בעוונותיי מלאכת הכתיבה התרחקה ממני. משהו בין בלוק כתיבה לעומס אקזסטנציאלי.
ההרצאה האחרונה שנערכה בירושלים הייתה לא רעה בהתחשב בחולי ובעייפות שלי, שוב ושוב אני נתקל בהבנה שגויה של דבריי ובפירושים אנרכיסטים שונים. רבותי וגבירותי אנרכיזם זה לא כאן.
אבל לפני הכל שתי תמונות ממוזיאון ישראל מתוך תערוכה "אין כמו בבית" עד ה29 ליולי, שימו לב לשלושת השומרים, לעשב ליד הספסל וליונים עם הלשלשת.
רק שני השומרים ההולכים בתמונה הם "אמיתיים" תצוגה נפלאה של אשליה וממשות.
תמ"א 38 גינה:
הגינה הציבורית בבניין בו אני מתגורר שעברה פירמוט מוחלט (תמ"א 38) מתחילה להתקדם, שתי הטרסות העליונות שתולות ברובן והצמחים גדלים בקצב יפה. העצים שנבחרו לבסוף הם כליל קנדי, אלון התולע, אלה סינית, קטלב מרינה, אולמוס קטן עלים 'רשפים', הטרומלוס קטלבי, דולב מקסיקני ופיקוס בת שקמה. הרבה צמחים חדשים וניסויים עצמיים כשפן מעבדה. בשל התקציב הציבורי ורצון לחסוך בעלויות הריצוף מתקדם עקב בצד אגודל כאשר עבדכם הנאמן הוא הוא המבצע בזמנו הבלתי חופשי בשבתות, חגים ובאמצע הלילה (גם זה היה). טוב להתנסות גם בעבודות כגון אלו, פעם הבאה שאתם רואים רצף כורע על ברכיו דעו שזאת אכן עבודה קשה ביותר. אך התוצאה משביעת רצון בעיקר משום שהיא מאפשרת לי הנחה מדוקדקת ולא אקראית. ריצוף אבן שכבות היא מעשה קולאז' זה תמיד מזכיר לי את קלימט:
בקרוב יחלו להישתל החלקים התחתונים ב"איים" שנוצרים בין האבנים. הנה כמה תמונות:
ניסוי אחד שעושה רושם טוב עד כה הוא שתילת צמחי צל חצי צל מובהקים בשמש מלאה בקרבת העצים שתוך 3-5 שנים יעברו למצב הצללה. שניים כאלו הם גרניון מדיירה (Geranium madeira) וכן גרניון קנטנבריג' (Geranium x 'Cantabrigiense) גרניון מדיירה (או מדרי) הוא צמח שאימי מגדלת שנים ארוכות בגינתה ומזריעה עצמו שם בלי סוף. יש לי אליו יחס אמביוולנטי בשל גודל העלים אך היותם מפורצים וגזורים מעניקים לו יכולת תמרון מעניינת ביחס לשפה הים תיכונית. שתלתי אותו ממש לאחרונה בכמה פינות ועל החמסינים האחרונים הוא דילג בקלילות גם בלהט אמצע היום:
צמח נוסף שהצלחתי לשים ידו עליו ונעלם לחלוטין מהמדפים הוא פנסטמון סופרבוס (Penstemon superbus) שאלי בקר עוד המליץ עליו ב2011 וטרם עשיתי בו שימוש, עלווה אפרפרה-כחלחלה ופריחה שופעת קטנה ואדומה מהאביב אל תוך הקיץ. ניתן לאחר ביסוס להפסיק השקיה לחלוטין. שתלנים קחו מהר זרעים:
צמח נוסף קטן ונפלא אותו אני כבר שותל בשנה וחצי האחרונים הוא קלילופוס דרומונדי (Calylophus drummondii) אשר מגיע ממקסיקו. באופן כללי יש לי רתיעה מזנים שונים של נר הלילה, על אף יכולתם לשרוד במצבים קיצוניים של הצמאה וחום יש להם גם נטייה לאגרסיביות נוראית וגם הפרחים פשוט בומבסטיים מידי עבורי. קלילופוס אמנם נמצא "במשפחה" אך האבחנה הבוטנית בכל זאת מבדילה אותו מ145 המינים של נר הלילה אל 6 מיני הקלילופוס, אך אלו זוטות. העיקר שאמנם הוא גדל עם קנה שורש זוחל אך אינו שתלטן, הוא זריז ועולה לגובה 30-25 ס"מ ולרוחב של 40-60 ס"מ בתוך חודשיים שלושה. פורח ללא הפסקה בצהוב נפלא מהאביב ועד סוף הסתיו. קוטר הפרח כאמור קטן ביחס לבני דודיו 2.5-3 ס"מ בלבד. הוא יכול להסתפק במינימום השקיה אך יעדיף הצמאות בקרקע כבדה או ניקוז מעולה וחולי. במיכלים הוא גדל מהר מאוד (גם בפרלייט וגם בכבול) שתלתי בהוד השרון, בתל אביב ובירושלים ועד כה התוצאה מרהיבה. בהר בחורף חלקים רבים נסוגים אך הוא מתחדש יפה באביב. הנה:
ועוד צמח אחד שמוטי מבוטניקה הביא ממש עתה הוא מרווה מחוספסת – (Salvia Scabra) מכף התקווה הטובה בדרום אפריקה, ליניאוס בכבודו ובעצמו הגדיר אותה ב1781. במשתלה ראיתי כבר שעודפי השקיה לא עושים עמה חסד והיא לא נראית טוב במכלים שם לאחר חודשיים אבל באדמה היא נפלאה, צומחת די מהר לגובה 40-60 ס"מ ורוחב דומה. לא ברור עדיין מה יהיה איתה בחורף, האם תישאר ירוקה או תשיר עליה. אך בינתיים הפריחה לא מפסיקה. שתלתי עד כה בירושלים ובשדי חמד עושה רושם כצמח חזק:
זהו. בינתיים הגינות האחרונות בשדי חמד (ב"יער" נשתלו כבר 110 עצים!), בבית זית, ברמת רזיאל, בתל אביב ובמכבים בתהליכים שונים של הרצה. תמונות ומילים בקרוב.
לסיום תמונות מגינה בת שבע שנים בנווה אילן:
