לפני שנה בערך שמעתי את אחמד טיבי משווה את נתניהו לברוש: "שום דבר לא גדל מתחתיו" אני מוכרח לציין שפוליטיקאים מתבוננים זאת תופעה מבורכת.
הבטחתי כבר מזמן פוסט על צמחים תחת ברושים. אני יושב על כך לסירוגין כבר חודשים רבים.
מתבונן, מתייעץ (עם שירה כרמלי שבתורה המשיכה להתייעץ הלאה גם) קורא והאמת שמתקשה. כתבתי בעבר שברושים בניגוד לרושם שהשתרש אינם טבעיים בנוף המקומי, יש בהם איכות כבדת משקל וחריגה. הם אמנם "עצים" אך צורתם החרוטית והנוף המצומצם אינה מספקים צל ויחד עם המחטים הנופלים תחתם וגודעים כמעט כל תצורת חיים אחרת התחושה שהם מקנים אינה של נשימה עמוקה אלא דווקא של איזו מועקה ועול על הכתפיים. אני יודע שאלו תיאורים קשים ורבים יתקוממו אך לא כל העצים שווים בתכונותיהם, כמו שלא כל העשבים, השיחים והגיאופיטים. ככה זה, אין לי אמון במרקסיזם של הטבע כמו גם זה האנושי. יש איכות שונה לחלוטין לאלה אטלנטית מאלון מצוי, יש תנודה שונה כאשר הרשתית פוגשת ברקפת לעומת נורית. ככה זה.
אבל קודם בואו נקשיב:
אני לא חושב שהאנלוגיה הצורנית לנר כאותם פולחנים ילדותיים לאחר מות קרובים או קדושים כאלו ואחרים היא זאת שהפכה את הברושים לחביבים על שתלני בתי הקברות אלא דווקא הכבדות הקורנת מהן. כבדות שרובצת עלינו כשאנו נאלצים להיפרד מכל מה שנפשנו נאחזת בו בציפורניה לאחר שהנשימה האוטונומית של הגוף פוסקת והריקבון המואץ מוביל להטמעות האורגניזם בחזרה למה שרק בשגגת קיבעון התודעה נחשב לעולם הנפרד בין רוח לחומר. זהו אותו מושג שתבענו בעלות עליו ללא כל הבנה אודותיו:
מוות
כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב. הבלים.
אז יש, יש צמחים שעומדים במעמסה ויכולים לצמוח תחת ברושים אבל הם לא רבים ומבית מדרשי הקטן עוד פחות מזה. אבל צריך לזכור שיש לכוחם מחיר. קיסוס שבלי ספק לא רק ישרוד אלא ישגשג לא יסתפק לעולם בתשעה מטרים רבועים ולכן אנו דנים את עצמנו לריסון נצחי. נכון הדבר גם למין וינקה גדולה שבלי גדר תוחמת או שיחים מגבילים תנוע תמיד אל הקצוות הלא נגמרים שלה, זהו צמח חזק מאוד, עמיד מאוד, נמרץ לאחר התבססות ובקלות יבלע צמחים נמוכים מ40-30 ס"מ. אני עושה בו שימוש אך במידה מועטה ובזהירות רבה. אני חושב שיכולתם לשרוד ולשגשג תחת הברושים טמונה גם בהשרשה שלהם, גם אם התנאים קשים תחת הברוש הרי שכאשר הענפים משתרשים מרחק מטר-שניים משם הצמח יכול להתגבר על הקשיים הראשוניים.
יתכן שתצליחו גם עם אשכרוע ירוק עד (Buxus sempervirens) תחת ברושים וכן אפשר לנסות בת-עופרית גריפית (Ceratostigma griffithii), היא גדלה מצוין תחת אורנים ולאחרונה הכנסתי לניסוי כמה תחת ברושים.
