אז עברו כבר שנתיים לשתילה הראשונית, נשתלו אז בערך 85% משטחי הגינה, עוד 15% נשתלו באוקטובר 2017 וכמובן תוספות ממשיכות לטפטף עם שינויים ותובנות.
נתחיל מכך שבסך הכל אני מרוצה, הקצב מהיר, התכסית כמעט כולה כבר ירוקה וצפופה והעליה במדרגים השונים מתחילה לצבור נפח, כרגע טרסת הביניים בחלקה האחורי עולה לגובה 70-100 ס"מ כמוצפה והטרסה האחורית שמתחילה בגובה 60-90 ס"מ עולה כבר לגובה 100-150 ס"מ ברובה דבר שיוצר מדרג אחורי בגובה 150-200 ס"מ.
כל זה כמובן רק המתאבן, הגינה צפויה בחלקה האחורי להתרומם לגובה 2-5 מטרים מגובה הטרסה ולהתחבר כליל לחופת העצים שתסגור כמעט על כולה, זה אומר שעוד 3-4 שנים כל הבניינים הנצפים בתמונות כולל הבניין עצמו בו אני מתגורר צפויים להיעלם אל תוך רחם עצום של צמחיה ללא מגע גיזום כמעט, אלו ייצרו חללים אובליים, מקושתים מקצה לקצה
צינית קרולינית 'וויל פלמינג' עושה חייל וצומחת בלי כל בעיה בכל המפנים של הגינה משמש מלאה ועד צל מלא באופן מצויין, קצב הצמיחה אינו מהיר אך עקב בצד אגודל היא מתרוממת. יש לשים לב שזהו צמח שמחייב עיגון לפחות בשנים הראשונות לשתילתו אני עושה זאת או לגדר ההיקפית או עם ענף במבוק גדול, בלעדי זאת הוא מתכופף ברוח, יש כמה מקומות שהנחתי גם לכך לקרות על מנת לבדוק נראות, במקרים כאלו הוא ממשיך להוציא עוד ענפים אנכיים מהענף המרכזי ונוצרים מספר מוקדי צימוח אנכיים. לא הצלחתי עדיין להבין איך גננים חובבי טורי חיילים ממושמעים לא הפכו אותו לחביב הקהל, זהו צמח עם פוטנציאל אדיר, אני מאמין שניתן לעשות איתו דברים מעניינים ביותר גם בשתילה בקבוצות צפופות, ניסיתי זאת בשדי חמד עם שלושה או ארבעה ובקרוב אהיה שם לעקוב גם אחרי זה. הנה שלוש תמונות, ראשית פרט בן כמה שנים מגינה שלי במעלה החמישה, הוא מעט חבוט שם מרוחות החורף התמונה צולמה בראשית מרץ:
והנה בגינה אצלי (צד שמאל קרוב), יש 16 פרטים ממנו מסביב לכל הטרסה ההיקפית:
אני מזכיר ששיא גודלו אמור להיות סביב 5-6 מטרים גובה ו50 ס"מ רוחב.
אזליאה אינדיקה פורמוזה, אותה הכנסתי לפני כמעט שנתיים לשדי חמד ומאז לכמה וכמה גינות כולל זאת אצלי
בינתיים מצליחה מאוד אבל ראיתי כמה דברים בקשר אליה, ראשית היא אמנם מסתדרת עם הרבה קומפוסט (75 ליטר למ"ר בגינותי) אבל רק שהתחלתי לדשן אותה בדשן חומצי היא הגיבה בצימוח אינטנסיבי. כמו כן ללא דישון חומצי הפרחים קטנים יותר דבר שאני דווקא מעדיף כי אז יש בכל זאת פרופוציה בין שאר חלקי הגינה כמו פריחת לוטמים, גודל הפרח מקצה לקצה אופקית כאשר הצמח יוצא מהמשתלה מדושן עונג הוא 8-9 ס"מ אולי אפילו 10. בלעדי הדישון הוא מצטמצם ל4.5-6 ס"מ.
הנה מדידות:
עד כה מגיבה היטב לכל תנאי התאורה שהכנסתי אותה אך יש לשים לב ששתילה בחודשים החמים עדיפה ממש בתנאי חצי צל-צל, אם ברצונכם לשתול אזליאה בתנאי 6-10 שעות שמש עדיף לעשות זאת בסתיו המאוחר עד האביב המוקדם מאוד, אולי אפילו סוף החורף. איתי שגיא שלח לי תמונה של האזליאות אצלו שנמצאות ללא רשת צל כלל ומקבלות הצללה מצמחים בסמוך להן רק בצהריים, זה אומר 6-7 שעות שמש ישירה במישור החוף! אצלי יש שתיים שמקבלות גם יותר מכך סביב ה8 שעות + מהצהריים עד הערב (כלומר קרינה חזקה יותר מאותן מספר השעות בבוקר) ונראות מצויין. אני מאמין שניתן להרגיל אזליאות גם ל10-12 שעות שמש אך זה ידרוש שתילת חורף ממש.
