השבוע הלכתי לגן של עתי יפה בנתיב הל"ה. אני מודה במבוכה שזאת פעם ראשונה שהגעתי אליו. על הגן אני קורא ושומע כבר שנים רבות. מי שלא מכיר את סיפורו של אחד המקומות המעמיקים והעשירים בישראל לצמחייתה שמשלב מחקר עצמאי עם תכנון סביבתי מעורר השתאות. עם קשרים ענפים לכל הבוטנאים הבכירים בארץ וכיתות רגליים מעל חמישים שנים. גנו מכיל שרידים לצמחייה שנכחדה והושבה ממנו ולעיתים כבר שוב נכחדה ושוב הושבה. הקצוות הנידחים בגבול לבנון ומעבר לו ועד למדבריות. כמו סיפור אגדה שהגשים עצמו לממשות.
לא באתי בידיים ריקות והבאתי לו פיקוס בת שקמה שפעם כבר נוסה אצלו והניסוי לא צלח. שלא בתמורה קיבלתי שלושה מינים, השניים הראשונים צמחי מים נכחדים שאותם אעביר לריבוי במשתלות: מרסילאה זעירה שלהפתעתי היתה גבוהה משציפיתי, היא נראית כמעט זהה למרסילאה עבת רגל שסימה קגן הביאה מביצות טקסס ובעלת משרע אפשרויות אין סופיות בגן (שמש מלאה עד צל, השקיה מרובה עד מועטה – אולי בגלל הסתגלות קיצונית לכלל התנאים בטקסס) לעומת זאת המרסילאה המקומית כנראה עומדת רק בתנאי השקיה מרובה עד הצפה ובשמש עד חצי שמש ואכניס אותה אצלי ישירות לבריכה יחד עם זפרנתוס צחור אך עדיין אין סיבה שהיא לא תימכר בכל המשתלות כצמח מים. המרסילאה היא שרך בעל מראה מאוד לא שיגרתי ולא "שרכי" רבים מתבלבלים וטועים לחשוב אותה לחמציץ. היא כנראה אגרסיבית בתנאי השקיה כמו אחותה מטקסס ולכן יש להיזהר בתחילה עד היכרות מעמיקה עם תכונתה זאת. חשבתי פעם לשלבה בתחליפי המדשאה שלי אך ממבט ראשון איתה היא מעט גבוהה מידי לצורך כך.
הצמח השני אותו קיבלתי הוא נורית המים, עתי מגדלה בשלוליות מים חורפיות אשר מתייבשות בקיץ. זהו צמח נפלא שיכול להשלים בריכות בזמן הריק החורפי שלהן, בעלי בריכות רבים שמסתפקים בנמפאות מקבלים מקור מים חשוף כמעט שליש מן השנה שגם לעיתים קרובות מזמין התפרצות אצות עם תחילת האביב עת שהבריכה ריקה עדיין מצמחים. לצורך כך אני שתלתי שיבולת מים מפוצלת, זהו גיאופיט מדרום אפריקה שבמקור גם חי בשלוליות חורף העוברות יבוש בקיץ, תופעה שלמיטב הבנתי אין לה מקבילה בישראל. כלומר: גאופיט כמו רקפת או כלנית או צבעוני אך חי ממש בשלולית כל החורף ונמצא כמוהם בתרדמת קיץ. שיבולת המים המפוצלת לא נרקבת בבריכה בקיץ ופשוט נכנסת לתרדמה, ממה שראיתי במרשתת גם נורית המים יכולה להיות במקווי מים קיציים שכן באירופה היא חיה כך כרב שנתית ולא כמו האופי המקומי שהופך אותה לחד שנתית החוזרת במחזור רק מזרעים. היא פורחת כבר עכשיו אצל עתי בצהוב לבן מופלאה צנועה, קטנה ועם זאת מלאת הוד וקסם.
עננת כתבה עליה בעבר כאן.
הצמח השלישי ואולי החשוב ביותר לגינון המקומי שימו לב!!! שימו לב!!!
עצבונית החורש – זהו בן הדוד המקומי של עצבונית גדולת עלים שיש לי סלידה עמוקה ממנו. עצבונית גדולת עלים הוא צמח גינון ותיק מאוד, קשוח שעומד בתנאי חצי צל וצל קיצוניים, ללא השקיה ובתוך מזגנים. יתרונות קשיחות אלו הקנו לו מעמד מכובד בגינות ותיקות. אך לטעמי יש בו גסות לא נעימה, בלשון המונים אפשר לומר שיש לו אנרגיה מבאסת. אבל לעומתו עצבונית החורש הוא הדבר המקומי בה הידיעה!
העלים שלו (שאינם עלים כלל כי אם ענפים מטמיעים) מאוד מזכירים הדס מצוי, הם חדים בקצוות ויכולים לדקור קלות. הוא גדל מקנה שורש זוחל ומתפתח לגוש ברוחב קרוב למטר ובגובה 60-70 ס"מ. בחורש הוא גדל בעיקר בצפון אך גם במרכז בחצי צל עד צל מלא! לפי כך אני מניח ואהמר על כך בניסוי אצלי בגינה שבתנאי השקיה מועטה הוא יוכל לגדול גם בשמש מלאה ולעשות מעבר שלם של שתילה תחת עצים צעירים שלאחר מספר שנים יעברו להצל הצללה מלאה על הצמח תחתם. אצל עתי ניתן לראות אותו בתחרות שורשים בלתי אפשרית עם קטלב ועוד עצים וצמחים אחרים. זהו ללא ספק צמח כיסוי קשוח ביותר, מקומי ובנוסף לכל הנקבות נושאות פרי אדום גדול ויפה על ה"עלים" שלהן. זה אומר שלצורכי ריבוי יש להפריד בין זכרים ונקבות ולהסתפק בזכר אחד על עשר נקבות או יותר. אעביר בקרוב צמחים לריבוי לנטף ובתקווה שמשם הבשורה תמשיך לכל רחבי הארץ. בנכר זהו צמח מוכר לנוי הנה דוגמה.
חוץ מזה בצער רב אני רוצה לבשר על פטירת קטלב מרינה אצלי בחצר, לא עזר דבר ממה שעשיתי ולאחר העקירה גיליתי שהוא פשוט לא השריש מילימטר אחד. לא המתנתי לתום השבעה ועוד ביום העקירה שתלתי אחד חדש.
גינה חדשה מהפכנית וניסיונית מתבשלת במשמר השבעה מתפרסת על 1300 מ"ר, פרטים בהמשך.
בלוגינון פותח פלטפורמה באינסטגרם שם היא תוקדש לגינה האישית שצומחת לי תחת האף. מוזמנים ומוזמנות לעקוב (בלוגינון יומן גינה או bloginun a garden log)
והנה הסרט על עתי: