לפני כמה שבועות הוזמנתי לסיור במשתלת גילי שגיא. אני משתמש כבר די הרבה שנים בצמחים שלהם והתמונות שאיתי שגיא שלח לי מאוד סיקרנו אותי. המשתלה ענקית, קנה מידה שמצריך רכב למעבר והיא בעלת מנעד לא פחות גדול של התאמות אקלימיות. מחד גיסא צמחיה רווית מים לגינות בעלות מראה טרופי כשר למהדרין ומאידך צמחיה ים תיכונית ועד יובשנית-מדברית קיצונית. אבל הפן המרכזי שם הוא גודל הצמחים.
אני רגיל מאז ומתמיד לשתול בהקמות צמחים בגודל ליטר (מה שמכונה גם גודל 3 או עציץ 12 ס"מ). זהו השלב שלטעמי הוא המוצלח ביותר לשתילה עם מינימום סיכונים. תערובת השתילה במשתלות לעולם לא זהה לאדמה בגינה, על פי רוב מדובר במצעים שונים המכילים תערובות כאלו ואחרות של כבול/טוף/פרלייט/ועוד. אלו תערובות בעלות ניקוז גבוה מאוד ורוויות חמצן בשל כך. אלו מצריכות השקיה במרווחים מצומצמים למניעת התייבשות. תפר השתילה הוא תמיד נקודה רגישה, עודף השקיה יכול בקלות להביא לרקבונות לכן דרוש שיווי משקל עדין בין השרשת הצמח מהמיכל המנוקז אל האדמה בעלת הניקוז הפחות (אפילו חמרה חולית מחזיקה יותר מים מכבול).
שגיא צמחים מחזיקים כלים של 10 ליטר, 25 וכן 50 ליטר. שם מתפתחים צמחי ענק בתנאים מיטביים. אני מודה שזה סוג של הלם להסתובב בחממות ובשטחי הגידול ולראות צמחים שלוקח לפעמים 2-3 שנים ולפעמים אף 5 שנים ויותר להגיע לגדלים כאלו בגינה. המחשבה שניתן לשתול גינה בת 3 שנים בשלושה ימים מעוררת תחושות שונות. אני מכיר את התזה הרווחת של "אני אוהב לראות את הגינה צומחת מאפס" אבל זה כמובן גם רק הרגל אחד מתוך רבים ומלבד זאת זה בוודאי אינו אמת, אפס זה אומר לזרוע את הצמחים או לחילופין לייחר בעצמך ואז לשתול. ובואו נודה שאפילו המשוגעים ביותר לדבר לא עושים זאת אלא במשורה. רובנו קונים ומשלמים על העבודה הזאת שהמשתלות עשו בעבורנו. גם כי חלק מהצמחים קשים לריבוי ודורשים תנאי ערפל/חימום/ניקוז/השקיה שונים ומשונים וגם כי התהליך כמובן מוסיף זמן ומאמץ שמרביתנו מעדיפים להפנות לאפיקים שונים.
יש בכל הגישות הללו מידה לא מבוטלת של ביקורת חסרת בסיס. גם כך הגינות שלנו אינן "טבעיות", הן מושתתות על בזבוז משאבים כביר, הרס סביבתי ואילוץ וכיפוף ה"סביבה" לגחמות ליבנו. ממערכות ההשקיה המלאכותיות, דרך הקומפוסט שמיוצר ומשונע לגינות על אף "טבעיותו" בטח ובטח האדמה שמשאיות ומיכון כבד הוציאו מנקודה א' על הפלנטה והעבירו לחלקת האלוהים הקטנה שלנו, סלעים, אבני מדרך שנחצבו ועד כל אותם כימיקלים השותפים בתהליכים, שינוע מצעי הכבול ממזרח אירופה בתוכם שותלים בחממות וכולי. גינה סטנדרטית ואפילו גינת פארמקלצ'ר אינה "אקולוגית" החיים אינם אקולוגיים. הם גובים מחירים גבוהים מכדור הארץ. אנחנו על פי רוב ממרקים מצפוננו שזאת פלנטה חלופית. נו בסדר.
