פתחתי מזמן חשבון אינסטגרם ולא הצלחתי להבין מה לעשות בו. לפני זמן קצר החלטתי להקדיש אותו לבלוגינון והוא יהווה נדבך נוסף של תמונות רושם מידיות בעיקר מתחום הצומח שלא מחייב כתיבה ענפה או בכלל. אתם מוזמנים לעקוב.
כמה עדכונים לגבי צמחים. מרווה דבשית אותה שתלתי בעבר רק באזורים חמים עוברת חורף מעולה גם בהר בגבוה. נשתלה בקיץ בשורש ובמעלה החמישה ומלבד נשירה קלה היא יציבה אך לא פורחת כמו באזורים חמים שם גם בשיא החורף הפריחה בעצמה רבה. אני בטוח שהיא תפצה על כך עם עליית הטמפרטורות. זהו אחד מהצמחים החזקים, היציבים והפורחים ביותר אותו אני מכיר. כתבתי עליה עוד בפוסט ותיק על מרוות אותו עדכנתי לאחרונה אחרי שדווחתי שיש בו בעיות.
יחורי לפופית החוף שהבאתי לנטף וגדלו נפלא במכלים (שתלתי אחד במנזר) הסתברו כפי שניחשתי כבר כנשירים. זה לא אומר שהצמח אינו ראוי אלא כי דרושה חשיבה אחרת לגביו. התקשיתי מאוד למצוא אותו גם בחוף בשני החורפים האחרונים וכנראה מסיבה טובה. קצב הגידול שלו בחודשי החום מהיר מאוד. דבר שיכול לפצות על הנשירה אך המשטחים אותם הוא מכסה ידרשו לזריעה חורפית או שתילה של רב שנתיים נשירי קיץ בגובה אפס.
והנה תמונות מעודכנות לפברואר מתחליף המדשאה במעלה החמישה:
יש שני עצים שלמדתי לאהוב לאחרונה ושניהם ברושיים. על התנגדותי לשתילת ברוש מצוי (כולל 'טוטם' ו'שער הגיא') במיוחד באזורים חמים ולחים כתבתי פה – אך שני אלו לא נפגעים כלל כמו המצוי. מאידך הם שונים מאוד זה מזה באופיים. הראשון הוא טקסודיון דו טורי. זהו עץ שבמקור גדל במקומות מוצפים ולכן יש לשים לב שבכדי להביאו לשגשוג הוא יאלץ לקבל השקיה מרובה כל חייו. על פי רוב אינני תומך בשתילת צמחים זוללי מים אך אפשר גם לעשות חריגות לעיתים ובמיוחד כשאופיו העלוותי הוא מחטני ונראה כצמח מאופק מבחינת דרישותיו אך כאמור זהו רק הפן החיצוני שלו. בחורף הוא יכול להיות נשיר ויכול להישאר עם עלים באופן פרטני. בגן החיות בירושלים ניתן לראות כעת פרטים עם ובלי עלים. הנה תמונה ממכון הרטמן בירושלים שם שתולים שני פרטים יפים:
במקור הטכסודיון גדל בסביבה לחה במזרח ודרום מזרח ארה"ב ומצטיין במיוחד סביב אגמים, נחלים ואף בביצות. הנה תמונה מביצה במדינת דאלוור במזרח ארה"ב:
זהו עץ צר וגבוה מאוד ואינו מתאים לגינה קטנה אלא לגינות בינוניות ומעלה (600-2000 מ"ר) ובמיוחד לפארקים. גובהו יכול להגיע ל30-40 מטרים וקצב צימוחו לא ברור, היות והוא צומח באזורים מוצפי מים וחמים הנגזרת הסבירה היא מהירות רבה אך אתרים רבים מסמנים אותו כאיטי צימוח. גם קוטרו משתנה מאוד, יש שקוטרם 2-3 מטרים ויש שקוטרם מגיעה ל10 מטרים, זה ככול הנראה מזכיר את השונות הגנטית שיש לברוש מצוי שניתן למצוא בהם ווריאנטים צרים כ"שער הגיא" (1 מטר) ויש רחבים המגיעים לעשרה מטרים ויותר. בגן החיות קצת יותר מעשרים שנים לאחר שתילתם ניתן לראות עצים די גבוהים כבר. העץ מאריך חיים מאוד 500-1000 שנים.
העץ השני הוא ברוש אריזוני (ברוש אריזונה). זהו ברוש קטן יותר עם קצב צימוח בינוני. בגלל צבע המחטים יש לברור את העצים במשתלה: חלקם ירוקים וירוקים מכסיפים וחלקם עם עלווה כחלחלה-מכסיפה מרהיבה.
הוא מתאים לגינות קטנות-בינוניות. רוחבו 4-7 מטרים וגובהו 10-12 מטרים וגם זה לאחר שנים רבות. בספרות כתוב שהוא מגיע לגבהים של 20-25 מטרים אולי בטבע אחרי 600 שנים. אני לא ראיתי אף פעם עצים בגובה כזה.
במקור הוא גדל במערב ודרום מערב ארה"ב ומקסיקו באזורים שחוני מים ולפי כך מתאים ביותר לשתילה מקומית ללא השקיה.
בדרך כלל אני אוהב ברושים וארזים שלשניהם מבנה דומה במצבם ה"טבעי" כלומר ללא גילוח הענפים התחתונים והרמת הנוף כעצי צל. לטעמי פעולות אלו פוגעות קשה בנוף העץ שבכל מקרה אינו נותן צל רב. בשני המינים הללו גיזום נוף גבוה אינו פוגם במראה העץ.
אני כותב על צמחים הגדלים תחת ברושים, מי שעוזרת לי ואוספת מידע בעמל רב היא שירה כרמלי משתילי הר. אני מקווה שבקרוב הרשימה תהיה מוכנה ואפרסם אותה באחד הפוסטים הקרובים. אדמה תחת ברושים היא אחת מנקודות התורפה בגן ויש לקחת אותה בכובד ראש.