משתלת נטף נסגרת
ראשית הודעה חשובה:
השבוע קיבלתי הודעה דרמטית, משתלת נטף שהיתה לי בית ומקור עצום ויקר לחקירותיי וניסויי עומדת בפני סגירה, מנהל מקרקעי ישראל הורה על השבת השטח למאגר קרקעותיו לאחר שנכשלו ניסיונות הפשרה והשכנוע של עוזי שפתח אותה לפני שלושים ושלוש שנים. זאת אחת המשתלות החשובות ביותר בהעשרת הנוף הגנני של ישראל, הן של צמחיה מקומית והן של צמחיה מאזורי אקלים ים-תיכוניים וצחיחים מרחבי העולם, גם למישור החוף אך באופן מובהק לאזורי אקלים מעט קרירים יותר של ההר.
גל ואסף משתילי הר מחפשים שותפות של משק לא הרחק במושבים הסמוכים לירושלים, נדרשים כמה דונמים וחממה מקצועית חדשה, כל מי שמכיר קונסטלציה שתאפשר זאת אנא פנו אליהם בהקדם, נשארו עוד 3-4 חודשים בלבד עד הסגירה, בינתיים רוני שוקדת על הפרוטוקולים לריבוי שישארו כידע, חלק מהצמחים יוכלו לעבור למשתלות במישור החוף אך החלק הארי ילך לאיבוד אם לא נמצא מקום חדש לאוצר הבלום הזה.
נחל חזורי
בשבת הקודמת נסענו לרמת הגולן לטיול משפחתי מורחב, בדרך פלא הכבישים היו ריקים והרמה היתה ריקה, בקושי נתקלנו במטיילים. ירדנו בנחל חזורי, זה היה אחד המקומות היפים שראיתי מעודי, שלגי החרמון מסוף אפריל הפשירו ומילאו את נחל האכזב בשצף קצף של זרימה, בערך 4-5 קוב בדקה, מפלים, אשדים, בריכות. נוף אירופי בלבנט המאובק.
התארכות עונת הממטרים וכמויות המשקעים ניכרו בפריחה ובנוף הירוק של שיחים ועצים כמו גם בחד שנתיים שעוד הוריקו ופרחו בעוז.
אתעכב על כמה תופעות יוצאות דופן שהבחנתי בהן שם ועל כמה הקשרים לעולם הגינון :
התופעה המדהימה מכולן היתה היבלעות המים בערך שני שליש לאחר תחילת המסלול מחניון חזורי אל עבר מעיינות הבניאס. קצב הזרימה כאמור היה חזק, מספיק למלא אגם קטן. זה בערך 5000-6000 קוב מים ביממה, כלומר אצטדיון כדורגל מתמלא עד אחרון המושבים תוך 3-4 שבועות. תוך כמה עשרות מטרים הזרם נחלש מאוד אולי עשירית ממנו נשאר ולאחר עוד כמה מאות מטרים פה ושם נשארות מדגרות ליתושים ותו לא.
אחותי הבחינה שממש במקום בו נבלעים המים מצויים דולבים, 4-5 מהם. דולב מזרחי הוא עץ שאינו מצוי בנחל אכזב, שורשיו שתולים על פלגי מים זורמים. העובדה שישנם שם דולבים מתמיהה וההיקש המתבקש לתופעה הוא קרסט – המסת חללים בסלע הגיר ויצירת אפיק תת קרקעי לזרימת הנחל שיתכן ויוצא במקורות הבניאס. המצאותם של מערות כאלו שחלקן נשארות עם מים כל השנה מסבירות את יכולתם של הדולבים שם לשגשג גם כאשר על פי רוב כבר במאי אפיק הנחל יבש לגמרי.
דולב על פלגי מי שלגים שיעלמו לקרסט נחל חזורי
אפשר רק לדמיין אילו מערות נטיפים מרהיבות קיימות שם תחת הוואדי, וכיצד השורשים ארוגים בתוכם, ודאי זהו מראה מופלא.
במהלך הטיול ניתן היה לראות אלונים שונים, בעיקר אלון מצוי ואלון התולע אשר חלק משורשיהם תלוים באוויר ומסמנים את גבולות קירות הנחל לפני 100-200 שנים, אולי גם לפני כן אז נבטו וחתרו מטה, עם שטפונות השנים קירות הנחל נחתרו והאפיק התרחב וכך אנו נותרים עם השורשים הגלויים. זאת היא עדות חותכת לתהליך הבליה של הסלע, אלונים, אלות, חרובים אינם מצמיחים שורשי אוויר כמו מיני פיקוסים במזרח. שורשיהם תמיד מתחפרים מיד באדמה ובסלע.
בתוך האפיק ניתן היה לראות אלות (ארץ ישראלית) בוקעות מתוך הסלעים עצמם, רובן קטנטנות, נבטו במגרעת זעירה ומנסות את כוחן בביקוע הסלע, בהקשר זה אני רוצה לחזור לתאנה ה"כלואה" לה בעציץ בביתי, אחד הקוראים התפלא על שתילת עץ בעציץ ותהה איך אני מעולל זאת לפאר בריאה שכזה. ישנה הבנה לקויה ביותר באופן בו אנו מביטים ומצביעים על המושג "טבע", אפילו אותו נחל חזורי שכולם מפארים כטבע עילאי אינו טבע עוד. נחלים ללא טיפול מסור של רשות שמורות הטבע והגנים היו הופכים בתוך שנים ספורות למסלול בלתי עביר בעליל, עצם רמיסת הצמחיה במדרך אינטנסיבי של אלפי המטיילים בכל חודש כבר מבטיח נוחות מעבר ובטח ובטח כל ענף ועץ שקורס אל השביל מסולק. ללא כן התנאים היו מאפשרים להתחדשות ללא הפרעה של צמחיה קוצנית, סבוכה ובלתי עבירה של קיסוסית קוצנית, אספרג החורש ומינים נוספים. אולי כמה חזירים היו יכולים לפלס לעצמם שבילים אל המים ובהם היו נעים צבאים, תנים וזאבים אך בני האדם לא היו מסוגלים לעבור 5 ק"מ בשעות ספורות, אולי כמה אתלטים חסונים במיוחד היו צולחים זאת ביום שלם שרוטים וזבים דם, מטיילים לא היו יכולים לראות את אותו מבט רחב על העצים ולהתרחק די הצורך לצלמם. זה אינו טבע אלא טבע מתורבת. – דהיינו יצירה תרבותית לכל דבר ועניין. את הטבע נשאיר לעולם האסקפיזם הרומנטי הנה כתבה על כמה שחושבים על האפשרות הזאת כמשחק שיוכלו לספר עליו לחברה.
הנה קלעת (מבצר) נמרוד מביט מתוך החורש המתורבת, תזכורת טובה לטירוף המוחלט שהיה פה לפני אלף שנים: שחיטה הדדית בין "מוסלמים" ו"נוצרים" אשר באמצע נטחנו להם שארית ה"יהודים". איש לא רוצה כמובן להודות שהטירוף הזה נמשך עד רגע זה, זאת התשתית לצוויליזציה כולה. אבל העיקר להינות מהנוף היפה.
עוד בדרך חרובים עצומים, זוכרים את Burn them all שכתבתי על חרובים מושקים בעיר? ב"טבע" כמובן זה גם עובד, בהוקית שטוחה אוכלת את כולם כאשר שורשיהם בנחל:
עוד היו שם אדר סורי שאמנם "ירוק עד" בהגדרתו אך עליו אינם מפלסטיק ולכן נושרים כל העת וגדלים מחדש, כך זה נראה על העץ והקרקע, עושר של מוות וחיים כרוכים להם בקשר גורדי:
במרכז מסלול הנחל מספר אלונים חריגים ביותר, שני האלונים השולטים בנחל הם אלון מצוי "ירוק עד" ואלון התולע "נשיר", כולם עם נראות קלה להבדל זה מזה ובקטגוריה אחידה בתוך כל קבוצה, דהיינו התולע נראה כתולע ומצוי נראה כמצוי. אך מיכאל אבישי שכבר אינו איתנו חזר פעם אחר פעם שאלונים באופן מובהק אינם מתחשבים בדעת המומחים ומסרבים להיענות להגדרות שלנו. כבר פירסמתי את התמונות בפיסבוק בקבוצת עצי אלון ושם המומחים כולם סברו שאני טועה ובכל זאת אני מעלה שוב את ההשערה שאלו בני כלאיים של אלון הלבנון/חרמוני (ויכוח ארוך על הגדרת החרמוני כמין נפרד או תת מין של הלבנון) ואלון התולע. העלים היו כמעט עשרים ס"מ באורכם, הגזע היה מחורץ באופן עמוק ביותר וכל כולם היו קסם חד פעמי, משמאל, מימין, מאחור במעלה המדרון התלול ובצד השני מאות אלונים נורמלים, התולע ומצוי ורק אלו בודדים בתצורתם המרהיבה. יתכן שהם אכן "רק" התולע עם מבנה מפואר אך איזה מבנה! הנה:
בהמשך הנחל ראיתי צביר גזעים של אלה ארץ ישראלית, בחורש ים תיכוני עצים גדלים לעיתים קרובות בתצורה רב גזעית, לרבים מהם ניצני התחדשות של תאי מריסטמה (המקבילה הצמחית לתאי גזע בבעלי חיים) סמוך לפני האדמה ובמקרה שריפה, כרסום על ידי רעייה או מוות כתוצאה מנוברי גזע העץ יצמיח עצמו מחדש, לכן בעצי חורש שכאלו קשה לתארך את גיל העץ, היות ולא ניתן לעשות קידוח כוס בגזע ולהוציא דגימת טבעות לספירה. אך לעיתים קרובות צביר גזעים כאלו יהיו עץ אחד עם מקור גנטי יחיד. העץ המדובר היה בקוטר שלא ראיתי מעולם כמותו, קרוב לארבע מטרים! הוא היה בחלק התחתון של הנחל כך ששורשיו אינם מצויים בתוך אותו קרסט שהדולבים זללו ממנו, אלה ארץ ישראלית היא עץ איטי להחריד ללא השקיה. אם כל הנקודות האלו מתחברות למסקנה הרי שמדובר באחד העצים העתיקים ביותר בישראל/סוריה או כל הגדרה מדינית מגוכחת שנולדה בסייקס פיקו/ קרני חיטין / דוד וגוליית או כל מפנה היסטורי אלים ושרירורתי אחר שתחליטו עליו כסלע קיומכם. יתכן שמדובר באלפי שנים. הרבה לפני אשליות מוחמד והאסלאם, הרבה לפני אשליות ישוע והנצרות, אי שם בתחילת זרם היהדות שגם היא בתורה נביעה קצרת שנים וסופה במוקדם או במאוחר להתייבש ולהיעלם. גורו לכם בני אנוש. הנה העץ:
לא רחוק מאלה זאת צמח ער אציל (המכונה "דפנה") כביר ממדים שהחל את חייו עוד בטרם הרצל גידל זקן, מצל על צאצאיו שימתינו ויכחדו זה אחר זה עוד עשרות ומאות שנים מייחלים ללכתו שיוכלו לפרוץ ולהתחרות על אור השמש שיחדור מחדש בקרחת היער שתיווצר. וכל זה אף לא מָנוֹד עפעף בקיום האנושי שבתורו אינו אלא פעימת לב בודדה בנצח הנכפה על כולנו. 71 שנות מדינה שרירותית, 3000 שנות דת אחת מני אלפי אלפים. תלי תילים של מלל ויוהרת העיוורון המבטיחים ללא כל אפשרות לסטיה מן הנתיב ההרסני סוף נורא לכולנו. ישנם בטבע למעלה מ2000 מיני עריים, ישנם 600 מיני אלון, מעל 100 מיני אדר, קרוב ל20 מיני אלות.
אך יש רק אנושות אחת, אין שני מיני אדם חיים בעולם, אין אדם הודי ואדם סיני, אין אדם שיעי ואדם סוני, אין אדם יהודי ואדם קתולי, אין אדם קומוניסטי ואדם קפיטליסטי. כל אותה הזדהות רעיונית, דגלים, המנונים, ושאר סממנים תרבותיים אינם אלא אילוף המוח. עורבא פרח אשר כפינו על עצמנו דור אחר דור לדיראון.
ומיד אחרי אותו ער אציל עצום – צאצאים נובטים, אלפים ורבבות כמידי שנה וגורלם נחרץ:
אני כותב זאת רגע לאחר עוד יום הבלים שמאפיין את כל הקונסטלציות החברתיות בעולם המופרד מתוקף אילוף זה. הביטו בשמיים, הביטו בעלים הנרקבים, הביטו בילדיכם. הביטו בכל אלו ללא מילים, ללא אילוף, ללא התניה מתוחכמת ומעודנת ככול שתהיה. אתם אינכם דבר מכל אלו, לא אתם, לא בני ובנות זוגכם לא הוריכם וחברכם. איש לא יוכל לענות לכם מה הוא הדבר אשר בוער בתוככם עד אשר תבעירו אותו בעצמכם.
אנו אנושות אחת, אדם אחד.