הדישון החומצי הוביל באופן מיידי לצמיחה חזקה ביותר, לא ראיתי זאת בשאר הגינות בהן הכנסתי אותה, הנה תמונה של לבלוב העלים בינתיים באורך של 6-10 ס"מ היו מקומות שהעלים אף כמעט והסתירו את הפריחה:
הנה תמונה ממשמר השבעה של הצמח, פריחה מטורפת לחלוטין אך כמעט ללא צמיחה חדשה:
אריאל הירשפלד שלח לי תמונות מהמדרגות הספרדיות ברומא (בבורותי לא הכרתי כלל), לא ברור לי האם הם מכניסים את העציצים למשתלה לצל אחרי הפריחה (קראתי זאת באתר, התמונה בהמשך), אם הם נשארים שם גם בקיץ הרי שזאת דוגמא לשמש של 12 שעות בתנאי מישור החוף, יש לי שני מרגלים אותם אני עתיד לשלוח לשם בסוף יוני לבדוק את העניין.
עכשיו זה כבר דמדומי פריחת קריה יפנית אך זהו בלי ספק צמח מעולה, הכנסתי אותו אצלי בחזית צפונית, מזרחית ודרומית והוא מתפתח יפה, יש לו תוספת השקיה ביחס לשאר הגינה (כמו גם הורדים ועוד כמה פרטים), במשמר השבעה הוא גם מלבלב עכשיו אך שם הקפדתי על שתילה בהצללה רבה, כך גם בשדי חמד. באופן עקרוני הוא צמח למקומות גבוהים וקרירים אך אני מאתגר את הידע הזה, נראה לאן נגיע. הוא עמיד לתחרות שורשים חזקה ביותר ומתרחב הן מענפים שפוגעים באדמה ומשרישים עצמם והן מקנה שורש זוחל, ניסיתי גם בהצלחה חלקית לעשות מעברים כאלו ממקטעי ענפים בהשרשה ישירה אל תוך הקרקע אצלי בכמה מקומות.
בנכר יש קריה יפנית "מקורית" עם פרח ריק של חמישה עלי כותרת, נראה מדהים וחבל שאין משתלה שמביאה זרעים לריבוי, מאתרים שונים ראיתי שהוא גם קטן יותר בממדיו, ה'פרח מלא' יכול לעלות גם ל2 מטרים
ומעלה מכך עם השנים.
גם צהוב אחר אחר היא פורסיטיה נטויה שסיימה עכשיו את הפריחה, יש לשים לב שבתנאי צל היא אכן צומחת אך גם עם הרבה פחות עוצמה מאשר בשמש מלאה (בעונה אחת בשמש היא יכולה להגיע ל120-150 ס"מ ועם ענפים רבים) וגם כמעט ואינה פורחת, אולי כאשר תתבגר בתנאי צל אראה דברים אחרים אך עד כה גם מגינתי וגם בגינות ותיקות יותר בו שתלתי אותה עוצמת הפריחה יורדת עם תנאי התאורה.
עצבונית החורש: מתוך שש המקטעים שהצלחתי לחלץ מהגוש שנתן לי עתי יפה לפני שנה וקצת חמישה שרדו וארבעה מהם עכשיו סוף סוף מוציאים ענפים חדשים (הגוש המרכזי הגדול כבר עשה זאת אביב שעבר), זה בלי ספק צמח שדורש סבלנות ארוכה, ואני מניח רק שזאת תשתלם באלף אלפי מונים בעוד חמש שש שנים כאשר הגינה תעבור להצללה חזקה ותחרות שורשים חריפה. חלק מהענפים כה קטנים והזמן כה ארוך שזה דורש כל הזמן עישוב ודחיקה של צמחים המבקשים לכבוש את מקומו הזעיר, היות וחלק ממקומות השתילה הם עמוק בגינה זה מצב מסובך ותובעני. קשה מאוד לראות זאת כרגע אך כאשר הגינה תתבגר זה יהיה אחד השיחים המוריקים, היפים והחזקים שיעמדו בה לדורי דורות, אם מזלי ממש צלח לי יהיו בינהם גם נקבות נושאות פרי אדום מרהיב. הנה עוד תמונה מהקטן ביותר שיש לי:
אני מאוד מקווה שעם האוכל יבוא התיאבון והצמיחה תהיה מהירה יותר כך שאוכל גם להפריד את השיחים הללו ולתת למשתלות לריבוי.
