משפחת השפתניים היא ממשפחות הצמחים המוכרות ביותר לתושבי אגן הים התיכון, גם לאלו אשר ידיהם נוטות "להרוג כל עציץ" אשר קיבלו מתנה לחג ואין להם מושג כיצד מבדילים בין ברוש ואורן יש היכרות עם משפחה זאת, היא מיוצגת בדרך כלל במטבח וראשית על ידי הנענע אשר רובנו לוגמים בהנאה, אך גם חובבי הפיצות מכירים אותה דרך האורגנו, חובבי תפוחי האדמה דרך הרוזמרין ושאר הגרגרנים שבנינו מכירים אותה בסוגים נוספים כגון זעתר, מרווה, טימין, בזיליקום ועוד.
זאת היא משפחה גדולה וענפה הכוללת למעלה ממאתיים סוגים ואלפי מינים.
אגן הים התיכון (אך לא רק הוא) מצטיין בשפע רב של מינים שפתניים, והיות והאקלים במרבית אזור זה הוא דומה לאקלים בחבל הארץ אשר בו אנו חיים ההתאמה לגינה תהיה מדויקת ומתבקשת, רוב צמחים אלו יגלו עמידות לחום הקיץ הקופח ולרוחות החורף הקרות, הם יגלו עמידות לשלל המזיקים כגון כנימות ואקריות, מיני פטריות הפוגעות בעלים ושאר מריעין ובישין ויסתפקו בהשקיה מצומצמת. מימדיהם גם הם יתאימו לגינה הפרטית והם בדרך כלל נעים משלושים ס"מ ועד מאה וחמישים ס"מ. שפע הפריחה של חלקם יכול להמשך בכל חודשי השנה ורבים מהם פורחים שלושה-ארבע ואפילו שישה חודשים. למרות שישנם כאמור נציגות מכובדת לשפתניים במטבח הרי שרובם אינם משמשים למאכל אם כי רבים מהם משמשים לרפואה. המשתעלים בחורף יגלו על מדף התרופות בבית המרקחת סירופים אשר יכילו קורנית כמרכיב העיקרי. זאת היא משפחה שהאדם עושה בה שימוש במשך אלפי שנים ידועות אך סביר להניח שכדי לבסס ידע רחב היקף שכזה היה צורך בעשרות אלפי ואולי אף מאות אלפי שנות ניסוי וטעיה.
להלן אחד-עשרה מינים מומלצים כשלד הגינה, ניתן לשתול אותם כבודדים או בקבוצות.
דרישות האור של כולם משש ועד שתים עשרה שעות שמש ישירה, כולם חסכניים במים. אלו אשר רגישים לעודפי מים אציין בנפרד.
געדה שיחנית 'כחולה'
שיח חזק במיוחד, גדל בקצב מהיר-בינוני לגובה מטר ורוחב של מטר וחמישים. פורח ברציפות מסוף דצמבר ועד מאי, עלווה אפורה-כסופה צפופה. זיהויו כמין נפרד מהגעדה השיחנית אינו ברור וכך גם מקורו.
פרובסקיה 'לענתית' / 'בלו ספייר'
שיח נשיר (דבר שאינו נפוץ בשפתניים), גדל בר באיזורים גבוהים וקרים של אסיה (איראן, פקיסטאן, סין ורוסיה). עלווה כסופה וגזורה בעלת ריח חזק (ונעים) ביותר המתנדף בעת מגע קל בצמח. נראה טוב ביותר בשמש מלאה, פריחתו עדינה אך מסיבית, ונמשכת מסוף האביב ועד לסתיו ללא הפסק, צמח חסון ביותר, גובהו כמטר ורוחבו דומה, דורש מעט תחזוקה פעם בשנה בסוף הסתיו-גיזום חריף עד לעשרים ס"מ מהקרקע. מומלץ לשתול בסביבתו בצפיפות גיאופיטים חורפיים לכיסוי הקרקע- רקפת מצויה או חמציץ ורוד.
צתרה ורודה
צמח בר נפוץ בבתה המקומית, משמש לתיבול ולמרפא, גובהו 40-50 ס"מ, רוחב 60-70 ס"מ, חזק ביותר ובעל פריחה ממושכת בתנאי השקיה מועטים מן האביב ועד הקיץ. צימוח העלווה צפוף, מגיב היטב לגיזום חורף.
אזוביון מנוצה
אזוביון (לונדר) חזק במיוחד, עמיד ביחס לאזוביונים אחרים להשקיה מסודרת, במקור גדל באיים הקנרים (ספיח פוליטי מגוחך במאה ה21 לקולוניאליזם הרצחני של ספרד מזמן כיבוש אמריקה) יש להבחין בטעות נפוצה בזיהוי בינו ובין אזוביון כריסטיאנה שהוא זן מכלוא העמיד פחות לחום ומחסור בהשקיה. האזוביון המנוצה מתנשא לגובה מטר ורוחב דומה, פורח כל השנה וגם מזריע את עצמו במידה אך לא באופן פולשני. מושך פרפרים.
אזוביון משונן 'תת מין מאפיר'
אזוביון צפוף היוצר גוש בלתי חדיר בצבע אפור, הפרחים בהירים מאוד ואינם בולטים על רקע העלווה, אך המראה הכללי מאוד מיוחד ומרשים, פורח כל השנה. רגיש לעודפי השקיה, 60 ס"מ גובה ו80 ס"מ רוחב. 'תת המין האפור' הוא זן מבורר מהאזוביון המשונן אשר צומח בר בספרד.
מרווה קטנה (חמדרואידס/ החורשים/ איסוכרומה)
בן שיח חזק, מעולה לכיסוי שטח, עם הזמן מתפשט בעזרת שלוחות שורש תת קרקעיות, המראה מאוד מזכיר אזוב מצוי ("זעתר") ורבים מופתעים למצוא אותו פורח בכחול, בעוז באביב ובסתיו אך גם בקיץ. עלווה אפרפרה נפלאה. גובה 40-50 ס"מ רוחב 50 ס"מ אך כאמור ממשיך להתרחב באיטיות. גדל במקור במדבריות ברכסי ההרים הגבוהים של סיירה-מדרה בצפון מזרח מקסיקו.
מרווה איזמלנית
מרווה בעלת צבע פריחה יוצא דופן של "ורוד עתיק" מגיע לגובה 80-100 ס"מ ולרוחב של מעט מעל 100 ס"מ בקצב גידול בינוני עם צימוח מעט מוזר של שרביטים ארוכים בשנה הראשונה, לאחר שנתיים המרווה מקבלת מראה "מלא". הפריחה הנפלאה ארוכה מאוד ומתחילה באביב ונמשכת עד לסתיו, גם לאחר נשירת הפרחים החפים נשארים על הצמח וממשיכים לתת צבע רקע. במקור הצמח מגיע מכף התקווה הטובה (השם "התקווה" האופטימי ניתן על ידי ז'ואו השני אשר תקוותיו להעשיר את קופת אוצרתיו נשאו פרי). במקורו הגדל באיזור החוף ועד לגובה 300 מטרים, לכן יש אפשרות סבירה שהצמח יכול לשמש גם לקו חוף שני ויתכן שאף לקו חוף ראשון. עליו משמשים לרפואה ובישול.
מרוות הריסים
בן-שיח בגובה 50 ס"מ ורוחב של 70 ס"מ המתפשט לאיטו דרך שלוחות השורשים ודרך השרשת מפרקים, ולכן לאורך זמן יכול גם להגיע לקוטר של למעלה ממטר. הפרחים גדולים מאוד ובולטים במיוחד בעונות הקרירות אז צבעם עז ביותר, בקיץ היא ממשיכה לפרוח אך צבע הפרחים חיוור יותר. הגבעולים שבירים ביותר כך שלא רצוי לשתול אותה באיזור מעבר ילדים או כלבים. גדלה במקור בצפון מזרח מקסיקו.
מרווה קליבלנד
מרווה גדולה ומרשימה בעלת פריחה ארוכה המתחילה באביב ומסתימת בתוך הקיץ, גובהה כ90 ס"מ ורוחבה למעלה מ150 ס"מ, הפריחה בדורים ההולכים וגבהים לעיתים חמישה דורים על עמוד פריחה בודד, כל דור יכול להיות עם 20 פרחים הנפתחים במשך שבוע-שבועים, השיח יכול להוציא עשרות רבות של עמודי פריחה כלומר אלפי פרחים. העלווה בעלת ריח חזק ביותר המתנדף במגע קל, למרות שמה אין מקורה בקליבלנד-אוהיו (צפון מזרח ארה"ב) אלא בקליפורניה.
רוזמרין רפואי 'סוורן-סי'
זן גנני מבורר של הרוזמרין הרפואי, בן שיח בעל צימוח אופקי, גובהו כ25-30 ס"מ בתחילה ו40-50 ס"מ לאחר מספר שנים. ורוחבו יכול להגיע לאחר כמה שנים למעלה משני מטרים, מעולה לכיסוי קרקע נמוך וכן כצמח משתפל מגדרות וקירות גבוהים, צומח בקצב בינוני, חזק ביותר וכמובן משמש לתיבול מאכלים. פריחה חורפית כהה יחסית.
שלהבית דביקה
שיח בר הגדל בבתה ובגריגה, משתלת "נטף" החדירה אותו לאחרונה לגינון הנוי אם כי נעשה בו גם בעבר שימוש מוגבל, גובהו כ100-120 ס"מ (בבר לעיתים נמצאים גם פרטים גבוהים מזה) ורוחבו דומה, פורח באפריל מאי ומעט לכיוון הקיץ בדורים צפופים, בצבע נדיר בשפתנים – צהוב עז, העלים גדולים מאוד ומזכירים עלי מרווה רפואית.
כמובן שניתן למצוא במשתלות עוד עשרות רבות של מינים של געדות, מרוות, אזוביונים, אזובים, ועוד סוגי שפתניים, יחד עם משפחות נוספות של מורכבים, לועתניים, לוטמיים ועוד ניתן להרכיב גינה ים-תיכונית מפוארת.