ל"ה
לא יודע איך הצמח הזה חמק מבין מקשי המקלדת שלי, אני משתמש בו באופן אינטנסיבי בשנתיים האחרונות ועד עתה הוא לא עשה כל סימני לאות.
הוא מסוג הצמחים שקשה להאמין שלא נולדו פה, בדומה למרווה קטנה או שלהבית מאפירה, יטעו לא מעטים אשר עינם אינה מיומנת במידת התמזגותם בסביבה "הטבעית", אין הרבה צמחים כאלו אשר אופי העלווה והפריחה נראים מקומיים לחלוטין, זאת למרות שמאות מינים מאזורי אקלים ים-תיכוניים הוכנסו לשימוש גנני בעשרים השנים האחרונות. חלק לא מועט מהם יכול לשרוד ואף לשגשג ללא השקיה בקיץ אך עדין לא קשה יהיה לזהות שהם "לא מפה", לויקופילום על מינו השונים הוא דוגמה טובה, וגם גאורה קיפחת, לא רק משום שהורגלנו להם בגינות. גם אם תשתלו אותם בין אלונים, אלות ומרוות בגבעות יהודה זרותם תבדיל אותם, אני עושה בהם שימוש כמובן אך בכל זאת ראוי לשים לב שלא כל מה שהוא "ים-תיכוני" מותאם במאה אחוז לסביבה, במשרע הרחב של ההתאמה ניתן לפסול או לאשר מינים רבים לשימוש, בן אזוב רפואי הוא לא אחד מהם, מרבית האנשים היו מקבלים אותו יחד עם אזוב רפואי ומרווה רפואית, לדעתי גם בוטנאים רבים היו מתבלבלים לכמה רגעים לו היו פוגשים אותו בחורש. אם נשתמש במונח האנדרסטייטמנט אז הריהו "צמח מושלם" לבניית גינה ים-תיכונית, בחיי, אנדרסטייטמנט.
בן אזוב רפואי הוא צמח ירוק עד (ולכן מתאים לשמרנותי הנוראית עליה עמדתי בפוסט הקודם) ומראהו יציב ורענן במשך כל חודשי השנה. הוא קומפקטי במידותיו ומשתרע לגובה של 50 ס"מ ולרוחב של 70-80 ס"מ ולכן מחד גיסא הוא מתאים לגינות קטנות ומאידך הוא מספיק גדול וצפוף בכדי לעמוד בפני מרבית העשבייה. צמיחתו מהירה מאוד, תוך שנתיים הוא מגיע לשיא גודלו. הוא פורח פריחה מרהיבה וממושכת מן האביב המאוחר ועד תחילת הסתיו, הוא ארומטי ויכול לשמש לתבלין (מריר במקצת) אך הצד החזק ביותר שבו הוא סגולותיו הרפואיות, זהו צמח חזק ביותר לשימוש מכייח ומשכך שיעול, כנראה חזק יותר מקורנית מקורקפת המשמש לתרופות רבות הנמכרות בבתי המרקחת (אגב לחך מצוי הגדל בחורף בכל פינה הוא גם בעל תכונות דומות אך טעמו הוא לא מהמשובחים) הוא כה חזק עד ששימוש בשמן שלו דורש מינון נמוך וזהירות בשימוש עם ילדים. ומלבד כל התכונות המופלאות הללו הוא מושך פרפרים ודבורים לרוב, באירופה הוא צמח חשוב כמרעה דבורים לדבש.
הוא גדל באזורים הים תיכונים של דרום אירופה ומסביב לים הכספי.
ל"ו (צדיקים נסתרים!)
בשבת לאחר הגשם הלכנו לקטוף פטריות עם חברים, השלל היה נאה וכלל מלבד אורניות גם למעלה מעשר אחלמית ערומה, לראשונה ראיתי אורניה הגדלה הישר מתוך הסלע. פטריה למי שטרם גילה מוגדרת כממלכה נפרדת לחלוטין מצמחים כך שאם אתם משחקים עם הילדים "חי צומח דומם" ניתן להוסיף גם פטריות. כמו רוב הדברים בחיים יש בהן שמועילות ויש שמזיקות באופן ישיר לבני האדם, חלקן כמו חיידקים חיות איתנו בסימביוזה מוחלטת. זאת מבלי להזכיר את התפקיד הרה הגורל שלהם בפירוק החומר אשר השתחרר מן התודעה היחידנית; דהינו "המוות" בלעדיהן היינו נידונים לחיות בבית קברות ללא קץ בו אין רקב ולפיכך אין גם יכולת להפוך את אין ספור הגופים עשויים תאית או חלבון מן הצומח והחי לאנרגיה זמינה לחיים חדשים.
הדבר בו אנו חוזים וקוראים לו בשם "פטריה" הוא למעשה רק "גוף הפרי" כלומר איבר ההפצה. הפטריה עצמה עשויה בדרך כלל מתפטיר קורים, הנבנים מתוך פירוק החומר האורגני באפלה במשך זמן רב בקרקע או בתוך עצים, לעיתים התפטיר יהיה קטן ולעיתים ישתרע על מרחבים עצומים. הוא יכול להמתין זמן רב ויצא רק כאשר התנאים לכך מבשילים, אחד התנאים ההכרחיים הוא לחות, קרי גשם. לפטריות אין זרעים מוגנים בפני יובש כפי שיש לרבים בממלכת הצמחים, במקום הזרע המוגן השלוחה אשר אמורה להחזיק בהמשך החיים, בגישוש המתמיד אחר השינויים הנכפים היא נבג, יש אלפים ורבבות כאלו בכל פטריה ואם תניחו אחת ללא "רגל" שהכובע שלה כלפי מטה על נייר (פטריה בהירה על נייר כהה ולהיפך) ותכסו אותה בכוס למשך הלילה תמצאו על הנייר "תדפיס" נבגים בבוקר.
באחת מגינותיי אשר בעין כרם מצאתי אחת יפה במיוחד לפני שבוע:
אין הרבה דברים המלאים בחן קסום כמו לפגוש ביער את פִטרת האצטרובל, זאת היא פטריה זעירה המפרקת אצטרובלים ופשוט מגיחה מהם וכולה רננה. רוב הגננים וחובבי הגינון רואים פטריות דרך פריזמה של רופאי עור, קמחון וחלדון, בוטריטיס, כימשון ועוד הם רק חלק מהמאגר הגדול שפוגע בצמחים אבל אם רק נחדל להסתכל אל קצות השיחים על מנת לחפש כתמים של צבע עז מעלי הכותרת ונשפיל מבטנו אל בין הרגבים והעלים הכמשים נמצא שם ללא כל שליטה באמת ממלכה נסתרת ומופלאה.