היות ואני (גם) אב לארבעה ילדים וחי בעיר הקודש (למעלה משלושה מיליארד מונותאיסטים מאמינים בכך), יוצא לי להגיע לגן החיות בירושלים בתדירות די גבוהה. הגינון שם הוא אחד מהיפים שישנם בגינון הציבורי בירושלים ובלי ספק מתוכנן בקפידה ולאחר למעלה מעשרים שנות צמיחה הגיעה לתוצאות מרשימות ביותר.
קשה לדבר על גינון בגן החיות מבלי לדבר גם על החיות, זהו אחד מהדברים המצערים שישנם בתרבות האנושית. רבים מייחסים לתופעה הזאת ממד "חינוכי" כמו שאם אדם לא יראה טיגריס או פיל במו עינו יחסך ממנו דבר מה מלהפך לאדם עשיר או עמוק יותר. אלו הם הבלים ותירוצים שמשרתים את הצורך שלנו להסביר למה בידור שכולא בעלי חיים ("אבל איזה תנאים יש להם!") הוא עדין מוצדק, שהרי לא בקירקס שמאלף במכות מדובר אלא בפעילות "חינוכית" ואף עם היבטים "מדעיים", הרי כולם הולכים לגן החיות לא?
זה נכון שהאריות במלחה יכולים להסתובב בחצי הדונם שניתן להם כאוות נפשם אך בתוכם יש עוד זיכרון גנטי למאתיים וחמישים הקילומטרים הרבועים שבהם יכלו לרוץ, לצוד וכן, גם למות מפציעה או רעב כאשר טופריהם לא היו משיגים עוד את האנטילופה. או העיטים החגים בכלוב המרושת, זאת קונספציה חדשה למושג "מרחב". לכמה רבבות קילומטרים רבועים אלו מתגעגעים? וכמובן, אלוהים אדירים, הגרוע מכל: להחזיק שימפנזים שיש להם תודעה מפותחת מחצי מהילדים אשר צופים בהם (היה ניסיון כלשהו בעבר לנסות לקדם באו"ם שמום הצהרה שתגן על שימפנזים וגורילות מגורל גני החיות הנה שני קישורים לאלו שעוד סבורים שמדובר "רק בקופים" – שימו לב לשאלה המדהימה בסוף הקישור השני: אחד ו שניים ). אם רק הנסיבות הכלכליות יאפשרו זאת נכניס גם לוויתנים כחולים לאקווריומים ונאמר שזה מתחייב בכדי לשמר אותם מהכחדה.
בספר המונומנטלי והגאוני בית מטבחיים חמש של קורט ונגוט (שגם עובד באופן נפלא לקולנוע), גיבור הסיפור נחטף על ידי גזע זר לכוכב לכת בשם טרמפאלדור שם הוא מוחזק בגן חיות מקומי. לא צריך להרחיק לכת עד לטרפאלדור לשם הבנת העיוות הזה, לפני מאה ושש שנים בשכונת ברונקס של העיר הקוסמופוליטית המפוארת ניו יורק הוצגו בני אדם בכלובים לצד שאר החיות. מי שחושב שזאת היסטוריה רחוקה שיחשוב שוב, ישנם היום עדיין אנשים חיים אשר במוחם זיכרונות צרובים מפריז ב1931 שם הוצגו בני אדם בכלובים בתערוכת "הקולוניות" 33 מיליון מבקרים ראו זאת במו עיניהם. אמנם התקדמנו מעט מאז, בכל זאת הגענו לירח ובקרוב למאדים אך בכל זאת כנראה שלא הרבה.
אך בחזרה לצמחים, מלבד שלד העצים המקומיים המרשים של הגן (הם יודעים לגזום שם) שכולל חרוב, אלון מצוי, אלון תבור, כליל החורש, דולב מזרחי, אלה אטלנטית, אלון התולע, פיקוס התאנה, מילה סורית, עוזרר אדום, ער אציל, אלה ארץ ישראלית, ברושים מרשימים, ארז הלבנון (לאלו שמקבלים את סיפוח רמת הגולן), קטלב מצוי ועוד. ישנם מבחר עשיר של עצים שאינם מקומיים; מספר פרטים של אלון ארוך עוקצים מרשימים ביותר, אקליפטוסים שונים (חלקת אוסטרליה-ניו זילנד תוכננה יחד עם צמחיה מקורית כך שניתן למצוא שם מיני גרווילאה, קליסטימון, מלוליקה ומינים נוספים ), צפצפות תמירות ועוד. בתור פארק עצים המקום מרשים ביותר, ישנה הצללה מעולה בשעות החמות ופתיחה לאור בחורף בזמן השלכת, אין הרבה מקומות כה עשירים בעצים כמו גן החיות.
השיחייה גם היא די עשירה אך סובלת מתכנון מעט בנאלי, גושים גדולים של שיחים הם המאפיין העיקרי, שילוב מורכב יותר היה מאפשר לעין לנוע ונותן עניין רב יותר. אלת המסטיק, אוג חרוק, שיח השמן המנוקד, אחירותם, מורן החורש, הם השיחים הגדולים יותר הנמצאים בשימוש תדיר ובגושי ענק. מלווים במינים שונים של לוטמים, הן לוטם שעיר כמובן אך גם לוטם פרופראוס וכן לוטם סקנברגי נפוצים. להפתעתי ראיתי לוטם מאובק (פולברנטוס) פורח בעוז בצל! וכן מרוות שונות, מינים שונים של בודליאה (בודליאה דויד היא הנפוצה שם), גם בני שיח יפים כגון תגית כרתית וכן מינים שונים של דגניים כגון מיסקנתוס וזיף נוצה. המרחב הגדול מאפשר לשתול מיני חזרן (במבוק) אשר צומחים בעוצמה רבה, אני חושב שהבחנתי שם במין בן חזרן שחור שהוא מהמינים היפים והמעניינים של חזרן, אין הרבה מקומות שאפשר להראות לילדים מה זה במבוק ולא קנה. באזורי מים שונים ניתן לראות איריס ענף פורח.
לקראת הסוף ראינו מחזה שריגש את הילדים יותר מכל החיות שראו קודם לכן, על הדרך עבר רב רגל עצום, כל מה שהיה צריך לעשות זה להושיט את היד ולתת לו לעבור עליה. יותר חינוכי ממאה פילים.
ורגע לפני שעלינו למכונית בזמן שהקטן הטיל את מימיו לפני הלילה הוא ובעקבותיו כולנו הבחנו בצמח קטן, גאוני, פשוט ומדהים לא פחות מכל העצים שזה עתה תיארתי. הנה הוא:
