שנים רבות נמנעתי להכניס מדשנות לגינות אותן תכננתי. לא פעלתי מתוך מחקר השוואתי מעמיק אלא מתוך אינטואיציה שכמות הקומפוסט האדירה אותה הכנסתי בפעולה הראשונית (70-75 ליטר למטר רבוע) יחד עם ההומוס בשתילה עצמה תספיק לתת מלאי חומרים זמינים לצמח גם להתחלה והלאה לשנים ארוכות בעיקר משום שגינותי מתוכננות למינימום גיזומים (ללא ורדים הדורשים גיזום, ללא מדשאות הדורשות כיסוח, ללא שיחים הגדלים מעבר למידה הסופית המתוכננת להם מלכתחילה וכולי) כלומר אין הוצאת חומר החוצה ולכן עם המים והשמש האדמה רק הופכת ליותר פוריה עם הזמן.
הפרקטיקה הזאת מוכיחה עצמה יפה כבר הרבה שנים אבל אני רואה מסביבי אנשי מקצוע רבים שעם חלקם אני עובד דרך קבע לביצוע הגינות (יאיר פקר, מודי יהודאי, צחי אבן אור) וכולם בשנים האחרונות עובדים דרך קבע כמעט עם דישון אורגני KF-30 של חברת VGI
הדיווחים כמובן טובים מאוד על סף מעשי ניסים מהדשן הזה ולא אכנס לוויכוח הניטש מזה מאות ואלפי שנים בין מצדדי הדישון הכימי לזה האורגני, אפשר למצוא אין ספור מידע על כך בשתי הקשות. אבל כתשובתו של נילס בוהר על פרסת הסוס התלויה בביתו "אומרים שגם לאלו שאינם מאמינים בכך זה עוזר" החלטתי לנסות.
השבוע נתתי את המנה הראשונה, אין לי קבוצת ביקורת אבל יש לי ניסיון של גינות רבות ואם אשתמש בו אוכל אולי לחוות דעה בעניין. היות והגינה עשירה מאוד בחומר אורגני אתחיל במינימום המומלץ של ליטר אחד במיכל של עשרים ליטר בשימוש במדשנת.
מלבד ה KF-30 אני מנסה גם את החומר KF – SERFICO, זהו חומר שגם מבוסס על אצות ומיצוי צמחי אך אמור לפעול בעיקר על פעולת השורשים. היות ובחודשיים האחרונים הכנסתי לגינה מספר צמחים לא מושרשים עדיין: עשרה ניסיונות חלוקה של מהוניה זוחלת (צמח אליפות אולימפית), שלושה ניסיונות חלוקה של זקן נחש שטוח 'שחור' אלו שני צמחים שלצערי לא ניתן להשיג כבר שנים במשתלות (לתשומת ליבכם שתלנים נחמדים) וכן עוד דברים נוספים. יישמתי כבר עכשיו באופן נקודתי את החומר עליהם. כמו כן הכנסתי את הסרפיקו לניסיון הצלה הירואי של קטלב מרינה שהולך וגוסס כבר כמה חודשים, יש לציין שהעברתי לאדמה שלו אדמה מהיער שלקחתי תחת קטלבים מקומיים בהנחה שאולי הפטריות עמו הוא עושה מיקוריזה נפגעו ומתו כך שלא אוכל לדעת באופן וודאי מה הציל אותו אם אכן (טפו טפו טפו) יתאושש.
הכנסתי צמח חדש שטרם עשיתי בו שימוש בגלל המראה המעט "לח" שלו ומשום שחשבתי עד לא מכבר שהוא דורש השקיה רבה אך מצאתי עדות אחת דווקא מטקסס שהוא יכול להסתגל גם לתנאי צמא. נראה איך יעבור שבועיים ללא השקיה ביולי אוגוסט. זהו פעמונית 'פינק אוקטופוס' שבאתר של שתילי הר מצוין כי הוא דורש השקיה רבה וכך גם באתרים רבים בנכר אך כאמור אולי יתכן שהוא גם סתגלן להצמאה כל עוד יש לשורשים שלו מקום עמוק לרדת. הפריחה שלו מאוד חריגה גם ביחס לפעמוניות אחרות. הצימוח בתנאים מיטביים אמור להיות נמרץ ומתפשט משלוחות תת קרקעיות אך נראה מה הוא יעשה בתנאים שלי, דיווחים בהמשך.
כמו כן אני רוצה לדווח שכל החזזיות שהכנסתי לפני מספר חודשים ועוד כמה חדשות וכן טחבים נקלטים היטב בגינה. לאלו שעל העצים עברתי לטכניקה פשוטה יותר מהקשירה דבק 3 שניות, זה עובד מצוין ולא פוגע בחזזית. הנה אחת מעניינת ואחריה מפרשית:
לסיום, שדדתי את שני הדליים האחרונים ששוכבים כבר שבע שנים! בשתילי הר של מהוניה נרבוזה – (Mahonia nervosa), צמח הגדל בר בקליפורניה ומכאן ניתן להסיק כבר על התאמה אקלימית מעולה. אפשר לומר שזאת האחות הגדולה של מהוניה זוחלת, גם את הנרבוזה כמעט ולא ניתן להשיג, באזור ההר אני משער שהיא תעמוד גם בשמש מלאה ובטח ובטח בחצי שמש ועד לצל מלא. מעט פחות דחוסה ויותר אוורירית, מגיעה לגובה מטר ועשרים בערך ולרוחב דומה. הפירות אכילים וקישוטיים, העלים בהינתן מנת הקור ואולי גם קרני השמש מאדימים בחלקם. נראה מה גם היא תעשה.
ככה היא נראית בגוגל וככה אצלי:
עד כאן.