גרניון מדיירה פורח בעוז בשלושת המוקדים בהם נשתלו, בצל, חצי צל ושמש חלקית עד חריפה בשעות אחר הצהריים, צריך לזכור שבחלק השמשי ביותר חלק מהעלים נצרבו בקיץ והצמח נראה כסובל יותר אך הוא עבר זאת היטב. כל הנסיונות לשתול אותו במרכז הארץ עד כה כשלו וכאשר הטמפרטורות טיפסו הצמחים גוועו, ניסיון נוסף לשתול אותו בתמרת לפני חודש אולי כן יצליח, תמרת אמנם אינו ישוב גבוה (240 מטר) וממוקם בגליל המהביל אך ראיתי גם בו וגם בדרך אליו צמחים שמתקשים מאוד לשרוד בחום ובלחות המרכז.
כאשר יש לו יותר מזרוע אחת הוא מחלק את פריחתו לשנתיים, הזרוע הפורחת נובלת עם הבשלת הזרעים וניתן לחתוך אותה והזרוע השניה תפרח לאחר שנה ואחר כך כל הצמח ימות, בשלב זה כבר יהיו שוב שתילים צעירים מהזרעים של השנה הקודמת, גל ישראלי מסר לי שניתן לפצל אותו בשלב מוקדם מאוד על ידי גיזום לצורך זה ממש בשלב הראשוני לאחר נביטתו.
ציאנוטוס קונצ'ה סוף סוף תפס מעט גובה ולראשונה מציץ מאחור עם פריחתו המדהימה, הוא אחד ממעטי מעט הצמחים שישארו בשמש מלאה גם לאחר עליית העצים והצללתם על 90 אחוז משטח הגינה, אנתק אותו מההשקיה בסוף הקיץ הנוכחי על מנת לשמור אותו לטווח ארוך, כרגע הוא הגיע לגובה 120 ס"מ בערך, בשנה הבאה כבר יעלה ויתפוס נוכחות רבה בגובה 200 ס"מ ושנה לאחר מכן יגיע לשיא גודלו.
כמה תמונות מהחלק הדרומי השמשי עם לוטמים, מרוות וגעדות:
לוטם אגילרי, מהחביבים עלי בלוטמים, שיח בוגר לאחר 4-5 שנים מגיע לגובה 2.5 מטרים ולרוחב של 150-180 ס"מ, צומח היטב בהר כמו גם במרכז, לעיתים יש בו נפילות שקשה להסבירן, אני חושב שסביב 15-20% מהשתילות נכשלות. הוא רגיש לעודפי השקיה אבל גם במצב השקיה תקין עם ניקוז מעולה היו לי תמותות איתו, יחד עם זאת התוצאה מרהיבה, פרחים גדולים מאוד בקוטר 9-10 ס"מ שמחברים את האזליאות והורדים היטב לשאר הלוטמים. גם העלווה מרשימה עם סיום הפריחה, כהה מאוד, ארוכה וצרה ויוצרת מבנים מעניינים. הוא צולח יפה תנאים של שמש מלאה עד לחצי צל. הדבר היחיד שמטריד בשתילתו (כמו בכל שאר מיני הלוטמים) הוא אורך חייו. לוטמים חיים סביב 9-12 שנים, לעיתים מעט יותר, זה מחייב שתילה של בסיס חזק סביבם על מנת להתגבר על החורים שיווצרו עם התנוונותם. מי ששותל גינה שמבוססת על לוטמים ללא צמחים מאריכי חיים רבים ימצא עצמו קרח לחלוטין לאחר 15-13 שנים. לכן נדרשת איתם גם מידה וגם השלמה מאריכת חיים (ורדים, הדסים, מרוות מאריכות חיים כגון מרווה דבשית או פורמנז רד ועוד). אצלי יש שניים (אחד מת לאחר חצי שנה) הגדול יותר הגיע כבר ל200 ס"מ. הפריחה היא מהמקדימים ביותר בלוטמים, הראשונים מופיעים בתחילת מרץ אולי אפילו סוף פברואר, לאט לאט השפע עולה והשיא באפריל אך הוא ממשיך עד תחילת-אמצע מאי, בודדים מגיחים גם לקראת סוף מאי, גם כל מופע הניצנים מעורר השתאות, הם דבר שלם כשלעצמו עם תפיחתם.
