב את הבניין וצמוד לו (צמחים בגובה 20-150 ס"מ)
ב' – צמחיית גובה 40 – טרסת ישיבה היקפית – כל מה שיישתל בין ספסל הישיבה ועד לטרסה האחורית (צמחים בגובה 10-50 ס"מ)
ג' – צמחיית גובה 80 – טרסה אחורית היקפית למיסוך – צמחים בגובה 90-180 ס"מ
ד' – עצים
הנה התכנון ולאחריו תחילת הביצוע של הטרסה הגבוהה (80-90) ושרטוט הקו של הטרסה הנמוכה. T1 זאת הטרסה הגבוה, T2 זאת הנמוכה A הם עצים:
הצמחייה שתישתל תהיה מעורבת בין צמחי שמש מלאה לצמחיית מעבר של שמש לצל היות וכל הגינה מתוכננת לעבור בתוך 4-7 שנים לצל על ידי עצים (דבר שמעולם לא עשיתי קודם לכן). שתילה כזאת תתן יתרון לזריזות של צמחיית חובבת שמש אך תכיל בתוכה את המעבר ההדרגתי לצל שינוון תוך 3-7 שנים חלקים גדולים מצמחים אלו. בין צמחי המעבר משמש מלאה לצל יהיו: איריס כרתי, גלווזיה נאה, גרפטופילון הדור, בן קוציץ אדום, מהוניה זוחלת, ניל שונה פרחים, פורסיטיה נטויה, ציפורן משתלשל, קנאורון תלת זרעי, הבה פרנסיסקני, פואנית איטלקית, אשכרוע ירוק עד, מרסילאה גדולת רגל, צינית קרולינית, הדס מצוי על מגוון זניו, פרע גביעוני, פלרגון דמוי סידה 'בורגונדי', קוראה יפיפיה 'פינק איר', בת עופרית עופריתית, בת עופרית שעירה, מורן החורש, אריולפיס 'סימה', וינקה קטנה ועוד.
התגובות הראשוניות מרבים שרואים את הבניה המסיבית אשר מצרה את המעבר והשטח הכולל של הגינה היא חוסר הבנה מוחלט ותמיהה, זה דורש הבנת נפח ויותר מכך את הבנת אופי צימוח שיחי, כמעט כל הגינון בבתי דירות מבוסס על מגזמת שחותכת את נפח השיחים המתפרצים אל המדרכות מבחוץ והשבילים מבפנים. זהו הרגל אסתטי כה מובהק עד שנדמה שלא ניתן לחשוב על אפשרות אחרת. הרי לכם אפשרות אחרת.