1
טוב, סוף האביב בואכה הקיץ מגיעה הגל השני:
ראשית אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם ולציין שהניסוי הקטן בהכנסת פלרגון ארדנס לאדמה נחל הצלחה רבתי, שני השתילים שגשגו עם ירידת הטמפרטורות בסתיו ועלו להם: אחד מחצי תרדמת הקיץ והשני מתרדמה מלאה והוכיחו את טענתי שאבותיהם השפיעו על הגנטיקה באופן שלא הובן במאתיים השנים האחרונות מאז הכלאתם! הכנסתי אותו כבר לשלוש גינות נוספות אך הפעם בתנאי חום ולחות של גיהנום מישור החוף (למה לעזאזל אנשים חיים במדינת תל אביב?!) כולל בשמש קופחת ושם נראה את התוצאות בשנה הבאה אך כך כעת, זה נראה אצלי:
במשמר השבעה הוא פורח עכשיו בטירוף בשמש כמעט מלאה אבל נשתל רק לפני כמה חודשים, הכנסתי בצמוד לו המרוקליס מכלוא ננסי נשיר חורף שיחליף את המופע בהתאם לעונות. אבל כאמור נוכל לדעת האם גם במישור החוף הוא מצליח לעשות זאת רק בשנה הבאה. אני מהמר על זה לחיוב.
2
הפוסט האחרון וההשערה על הקשר בין דולב מזרחי למערת קרסט בנחל חזורי התגלגל לאליסה קגן, גאולוגית שבעבר הזכרתי בהקשר למחקר על אבקנים מאובנים ושינויים בהרכב מיני האלון בארץ. אליסה הפנתה אותי אל עמוס פרומקין, המומחה בה' הידיעה לחקר מערות ותהליכים קרסטיים בישראל שהביע עניין בהבחנה. כמובן שאני רותם את העגלה לפני הסוסים אבל אם אכן לדברים ימצא אישוש הרי שניתן להרחיב את טווח חיפוש הקרסטים לא רק לדלבים בכל רחבי האזור אלא להצלבת נתונים בין כל מיני העצים הגדלים על גדות נחלי איתן ולהימצאותם בנחלי אכזב. אפשר לעשות זאת בכל תחום אקלים ים תיכוני בעולם כולו, מצ'ילה, קליפורניה, דרום אפריקה, אגן הים התיכון ועד לחלקים מאוסטרליה. יתכן גם שבעוד מקומות בעולם. חומר נפלא למחקר. אני מקווה שאבי שמידע יוכל להצליב נתונים ראשוניים עם עמוס פרומקין ומשם להמשיך.
3
עניין גודל הפרח וטענות על טעם ועל ריח אין להתווכח (בתגובות לפוסט על האזליאות) ממשיכות להדהד בתוכי מעת לעת. מצוייד במטר נכנסתי לגינת השכנים למדוד את הורד ג'סט ג'וי וחזרתי עם נתונים מדהימים, קוטר הפרח 17 ס"מ ואף יותר, עוביו למעלה מ9 ס"מ. אם מחשבים את הנפח של דבר כזה הרי שמדובר בכמעט 2000 סמ"ק. זה גדול יותר מנפח המנוע של הסובארו שלי.
ואילו ממדי הורד אלטיסימו שהלעיזו עלי שאני מוכן לגדלו בחצר הם 11 ס"מ קוטר ו3 ס"מ עובי, חישוב נפח גליל באותו אופן מעלה את המספר 285 סמ"ק, כלומר מנוע של אופנוע קטן. מבחינת נפח היחס בין שני הפרחים הוא אחד לשבע!
אתם יכולים לגחך כמובן על מהלך המדידות וההשוואות אך יש לאלו תפקיד. לגודל, לעוצמת הצבע, לנפח הפריחה יש ניראות, הם אינם עניין שרירותי אלא חלק מחוויה רחבה בה אנו מבחינים בעולם התופעות הגלויות לעין וליכולת ההכרה לתפוס אותן בזמן ובמרחב הארעי. הם פיסה ממכלול עצום של חוקיות. הניחו לרגע אחד שהיכולת להטמיע את אנרגיית השמש לא היה כפוף לאורך הגל שאנו מכנים בשם "ירוק", אלא שכל פיגמנט היה מסוגל לפוטוסינטזה. כל עלה היה יכול להיות מורכב מאין סוף צבעים, כל צמח היה יכול להיבדל מרעהו באין סוף גוונים. היערות היו בליל של טריליונים על גבי טריליונים של פיגמנטים. החוקיות הבלתי מתפשרת יוצרת שפה, קידוד, שיח מובנה של נראות ותגובה לנראות זאת (של בעלי החיים, של צמחים אחרים). זאת אינה הטלה אקראית של מטבע בעל אין ספור פיאות אלא מידה קשיחה ואחידה שבתוכה אנו מוצאים אוסף וריאנטים עצום שהתפתח אך כולם כפופים לאותה החוקיות.