הכנסתי ספסל חדש בפינה הדרום מערבית תחת עץ הטרומלוס קטלבי, עם זווית שמאפשרת הפניית מבט לאורך כול החלק הדרומי ממערב למזרח, מסוג הדברים שהתפתחו להם בנחת, לא הכל הצלחתי לצפות מראש בכל זאת.
קרן צור לא ייצרו השנה ורד אלטיסימו, אני חש שזאת החמצה ענקית, זהו ורד מדהים, שופע פריחה מאפריל ועד נובמבר בגלים על גלים, הפרח שלו באדום נפלא, בשמש יש בו זוהר חזק שמועצם מניגוד האבקנים הצהובים, קוטר הפרח 12 ס"מ, בדרך כלל 5 עלי כותרת אך לפעמים יש גם 6 או 7. אצלי כמו שניתן לראות הוא זינק בשנה וארבעה חודשים לגובה של למעלה מ3 מטרים והיד נטויה, להערכתי יעבור גם את ה4 בלי בעיה. אין ספור ניצנים מהקרקע ועד הראש. הנה צילום מהחצר של אריאל הירשפלד:
בהקשר הורדים אני רוצה להעיר כי ורד אמבר סאן אשר אמור להיות לפי אתר קרן צור 30-50 ס"מ וראיתי באתרים שונים מנכר גם 70 ס"מ גובה הוציא אצלי ענפים בחודש האחרון בגובה למעלה ממטר. אמנם יש לו צימוח אופקי יפה וצמוד לקרקע בעיקרו אך בלי ספק שמדובר באופי גבוה יותר ושיחי, כבר כתבתי עליו שאני מקווה שלא יתברר שהוא כנהר האש שבמקור נכתב עליו 50-80 ס"מ ובגינות שונות שלי ראיתיו גם למעלה ממטר וחצי.
כתבתי על פעמוניות בשנה שעברה וציינתי את פעמונית טקשימנה, היא עברה את החורף רדומה או כמעט רדומה והתעוררה לה בנחת, אני חושב שהחשש מהשתלטות עוינת אינו ממשי, אולי בשל כך שאיני מפוצץ אותה במים והיא נאלצת להסתגל למשטר ריווחים ולכמויות ששאר הצמחים מקבלים, לא פינקתי אותה בכל אחד מהמקומות ששתלתי אותה בטפטפת נוספת ולכן עד כה היא מאופקת מאוד בקצב ההתפשטות.
יש שני צבעים אצלי האחד לבן והשני לבן-ורדרד מנוקד שהוא המרשים יותר, מן הצד קשה להבין בכלל במה מדובר, הפרח גדול מאוד ביחס לפעמוניות וסגור לגמרי עד תחתיתו כך שרק במבט מהרצפה ממש ניתן לראות את הפעמון בשיאו. מעניין מאוד.
פעמונית פורטנשלאג מאידך ממש משתוללות אצלי מצל מלא ועד שמש חלקית וקצת יותר (5-6 שעות ישירות), בכל מקום שהנחתי אותן הן מסתדרות גם עם תחרות יפה בין תותית הודית, פרע גביעוני ווינקה קטנה, אפילו כמה מקומות שנראה כי נקברו תחת מרסילאה גדולת רגל הן חזרו עם שפע צמיחה, ניצנים ועכשיו מתחילה הפריחה, זאת למעלה יוצאת לה מנישה שהשארתי בתוך הספסל.
ארליופיס סימה (יש שניים) מתקדמים יפה אך השנה נתקעו קצת בגלל הטמפרטורות הנמוכות של אפריל, יש כמה מינים שעיקר הצמיחה שלהם הוא בקרינה ובטמפרטורה של אפריל מאי, דהיינו 23-26 מעלות, כאשר בסוף מאי החום עולה לכיוון ה30 הם פשוט מצופפים שורות וממתינים עד יעבור זעם (בדרך כלל לעוד צימוח קל בסתיו כמראה מהופך של האביב), עם מינים אלו יש למשל צינית קרולינית על מגוון זניה, אריולפיס סימה, בן עוזרר על מגוון זניו, הדס מצוי על מגוון זניו, אשכרוע קטן עלים, מורן החורש, מורן נטוי, מריסינה אפריקנית ועוד. במובן זה השנה צפוי גידול קצר יותר ב20-40 אחוזים וזה די הרבה ביחס למינים אלו שקצב צמיחתם איטי (20-60 ס"מ בשנה בממוצע)
הכנסתי אל תוך הריצוף המרכזי בארבע חיתוכים סוקולנטים, בעיקר כפנית נאה. הנה:
זהו לעכשיו.