אני לא מתכוון בכך להכשיר מסעות הרס רחבי ממדים של בזבוז משאבים והשארת פסולת רדיואקטיבית בכל מקום אך לא צריך להיתמם. גינון אינו תחום שמטיב עם הסביבה, גם זה שמתיימר להיות אקולוגי.
נחזור למשתלה: ראיתי צמחים רבים, חלקם גם חדשים לי, אתרכז במספר מצומצם כמובן הפעם אך מעניין.
דבר ראשון הוא הניסיון שלהם לגדל צינית קרולינית מזן "פרייד אוף יוסטון" ('Ilex vomitoria 'Pride of Houston) כעץ קטן. איתי סיפר לי שהם עושים ניסיונות במספר מינים של שיחים גדולים לעצבם כעץ. אחת הבעיות הגדולות בתרבות הגינון היא התאמת גודל העץ לגינה. מרבית הגינות אינן עצומות בלשון המעטה, 200-350 מטר של כלל האדמה ובדרך כלל השטח הדורש הצללה קטן בהרבה, 10-20 מ"ר. הכנסת עצים בינוניים שלא לדבר על מהירי צימוח וגדולים לשטחים כאלו בטווח הלא מאוד רחוק גורמים להצללה מלאה על כל הגינה ושינוי אופיה לגמרי. בחירה מדוקדקת בעץ קטן יכולה לפתור זאת באופן מצויין. אך אליה וקוץ בה, מרבית העצים הקטנים הם גם למעשה שיחים ואז נוצר אצל רבים מהם הצורך בגיזום תמידי של ענפים העולים בחזרה מצוואר השורש או מהגזע (בעיה ידועה בשיח אברהם למשל בעיקר בשנים הראשונות שלו שהגזע חשוף לשמש רבה בטרם הנוף מלמעלה מצל על עצמו ומונע גירוי ניצני צמיחה) ראיתי לא מעט ניסיונות בעיקר בגינון ציבורי של הרדוף הנחלים לעשות זאת, זה דורש תחזוקה אין סופית ויוצר מראה כעור למדי של הגזע, יש גם נטיה בלתי מובנת בעליל של אנשים לעולל זאת לרימון מצוי שתמיד מנסה לחזור לצורתו השיחית. אך נראה שהצינית יכולה להתעצב כגזע עם פחות צימוח סורים, עץ כזה בגובה 5-6-7 מטרים ובקוטר 5 מטרים יכול להיות דבר נפלא, גם מראה העלווה שנדמית ממש כשילוב מקומי בן אלת המסטיק לאשחר רחב עלים גם מופע הפרי המרהיב בסתיו עד אמצע החורף וגם הצל החזק יחסית שהוא יכול לייצר תחת מופע עלים צפוף בתנאים של שמש מלאה, חצי צל ואף צל מואר. כולם פרמטרים חשובים ונראים כשילוב מנצח.
צריך לזכור שלשם מופע הפרי המרהיב צריך זכר, יש כמה סלקציות גם קטנות שכתבתי עליהן פה
הוא שלח לי את התמונה הבאה להמחשה, לא כוס התה החביבה עלי מבחינת אחידות אבל זה נראה טוב:
בגזרת הסוקולנטים לשוני השתרבבה עד הרצפה, חממות שלמות מרהיבות. קצרה היריעה, אזכיר רק שניים:
חלבלוב סטיקסט אוף פייר- ׳Euphorbia tirucalli 'Sticks on Fire (חלבלוב מקלות באש?) זהו שיח סוקולנט ככול הנראה מוטציה לחלבלוב רותמי שיכול להגיע למידות של בית קטן (אני מכיר אחד בגובה 7-8 מטר וברוחב דומה) אך הזן הזה נראה קטן מאוד ביחס למקור, 120-150 ס"מ. כך הוא נראה בחיפוש אינטרנטי
בלי ספק חריג ביותר, מראה החורף שלו כמובן מהמם לחלוטין, בשאר העונות הוא סולידי יותר, צריך לבדוק את מידת התאמתו לקור של אזור ההר, יתכן שבאדמה כבדה יחד עם קור והצפות הוא ירקב, למי שיש ניסיון של כמה שנים אנא עדכנו בתגובות (בבלוג לא בפייסבוק). אך לאזור מישור החוף / שפלה ודומיהם הוא נראה ממש מצויין, הכנסתי כבר כמה כאלו לבדיקות. אני מניח שאחרי התאקלמות ניתן לחתוך לו את ההשקיה לגמרי כמו לחלבלוב רותמי. סביר שהוא יצליח גם בתנאי חצי צל אך בשביל אפקט השריפה המהדהד כדאי שבחודשי החורף הוא יקבל שמש דרומית ישירה רבה ככול האפשר.
