יב'
כבר כתבתי כמה פעמים על ורדים (כאן וכאן) אך בכל זאת אוסיף כמה מילים ותמונות שכן הנושא רחב והתרבות מפעמת:
ישנו תואם בין אקלים ונגזרותיו ובין התרבות אשר התפתחה לאורך עשרות אלפי שנים והתחדדה באלפי השנים שעברו מאז המהפכה החקלאית וביתר שאת במאות השנים האחרונות. בין אם בלבוש, במזון ובמשקה, בארכיטקטורה במוסיקה ועוד. תרבות הורדים שהיא מהמגוונות והעשירות שיש אינה שונה מאלו. אני מודה שיש לי יחסים אמביוולנטיים עם תרבות זאת, בקטמון ישנה גינה שאני מקים בימים אלו ובשבועות האחרונים בדרכי אליה ראיתי כיצד שיח ורדים עצום ממדים שנראה יותר כמו עץ בערך בגודל של לגרסטרמיה הודית, מתעורר מן החורף מנץ ופורח. נתקפתי בהלם, לא פחות. האקזמפלר ההיסטרי הזה מגיע לגובה של למעלה מחמישה מטרים ורוחבו בערך שישה, כל פרח בו הוא בקוטר של 14-15 ס"מ. אולי אפילו יותר ועשרות רבות בו פורחים ועוד עשרות רבות-רבות של ניצנים. אני יודע שאפשר לומר "איזה יופי" ולהחסיר פעימה אך כאשר עמדתי מול התפלץ הזה חשתי חלק מעלילה בסרט של טים ברטון, יותר משיח הוא נראה כתפאורה של פנטזיה קולנועית, פשוט לא יתכן שבמציאות יתקיים מן מחזה סוראליסטי שכזה, הרי מתחתיו צריכה להימצא מחילה ללא תחתית של ארנב או לפחות מטמון מטבעות זהב.
לאימי חיבה גדולה לורדים, במיוחד אלו האנגלים מרובי עלי הכותרת ובגינתה שיחים רבים. כשאני מתבונן בהם אני תמיד תמהה אם ניתן לספור אותם (את עלי הכותרת), זאת כמעט תשוקה מטפיזית לטפח ורד שיכיל את האין-סוף, בינתיים המטפחים הגיעו למעלה ממאה! אבל ימים יגידו. אני חושב שכשם שעלים של סטרליציה (תמונה) או פילודנדרון (תמונה) הם זרים לנוף המקומי ואינם מתיישבים עם ממוצע המשקעים והטמפרטורות כך גם ורדים אלו.
מתבקש כמובן לציין שאני לא מבקש לעקור אותם ולהעביר חוקי גזע בפרלמנט אלא רק להצביע על התופעה. לעולם החי והצומח יש יכולת מופלאה לארגן את עצמו ביחסים מורכבים ומדויקים בהתאם לתנאים הנכפים עליו, ההכרה האנושית באופן יוצא מן הכלל מצליחה לא רק להיות עדה לתופעות החזותיות הללו אלא גם להפיק מהן פליאה עצומה. אך להרמוניה יש הקשר והסטה של ההקשר פוגמת בחוויה, זהו חלק מאסתטיקה שניתן לרדד אותה כמובן ל"טעם אישי" ואז לא ניתן עוד לנהל דיון ("על טעם וריח…") אך יש בה דבר גם רחב ועמוק בהרבה.
בגינה אחרת בשכונתי מצאתי עוד ורד דומה אך עם פרחים הקטנים בהרבה, קוטרם לא עולה על שלושה סנטימטרים ומיד נחה דעתי כשראיתם, הנה תמונה:
באופן כללי אני חושב שייעשו טוב לנוף המקומי מתכננים, אדריכלי נוף וגננים אם ישתלו ורדים בעלי התאמה לא רק של צריכת מים מבוקרת אלא גם של אופי הפריחה, הדוגמאות אותם מניתי בפוסטים הקודמים כמובן עדיפים בהרבה על ורדי ענק של כלאי תה (תסלח לי מר הירשפלד), בכל זאת כאשר הנוף המקומי פועם במקצב של פרחים כגון צתרה ורודה, מרווה רפואית, צתרנית משובלת, ולוטם מרווני, קשה יותר ל"ג'סט ג'וי" (תמונה) להתאים עצמו.
יג'
ביום חמישי תערך השתילה בגינה אותה תכננתי במיתר, אני מודה שלא בקלות, חששות כבדים מלוים אותי ביכולת הצמחים לעמוד בעומסי החום של המדבר, כמובן שרבים מהם יעברו זאת ללא כל בעיה ובכל זאת את הרשימה עליה עברתי מספר פעמים העברתי גם לעיון אצל עוזי מנטף ואכן הוא הוריד לי שני מינים. אך תוך כדי שיטוטי במשתלה נתקלתי בצמח חדש יחסית אשר יתאים באופן מושלם לנוף המדברי, מדובר בזן כלשהו של אחלמית מדברית אשר מגיע ממדבריות דרום מערב ארה"ב ומקסיקו. אך שלא כרוב הפרטים של המין הפורחים בכתום, זה פורח בצהוב נפלא, עליו רחבים ובעלי גוון אפור בהיר יוצא מן הכלל. הוא אמור להגיע לגובה ורוחב של מטר בקירוב ולפרוח תקופה ארוכה. ללא ספק שוס. הנה תמונה מהאינטרנט של הזן המצוי בכתום, אצלם בקרוב ואוסיף תמונה מעודכנת.