ישנם מספר סוקולנטים שיעברו גם הם את משוכת המחטים. אך אני רוצה פה לעשות הפרדה בין אורנים לבין ברושים משום שלדעתי הבעיות העיקריות באורנים אינה אללופתיה אלא הצללה בגלל הנוף הרחב, תחרות שורשים וכמות המחטים שפשוט קוברת תחתיה צמחים. ברושים על אף היקף ההצללה המצומצם מקשים מאוד על צמחים במיוחד לאורך זמן. כלומר גם אם הצמחים שנשתול לאחר הפיכת הקרקע והוספת קומפוסט יקלטו ואף יגדלו במשך שנה או שנתיים התוצאה לאחר כמה שנים תהיה התנוונות ומוות. אני ראיתי כמה מקומות כאלו שבעלי הגינה חשבו שהם ניצחו את מלאך המוות וחגגו בקול מצהלות עד שאט אט מלאך המוות אכל את דרכו חזרה.
צמח שאני חושב שאולי גם עשוי להצליח וטרם עשיתי בו שימוש כך הוא פיטוספורום יפני ננסי. באופן כללי יש לי רתיעה מפיטוספורום במיוחד המין המוכר והוותיק פיטוספורום יפני (Pittosporum tobira) על אף היכולת המדהימה שלו לעמוד בכל תנאי כולל תחת ברושים. משהו בעלווה פשוט גורם לי להתרחק ממנו. הזן הננסי (פיטוספורום יפני ננסי – Pittosporum tobira dwarf) מצליח לעבור אצלי את המשוכה בזכות האיפוק שלו והעלווה המצומצמת יותר. לא ראיתי אותו עדיין שתול כך אך אני חושב ששווה לנסות היות והוא זן גנני ולא מין נפרד.
יש מינים נוספים כגון קוציץ רך ועוד אך כאמור אני פשוט לא משתמש בהם בגינות שלי מהטעם הפשוט שהם אינם ערבים לחך הטבח.
אני חושב שפתרון נוסף אפשרי הוא שתילת צמחים רחבים-משתרעים במרחק בטוח מהברוש. אמנם יש ברושים שקוטר הנוף שלהם הוא 6-7 מטר ומעלה אך רוב הברושים בגינון הם צרי נוף בקוטר מטר בודד (ברוש 'שער הגיא', ברוש 'טוטם' ועוד) ולכן למשל שתילה של חבושית דמר ('כפר הנשיא') במרחק 180 – 150 ס"מ מהברוש יכולה לאפשר צימוח גם אם לא אופטימלי אבל כאמור אין כאן תנאים כאלו מראש.
בקיצור סוף מעשה במחשבה תחילה, אל תטעו ברושים.
חוץ מזה הנה כמה תמונות מהמשך עבודות תשתית התמ"א
אוליבר פיליפי בהרצאה יפה על תחליף מדשאה:
הנה עוד מספר תמונות ממדשאת האחו שממשיכה לשגשג, נשתלו עוד כאלו בשנה האחרונה (כולל לאחרונה אחת בה שולבו מספר שתילים של לפופית החוף) ובקרוב תישתל אחת נוספת בבית זית:
– עוד ידיעה מעניינת מגיעה ממעלה החמישה שם נקראתי בספטמבר לתת יעוץ בעניין התפשטות אילנתה בלוטית. בקיבוץ יש כבר כמה עשרות עצים בוגרים שמזריעים עצמם (כולל אחד בתוך חממת הסחלבים!) ומאות ואולי אלפים כבר קטנים.
רוני קגנובסקי שקורא את הבלוג לא נשאר אדיש לצמיחה וארגן פגישה בה נכחו גם אחראי הנוי, מנהל הקיבוץ ומזכירת הועד. הסברתי ככול יכולתי את הסכנות הטמונות לתשתיות, לנוי ובעתיד הרחוק גם לנפש (אורך החיים של אילנתה 40-60 שנים – עצים מתים בסוף ואלפי עצים קורסים זאת כבר בעיה חמורה) ואת הדרכים להתמודד. נראה שהקיבוץ יקצה משאבים מתוך הבנות אלו ובתכנית מסודרת ידביר תוך 2-4 שנים את האילנטות מהמקום.
– יתכן שנפתרה חידת הורד מעל תחנת הדלק שצמודה לגן הבוטני, קורא/ת אלמוני/ת בבלוג איתר/ה את המין "Canary Bird" – "ציפור קנרית" – שנראה מתאים לחלוטין במראה, בממדים ובמועד הפריחה. תודה רבה.