עוד חלבלוב מעניין ביותר הוא "קנדלילה" (Euphorbia antisyphilitica) – יש לו מבנה שמאוד מזכיר שבטבט חורפי, אך בניגוד לתוקפנות הפסיכוטית שאינה לוקחת שבויים של השבטבט, חלבלוב זה הוא איטי בקצב צימוחו. גם הוא כמו השבטבט מוציא קנה שורש זוחל המרחיב עצמו אך התנועה מאוד צפופה ומדודה. לא קראתי או ראיתי באינטרנט מושבות ענק כמו של השבטבט שיהרוס כליל את הגינה שלכם אם תעזו רק להכניסו ללא הגבלה חמורה לבית השורשים. המראה שלו מאוד יובשני, זהו סוקולנט שמגיע ממדבריות בניו מקסיקו וטקסס, יכול להיות מאוד מעניין בתצורות שונות בגינות, גם בגינון ציבורי בחיבורים שונים. תסתכלו עליו בגוגל אימג' פה – ממש מעניין.
למרות חזותו הסגפנית פריחתו שכמעט ואינה מובחנת מושכת פרפרים!
די קומפקטי אך לא ברור לי המידות הסופיות אם 60-70 או מעט יותר מכך. דורש ניקוז טוב, שמש קופחת ואחרי התבססות כנראה גם אפס השקיה. הנה הוא אצל שגיא:
לבסוף לסקאלה אחרת לגמרי, לפני כמה שנים התחלתי להשתמש ב"מטפס" טרכלוספורמון אסייתי. זה בן הדוד של טרכלוספורמון יסמיני הפופולרי ובצדק. אך לדעתי חל שיבוש חמור בהבנתו והגדרתו במשתלות שכן הוא אינו מטפס כלל. גם אני בתחילה שתלתי אותו כך אך הסתבר לי כי אין לו כל עניין פנימי להיכרך לדלג, לקפוץ או לטפס. זהו צמח כיסוי par excellence – התנועה שלו היא אמנם ארוכה מאוד (מטרים על מטרים) אך אופקית לחלוטין ולטעמי הוא עולה בהרבה על טרכלוספורמון יסמיני בהיבט זה שכן יסמיני אמנם איטי אך עם השנים הוא נכרך ועולה על עצמו וסביבתו ויוצר שיח לתפארת ואף מכסה שיחים אחרים עד עצים. אז במסגרת הכסילות של התחזוקה עוברים וחותכים אותו פעם בשנה אך למה לעשות זאת בכלל אם אפשר לשתול משהו שנשאר עם הגחון על הקרקע?
הוא דורש בתחילה יותר מים מהצמחים שעכשיו תוארו כמובן אך לאחר התבססות של כמה שנים ובטח ככול שהוא מעמיק לתוך הצללה דרישותיו יהיו צנועות בהרבה. לא ראיתי אותו פורח אף פעם וזה קצת חבל, בן דודו כידוע משאיר את האף המום לגמרי באביב. הוא אינו מהיר כלל והייתי מגדיר את קצב צימוחו בינוני עד איטי. ואם אתם מתעקשים להפוך אותו למטפס תאלצו לכוון אותו כל פעם שוב ושוב על סבכה/גדר, כל התמונות שתמצאו באינטרנט יראו לכם אותו כמשתרע על הקרקע. אם יש כיוון שאליו הוא ישאף הוא דווקא למטה כנשפך.
העלים יפים מאוד, קטנים ומעודנים בהרבה מהיסמיני ויש גם זן "מגוון".
