קרדום עצים, על פאר, נזר וכמה מילים על הבלי המלוכה.
בחורף, בעת השלכת אנו נחשפים גם להדר שלד העצים אך גם לאחת התופעות הקשות של הגינון הציבורי והוא קרדום העצים, קשה להתחקות אחר מקור התופעה וסיבותיה, אני זוכר כשעוד למדתי גינון בגן הבוטני באחד השעורים הופיע גיזום זה כבררת מחדל אחרונה ל"הצלת" העץ, לכן כנראה שהשתרשה האמונה שהיא תציל את העץ ממוות, תחדש את עלומיו או השד יודע מה, התוצאה היא גזע ותיק בגובה שניים עד שלושה מטרים אשר מנוסר במלוא היקפו.
יתכן שאחד השיקולים המנחים קבלני גינון של עיריות ומועצות הוא תקציבי, שכן כריתה מוחלטת של עץ, עקירתו ושתילת עץ חדש הם חלופה יקרה אך את הבלתי נמנע לא ניתן לדחות לזמן רב, גם אם שנים ספורות לאחר הגרדום ה"עץ" ייתן שוב צל הרי שימיו בכל זאת ספורים, גם אם נשפוך עליו גלון של לק-בלזם, הרי הפצע שנותר הוא לא דלת למזיקים כי אם הזמנת v.i.p לאורגיית פתוגנים: שלל נבגי פטריות ישתמשו במשטח הנחיתה האולטימטיבי שמצאו ויהוו כוח חלוץ לפני אין ספור החרקים שיבואו בעקבותיהם, זהו תהליך בלתי נמנע והעץ יתנוון ומות ימות.
חשוב גם להזכיר שלעיתים קרובות גיזום-קרדום שכזה נעשה על מנת להפחית (לכאורה) סכנת התמוטטות, הפחד שמה יקרסו ענפים בחורף מניע גם אנשים פרטיים ולא רק קבלנים לגיזומים מעין אלו – רק לפני חודש שמעתי בדיוק סברה זאת מפי שכנה שביקשה לגזום עץ סיגלון גדול בגינתנו המשותפת שתחתיו משחקים הילדים. הצימוח החדש שלאחר הגיזום לעולם לא יוכל להיות חזק כענפים אשר גדלים בצורה טבעית, הפוך מכך עם השנים הענפים החדשים שילכו ויתעבו, יצברו משקל רב שלא יעמוד בעומס על רקמת החיבור אשר נוצרה על רקמת ההגלדה (על הקאלוס – רקמת ההגלדה כתבתי כאן) והעץ יקרוס. באם יש סכנה לחוטי חשמל וכדומה יש אמצעים סבירים יותר מגרדום פשוט על ידי גיזום נכון, באופן כללי ניתן לומר שבעת גיזום בדי עצים אין להוריד בד אשר היקפו עולה על שליש מהיקף הגזע בנקודה ממנו הוא יוצא, דבר זה מאפשר החלמה סבירה, כמובן שעל מנת לעשות זאת יש לתכנן נכון את הגיזומים במהלך של שנים.
יש לו גם סיכוי טוב למות עוד הרבה בטרם כל זאת משום השוק שיעבור: היות ועלוות העץ היא ספקית האנרגיה שלו, כריתה מוחלטת עשויה גם פשוט לגרום למוות מרעב באם אין לו מספיק אנרגיה אגורה, כריתה בזמן קיץ מגבירה גם היא את סיכוייו למות אבל כל אלו אינם הסיבה האמתית להפסיק את התופעה הזאת, פשוט צריך להסתכל על עץ כדי להבין שחתך כזה הוא הרס ללא תקומה: בקיץ אנחנו נוטים פחות להבחין בתופעה היות והעלים מכסים את מערומיו אך במבט בוחן ניתן לראות בקלות את הדיספרופורציה שנוצרת לאחר מספר שנות צימוח חדשות בין קוטר הגזע הוותיק ואותו פונפון המתנפנף באילוץ גרוטסקי מעליו. אפילו לאחר עוד מספר שנים לאחר שכבר דיללו את הענפים ונשארו 2-3 בדים מובילים העץ לעולם לא יחזור לתפארתו ועץ למי שנזדמן להביט בו ללא זיכרון ומילים, בלי אסוציאציות ושלל דאגות החיים הוא פאר אמתי, לא מלוכה אווילית של בני אנוש אלא נזר של זוהר הבריאה, של כוחות החיים וגזרת כיליונו של המוות.
ולסיום, מי אמר שדשא סינטטי לא יכול למלא את יעודו המקורי של הדשא?
הנה תמונה שצילמתי הבוקר, גם משטח נחיתה לעיתוני הבוקר וגם כר פורה ליציאות הכלב.
