את הגן הבוטני בגבעת רם אני מכיר מקרוב, גם משום שגדלתי בסמוך לו וגם משום שאת הכשרתי המקצועית כגנן קיבלתי שם לפני עשור, את אלי בקר הכרתי אז ובלי ספק הוא היה הרציני והחרוץ ביותר בקבוצה, תכונות שנראה שרק התרחבו מאז, בארבע שנים האחרונות אלי הוא הגנן הראשי של הגן הבוטני, למי שמתקנא במשרה יש לומר שהיא אינה קלה כלל, יחס הגננים לשטח הוא חצי מהיחס בגנים בוטנים מקבילים בעולם, צוות הגננים הוא חמישה (אמור לעלות לשישה) שמכסים 130 דונם.
נפגשנו לשיחה קצרה ובלתי ממצה בעליל השבוע, הנה תמציתה:
בשנים האחרונות האילנתות עברו מהצד המזרחי של הכביש הגובל בגן אל הצד המערבי והן כבר החלו לפלוש לתוכו, כיצד אתם מתמודדים עם התופעה?
אנחנו עובדים נגד האילנתות כחלק מהרוטינה, מה שרואים מהכביש הוא הצד שקשה יותר להגיע אליו אך יש לנו בעיות קשות יותר מן האילנתה כמו השיטה חד-קרנית (Acacia karroo) שנובטת במקומות מושקים, אך גם בעיה זאת צומצמה בעקבות מעבר הגן כולו להשקיה בטפטוף.
בטווח הרחוק תהיה שתילה לאורך הגדר שתלווה בהורדת הפרטים הגדולים בצד השני של הכביש, זה יצמצם באופן משמעותי את כמות הזרעים שהיא כרגע הבעיה העיקרית באילנתות, כל עוד יש פרטים בוגרים גדולים הטיפול הוא שטחי.
אבל בהחלט האילנתות הן בעיה רצינית ויש פלישה גם מעבר למקומות מופרים, אין עדין הבנה אמתית של הבעיה.
האם אתה רואה השפעות שיש לגן הבוטני על הגינון הציבורי והפרטי בישראל ואילו צמחים לדעתך הנמצאים בגן הם בעלי פוטנצייאל?אחד הצמחים הבולטים בגינון הציבורי לאורך פרויקט הרכבת הקלה בירושלים הוא אלון ארוך עוקצים אותו מיכאל אבישי הכניס תוך כדי חיפוש אחר אלונים בכל אסיה, באופן כללי אדריכלי נוף מחכים להתבססות צמחים בשוק הפרטי כדי להכניס פרטים חדשים לפרויקטים ציבוריים והשתלנים עובדים על פי השוק הפרטי כך שתמיד יש פער, קשה מאוד להכניס דברים חדשים בעיקר משום ששתלנים בדרך כלל מעדיפים צמיחים ש"רצים", אנחנו עובדים בעיקר עם גלי ממלצר מוטי ("בוטניקה") ועוזי ("נטף") כמו גם ניסים פינס בעצים.
יואב גרטמן בזמנו אסף זרעים בנחל כזיב של פעמונית הדורה והביא אלינו, זהו צמח בעל פוטנציאל גבוהה, הוא מתאים לשתלנים כי ניתן לרבות אותו כמעט בכל עונה בשנה, הוא מתאים לשמש ועד לצל ופורח בקיץ.
יש מחסור בצמחים לצל, אחד הצמחים המוצלחים הוא עוקצר היערות, אנחנו משתמשים בו במסה, פחות מוצלח בשמש מלאה אך מחצי צל ועד לצל מלא הוא סוגר תוך עונה במרווחים של 30 ס"מ, תחליף מהיר ללריופה.
פנסטמון גדול (Penstemon superbus), יש מעט מאוד עשבוניים שיכולים לעבור לממשק ללא השקיה לאחר התבססות ושפורחים משמעותית, בדרך כלל שאנחנו מחפשים דברים לגינון אחד הפרמטרים הוא תגובה להשקיה קיצית ואז יש עונה ארוכה יותר לביסוס. הפנסטמון-גדול מגיע מאריזונה, יש לו פריחה ארוכה בצבע פלמינגו, העלווה האפורה מאדימה בחורף והוא יכול להחזיק ארבע-חמש שנים, הוא חלק מקבוצה שלמה של פנסטמונים מדרום מערב ארה"ב שהם חזקים מהפנסטמונים המצויים, הוא מתאים מאוד לגינון הפרטי.
ישנה בעיה בגינון הציבורי של שתילת צמחים איטי צימוח שיחד עם וונדליזם וקושי לשיקום עצמי גורמים לקרחות שאינן יכולות להסגר, יש הרבה יותר מקום לדגניים בגינון הציבורי, הם יכולים לעזור במקרים רבים, ממשק של חרמש פעם בשנה הוא זול יותר ואקולוגי יותר מפתרונות חלופיים, זה דורש סוויטש מחשבתי בתכנון ובהרגלים.
בפרויקטים של מע"צ עוברים יותר ויותר לצמחי בר מקומיים, את זה לא כל כך רואים בגינון הפרטי ממגוון סיבות, יש סטנדרט עבודה בגינון הציבורי שאינו יכול לעבוד בפרטי כגון תחזוקה מאוד נמוכה ואחוז פחת שונה, צמח שמצליח לעבור טוב בקטגוריה הזאת הוא קורנית מקורקפת שמגיב טוב להשקיה קיצית לביסוס.
האם יש תכניות לעתיד בגן?
אנחנו עוברים עכשיו לתוכנית אב מאוד רחבה, מהפרט ועד הכלל.
המטרה היא קודם כל הקשר, הגן הוא יציג, עליו לייצג בתי גידול בעולם, יש קונטקסט אקולוגי, לא שתלנו צמחים מהעולם באופן סתמי, יש לזה מסר רחב על של מגוון, של ההתנהלות שלנו כאנשים בפיתוח של אזורים מול בתי גידול שונים, איך זה עובד בעולם ואיך זה עובד פה, באיזה קונטקסט אקולוגי אנחנו קיימים, האירנו-טורני, הסהרו-ערבי, איך הים-תיכון שלנו הוא ביחס למערב הים התיכון, יש לכך משמעות.
אנחנו לא באים עם מסר של "greenpeace" אלא מסר של ידע, אם העץ ממקור טרופי אזי יש לשתילה שלו משמעות ספציפית, השלכות ספציפיות וכך גם אם העץ מאירופה או צפון אמריקה.
אנשים נוטים לראות את כל ה"ירוקים" בחבילה אחת וברגע שישנם רעיונות רדיקלים יש קושי להפריד בין עניינים אקוטיים-מיידים לבין רעיונות פילוסופיים-אידיאולוגיים ורגשיים. יש בעיות אותן צריך לפתור וחלק מכך זה פתיחה לידע מדעי, מסר מדעי.
אנחנו מנסים להפוך את הגן לחינוכי יותר, גם למבוגרים אך בעיקר לילדים, לעבור לחוויות חושיות יותר, פחות בקריאה ובשילוט ויותר חוויתי-מידי, חלק מהרעיונות כבר מיושמים כמו המבוך (זקנן שעיר) ובית הפרפרים אך יש עוד רבים אשר מחכים לפיתוח.
יש בחלק האוסטרלי אזור תצוגה גינוני ולא על פי אזורים גיאוגרפיים-אקלימיים כמו בשאר הגן, היה גל של צמחים אוסטרליים לפני כמה שנים שמעט דעך ולא מילא את הפוטנציאל שגלום בצמחייה הזאת, סימה קגן וחנה וונדי עשו רבות בתחום, אם מראים את הצמחים בהקשר גנני ולא בחלקת אקלום ניתן להבין דרכים שונים וחדשות לשימוש בצמחים, זהו ערך מוסף להצגת הצמחים.
ישנו פרויקט של צמחים בסכנת הכחדה הכולל שיקום ובנייה של בריכה בגודל 300 מ"ר בחלק העליון של הגן, בעיקר מבתי גידול לחים, שרכים, נופר צהוב, נמפאה כחולה ולבנה ועוד רבים, דברים שאינם קשים לגידול רק שמישהו צריך לעשות את זה.
היום הגן הוא בעיקר ארבורטום (עצים-שיחים), כאשר בנו את הגן בתחילתו המטרה הייתה כמובן לשתול כדי להצליח לכסות שטח של 130 דונם וליצור שלד, היום אנחנו מנסים למלא ולהרחיב
האם מדובר גם על חד שנתיים?
ברור שלא ניתן להראות צמחיה של הקייפ בדרום אפריקה או את הצומח הים תיכוני מבלי להראות עונתיים, זה שליש עד חצי מהפלורה, אבל זה השלב הסופי, המטרה שלנו כרגע זה להראות את זה במקומות ממוקדים ולא בצורה פזורה, יש לזה כמובן קשר לכוח האדם שנדרש לצורך כך. המטרה היא לתת שלד מלא, לא רק אוסף עצים אלא "מקום", כמובן שזה משתנה בין בתי הגידול, אך לדגניים ועשבוניים יש כרגע מקום רחב בהרבה.
ישנה רעיון לפרויקט גדול של "הפרריז", זאת תכנית עם פן אקולוגי והיסטורי.
מדוע היסטורי?
משום שהמשכיות הפרריז (Prairies) היא תולדה של התערבות האדם, הקליימקס בעבר של רבים מאזורים אלו היה יער, שבטי הסו, הצ'רוקי ועוד היו שורפים במחזוריות את הפרריז על מנת לאפשר צימוח חדש למרעה של ביזונים, השכבה המעוצה הייתה מתקשה להתאושש והדגניים והעשבוניים שגשגו. במאה העשרים לאחר הפסקת המחזוריות של השבטים האינדיאנים המישורים הללו הפכו לאסם התבואה של העולם בגלל הקרקע הפורייה, משום שהרב גוניות הפכה למסה אחידה של חיטה שהיא חד-שנתית חלו שינויים גדולים בפוריות האדמה ולאחר שימוש אינטנסיבי של שנים וסחף קרקע חוות רבות באזורים נרחבים של הפרריז נקלעו למשבר, כל זה הוא חלק של ידע שהיום זמין, היכולת לגדל חקלאות בדפוסים מחזוריים וכולי, בתוך ההקשר של סיפור המסגרת הזה ישנם עוד כגון: ההבנה של יחסי הביו-מסה,(בין השורשים לחלק העילי), יחסי הגומלין של מושבות הפררי-דוגס (prairie dog), שורשים מעובים ששמשו לתזונת האינדיאנים, אלו ועוד רבים הם חלק מהפרוייקט.
האם אתה רואה בגינון הציבורי-פרטי כיום שיח עם הקשר תרבותי-אקולוגי או שהאופנה המשתנה תדיר עדין שולטת בכיפה ?
הגן הבוטני בגבעת רם הוא מהגנים היפים שיש בישראל ושופע פריחות והפתעות במשך כל השנה.
מומלץ.