יתכן שלורד ג'סט ג'וי חוקיות שונה והיא כמובן "ליגיטימית", שהרי לא הצעתי לשרוף את כולם. אך אני רק מציע להביט בה ולא לקבלה ללא השתהות ותהייה. הנה הורד גולדן סלבריישן שגם הוא על הגבול של הסקאלה אותה אני מצליח להכיל: הקוטר הוא 9 ס"מ העומק 4 ס"מ. הנפח כבר 1000 סמ"ק. כפות הידיים כבר מזיעות כמעה.
כתבתי פעמים רבות בעבר שהפוסט מודרניזם מבקש לשבור את ההגמוניה שהתעצבה על ידי חוקים שנוסחו במשך הדורות, חלקם מאות שנים, חלקם משחר ימי האנושות. אך יש לבחון את החוקיות ושבירתה לא רק בעין מותנית "בכל מחיר" אלא גם באופן ביקורתי וזהיר. זאת חוכמה קטנה מאוד להציע אנרכיזם ניהליסטי ילדותי נוסח משחקי הכס אודות "שבירת הגלגל" כאילו בשבירת מוסרות הכוח, ההמונים ישתחררו מעול הרודנות. לא ניתן לנהל שיחה בין שני אנשים תחת עץ כאשר בליל הברות יוצאות מפיהם ללא הקשר, ללא התחלה, אמצע וסוף, ללא הבנה הדדית של שפה, בין אם במילים, במחוות או בנפש חפצה. לשם כך יש להבין את החוקיות מן הבסיס דהיינו מהאופן בו ההכרה חווה את העולם, מסמנת, מבקיעה דרכה, נאחזת ותוך כדי אלו יוצרת התניות ללא סוף.
אנחנו מוכרחים למצוא בסיס משותף, הֶקְשֵׁרִים וחיבורים ואלו חייבים חוקיות. אך אינם יכולים להימצא בעבר המותנה הם אינם כל מה ששיננו בתור שכאלו: "יהדות" "איסלאם" "נצרות" "הינדואיזם" "בודהיזם" על כל ריבוא פלגיהם וכמובן הָאֲמָנוֹת הַחֶבְרָתִיּוֹת דהיינו "המדינה" "הלאום" ושאר תוצרי החשיבות המודרניות קרי האדיאולוגיות השונות. כל אלו (ועוד ועוד) מקורם באשליות שאנו בקלות מקבלים על האחר אך ממאנים להחיל על עצמנו ומחייבות סתירה והתנגשות. שכן הם אינם חוג שחמט או סריגה במתנ"ס המקומי אלא הבסיס המעוות לכלל הקונסטלציות האנושיות. לא נוח לחשוב על עצמנו ככלבים מותנים אך זאת מהותנו. כלבים מאולפים עם נשק גרעיני. ובכל זאת בשפה החזותית אם ברצוננו ליצור שבירה עלינו להיות מחוייבים לעירנות גבוהה על מנת למצוא תלכיד חדש, רצפים, בנייה והשתת חוקיות המאפשרת קריאה חיצונית.
שאלת השפה של צמח בודד דורשת בחינה מדוקדקת וקשה יותר להגדרה בהירה, יש בה טווח רחב של ערפול. דווקא קל יותר להצביע על הדבר בתחבירים מורכבים יותר שעברו קריאה תרבותית והפכו למוסכמה. המשיכה לפרחי ענק וקריאות ההתפעלות והתדהמה שאלו מקבלים הם בעלי דמיון רב לגינון פורמלי ואם ננסה למקם את מהות הדבר הרי שמדובר בתפיסות קונבנציונליות בגיאומטריה. לפני חודשיים בערך בעת נסיעה ברכב ביתי בת השש התפעלה מכיכר תנועה עליה היה היו שתולים מעגלים-מעגלים, צמחים "עונתיים" כבר אינני זוכר אם היו אלא גודטיה, לוע הארי, אמנון ותמר או משהו אחר אך קריאת ההתפעלות שלה היתה ספונטנית לגמרי: "וואו אבא תראה איזה שדה יפה!" התמונה הבאה אינה הכיכר שהיא ראתה אך המהות דומה:
קריאת התפעלות מילדים בכל הנוגע לפן החזותי היא אות אזהרה חמורה. אמנם יש יוצאי דופן, חריגים שבחריגים אך על פי רוב, הסטנדרטים שילדים נוהגים להתפעל מהם מכילים חוויה מאוד מצומצמת ושטחית. חולצות ורודות עם הדפסי לבבות לבנות שש, חולצות עם הדפסי דינוזאורים לבנים, סרטים מצוירים עם עומק של נייר פרגמנט, נטייה להערצת עוצמה (טרקטורים בגיל 3, פרארי ולמבורגיני בגיל 13 שבאופן מתמיהה לחלקם לא מסתיים גם בגיל 40) הם עיקר החוויה החזותית. קשה לצפות מילד בן 10 שיתפעל מדיוקן עצמי של רמברנט המאוחר, תן לו רובוטריק או טינקרבל והוא מסודר. ברור שיש יוצאים מן הכלל גם בצד היוצר כגון הייאו מיאזאקי בתחום ההנפשה וגם בצד הצופה; אם אתם ממש מתעקשים אז הילדים הגאונים שלכם הם אולי החריגים שבחריגים אך ילדים באופן כללי אינם חובבי באך, אינם דורשי אמנות גבוהה, או ספרות בעלת רבדים עמוקים. אם הם התפעלו מהגינה עליכם להיות מוטרדים, מאוד. לצערי מרבית הגינון מותאם לעין הילד ואם נרחיב זאת אז מרבית התרבות היא כזאת.
