בלוגינון

פלרגוניום ולא גרניום!

אחת הטעויות הנפוצות והמושרשות בזיהוי צמחים היא ה"גרניום", ובדרך כלל יתווסף לשם זה שני תארים: "זקוף" ו"זוחל".

הן גרניום והן פלרגוניום שיכים למשפחה אחת : גרניים, אך יש בינהם שוני עיקרי בהלקט הזרעים. לכולם חמישה עלי כותרת.

בישראל בבר מצויים מספר מינים של גרניום (גרניון ליתר דיוק) בעיקר חד-שנתיים, הם מאופיינים בהלקט זרע הדומה מאוד למקור החסידה אשר אנו מכירים את נציגו בגינון כמקור החסידה רייכנבך

ככלל כמעט כל ה"גרניום" הנמכר במשתלות הינו פלרגוניום, ומגוון המינים והזנים התרבותיים שלו הוא עצום, משתלות רבות מציעות עשרות מינים אך ניתן למצוא מאות רבות שלעיתים קשה להבחין בדמיון בינהם ובין אותו דימוי צרוב של "גרניום נשפך" מאדניות בית מלון המלכים בכיכר צרפת בירושלים.

את מרבית מיני הפלרגוניום עדיף לגדל בשמש חלקית ולא מלאה משום שבשיא הקיץ הם עשוים לקרוס מעומס החום אך חלק מהם בהחלט עמידים בשמש קופחת כגון "more's victory" אשר אוקלם על ידי סימה קגן או "Paton's Unique" שניהם פורחים בעוז ומצטיינים בחוסנם ועמידותם למחסור בהשקיה.

אחד ממיני הפלרגון הנפוצים בגינון הוא הפלרגון החריף(Pelargonium graveolens) המכונה גם "עוטרה" ומשמש לרפואת צמחים ולחליטת תה.

לאלו מכם שמתעקשים להכניסו לגינה הפרטית הקטנה יש לדעת כי הוא אגרסיבי, ובעל נטיה מובהקת להשריש במפרקי הגבעול, על כן יש לשתול אותו בעציץ גדול ולא באדמה שכן בזמן קצר הוא יעבור את גבול החצי מטר שהקדשתם לו ויבלע בני שיחים נמוכים במרחק של מטר ומעלה ממקום השתילה המקורי.

שני תחליפים טובים שניתן לחלוט בתה ומפיצים ריח חזק הם פלרגון לימוני (Pelargonium citriodorum) אשר מידותיו גם הם גדולות אך לא כשל הפלרגון החריף. השני שהוא קומפקטי יותר ופורח יותר אם כי בלבן ובקטן הוא הפלרגון הריחני (Pelargonium x Fragrance ) מידותיו הסופיות לא עולות על 70 ס"מ רוחב ו40 ס"מ גובה.

מינים נוספים המומלצים לגינה הפרטית הם כדלקמן:

פלרגון דמוי סידה "בורגונדי" : נפלא במיכלים של 10-20 ליטר ובפינות קטנות בגינה. בעל אופי משתרע-נשפך. כל גובהו 20 ס"מ ורוחבו 40-50 ס"מ. קצב צימוחו בינוני-מהיר. עליו אפרפרים ופריחתו בארגמן עם עלי כותרת דקיקים כמעט כל השנה, מגיב היטב לגיזום מן הסתיו ועד לאביב. מסתפק במועט (גם במים וגם דישון) עמיד ברוח המרפסת העזה שבחורף ופורח גם בתנאי הצללה חלקית. מתקשה לעמוד לאורך זמן בשמש קיץ מלאה אך יחזיק שנים ארוכות מעמד בשמש חלקית.

פלרגון קורדיפוליום : פלרגון גבוהה (90-110 ס"מ) וברוחב דומה, בעל קצב צימוח בינוני-מהיר. נוטה להקריח בחלקו התחתון ולכן רצוי לשתול אותו כרקע לבן-שיח בעל מראה "מלא" כגון מרווה קטנה 'כמדרואידס' או מרוות הריסים (עוד על מרוות אלו בפוסטים הבאים).

עלים גדולים מאוד בצורת לב (לעיתים נמכר תחת הכיתוב "פלרגון לב זהב"), שני עלי הכותרת העליונים גדולים מאוד ואילו שלושת עלי הכותרת התחתונים שלו דקיקים ובהירים וכמעט לא נראים, דבר שמקשה על זיהויו על ידי הבריות כפלרגוניום וכמעט תמיד הזיהוי מגיע עם הפתעה ("זה גרניום?!").

פורח בעוצמה רבה באביב אל תוך תחילת הקיץ, רגיש לחום ולכן לא כדאי לשתול בשמש מלאה! נראה במיטבו בהצללה חלקית, רגיש לעודפי השקיה ולניקוז גרוע, מומלץ לגזום מדי שנתיים בחורף את השליש העליון של הנוף.

דרישת מים חסכנית.

פלרגון דרזדן-פינק: פלרגון זקוף חזק ביותר, קצב צימוח בינוני, לתנאי שמש מלאה ועד הצללה חלקית, עמיד גם בחום. שלא כמו הקורדופיליום הוא נשאר מלא ופורח בעוז גם בחלקו התחתון של הצמח, הפריחה נמשכת זמן רב, בשיא פריחתו באביב כמעט ולא ניתן להבחין בעלוות הצמח מגודש הפרחים אך הוא ימשיך לפרוח יפה גם בקיץ ועד תחילת החורף. גובהו 80-90 ס"מ ורוחבו מגיע 120 ס"מ לאחר שנתים-שלוש, דרישת מים חסכנית. חסון ומאריך ימים, מומלץ בכל פה.

ישנם כאמור עוד מינים רבים על אחרים אכתוב בהמשך, לקינוח אמליץ על גרניום אמיתי:

גרניון סנגינאום (Geranium sanguineum)

גדל בר בחלקים נרחבים באירופה, הקווקז ואסיה הממוזגת, מתפשט בקצב בינוני בעזרת קנה שורש, רגיש לחום ולכן רצוי לשתול אותו בהצללה חלקית, במיוחד באזורים חמים.

עלים גזורים מאוד, פורח בעוז באביב עד תחילת הקיץ, גובהו 15-20 ס"מ ורוחבו כאמור מתפשט לא במהירות ל50 ס"מ, מרווחי שתילה מומלצים 30-50 ס"מ.