3
מרסליאה גדולת רגל – אזהרת מסע!
בשנתיים-שלוש האחרונות התחלתי להשתמש במרסילאה גדולת רגל, זהו צמח חזק ביותר סימה קגן כתבה עליו פה אני רוצה לחדד את עניין ההתפשטות, זהו שרך שקשה מאוד לרסן את גידולו, הוא גבוה יותר מן המתואר, כמעט כפול. 30-35 ס"מ על פי רוב, בנקודות מסויימות הוא אף נושק ל40 ס"מ. אכן מצליח מהצללה כמעט מלאה (לא ניסיתי בצל מלא לחלוטין אך לא אופתע אם גם שם יצליח) ועד שמש מלאה, במגוון תנאי השקיה רחבים ביותר, בשדי חמד נתקלתי בבעיות ניקוז חמורות שייצרו תנאי ביצה בכמה מקומות ושם הוא מרגיש בבית אך גם בהשקיות מרוחקות הוא יכול לשרוד. בתמונה למעלה שימו לב כיצד הגיחו שני העלים לאחר מעבר תת רצפתי בתנאי סומסום דחוס תחת הטיט 110 ס"מ!!! מהמקבץ בו נשתל תחת עץ אגס קלרי. כל זה על ידי שורש זוחל תחת הריצוף.
5
פעמונית פושרסקי, כתבתי עליה ועל חברותיה הפעמוניות השונות פה אני רק רוצה לעדכן לגביה כי הגובה שלה גם הוא מעבר ל20 ס"מ, בגינה שתכננתי לפני 7 שנים ראיתי אותה לאחרונה בגובה משתנה בין 20-30 ס"מ. אצלי בפינה השמשית יותר היא עלתה על עצמה במבנים אדריכליים מעניינים גם לגובה כמעט 40 ס"מ, הפריחה מכסה קרוב ל100% מהצמח ומתחילה רק בסוף אפריל ונמשכת עתה גם לתוך יוני באופן חזק ביותר
6
עוד עדכון ורד אמבר סאן, אני באמת מאוד מחבב אותו ובמיוחד במצב טרום פתיחה מלאה כלומר ניצן ותהליך של יומיים בהם הוא עם הצבע הכהה יותר, כאשר הוא נפתח לגמרי ביום השלישי-רביעי הוא מעט מחוויר לא רק בצבע אלא בעיקר אנרגטית, הטעינה שלו מתרוקנת אם ניתן לכנות זאת כך. בכל מקרה צריך שקרן צור יעדכנו את הגובה, ישנם ענפים אופקיים שרצים על פני הקרקע בגובה 30-50 אבל אליהם מתווספים ענפים זקופים כמו גם קשתיים בגובה של 110 ס"מ ואף יותר. אם זה העתיד זהו אולי באמת ורד "כיסוי" כפי שהגדירו אותו באתר שלהם אך משהו שיכול לכסות יותר מחתול, אולי טיגריס.
7
אריסטאה 'אפריקנית' (כביכול) כצפוי פרחה יפה אך לזמן קצר של 3 שבועות בערך, קצת בהירה ממה שציפיתי שתהיה, מבנה מניפת העלים נשמר יפה מאוד אך עמודי התפרחת נוטים וקורסים ממשקל הזרעים, ניתן כמובן לגזום אותם.
8
ואחרון חביב געדה מפושקת אשר צומחת בר בבתות שמסביב וגם תחת הצללת האורנים הוא צמח מעולה שבדרך כלל חסר במשתלות, די נדיר אך אם תראו תחטפו מיד. בבר הוא נאנק בחום ובקושי פורח בתנאי הצמא הקשים אך בגינה ברגע שיפגע בקרקע דשנה והשקיה מסודרת הוא פורץ באופן מדהים. הגובה עולה ל40-50 ס"מ, קוטר השיח שיכול להמשיך להתרחב עם השרשה בגבעולים צמודי הקרקע מגיע בקלות למטר ןימשיך הלאה. הפריחה נמשכת ממאי ועד סוף הסתיו אם כי עיקרה בתחילת הקיץ. זה בן שיח נפלא, מקומי. משמש קופחת ועד תנאי הצללה חלקיים, יש אצלי שלושה בתנאים שונים וכולם מרשימים אם כי זה שבשמש מלאה הוא המרשים מכולם. הנה הוא:
