כבר שנים רבות שבכניסה וביציאה מ"שתילי הר" אני נתקל בקיץ ובסתיו בצמח שהולם ודוחה/מושך אותי לחילופין, לצמח הזה קוראים קסאלפיניה יפהפיה (אפשר לכתוב גם יפיפיה) ועד לפני חודש הוא לא נשתל באף אחת מגינותי, קשה לי בדיוק לשים את האצבע אך משהו במראה האקסטרווגנטי של פרחיו הכניס אותו במגירות תודעתי הצרה לסקציית ה"טרופיקנה", משהו לא פרופורציונלי בעוז האדום הבוהק באוגוסט-ספטמבר מכוסים האבק המהוהה של פלסטינה המנדטורית. נזכרתי בו שוב דווקא ביום כיפור עת הגעתי לשערי חומות סולימאן המפואר ("העיר העתיקה") וראיתי ממש בסמוך להם (רוב הגינון שם מסתכם בתערובת דוחה של דשא קיקויה, ופנטזיית דקלים ילדותית) דווקא את פרחיו של קסאלפיניה ארוכת אבקנים, צמח אותו לא ראיתי כבר שנים ארוכות (פעם אחרונה בגבעת ישעיהו) השיח ממש צומח ב"שום-מקום" בסמוך לשער יפו ליד הכביש המוביל ל"מנהרת כיכר צה"ל" ונראה שחי ללא כל השקיית עזר ישירה (אני חושב שניתן אפילו להבחין בו בגוגל street view, לבושתי לא הספקתי לצלם) ארוכת אבקנים הוא שיח שבמבט ראשון יש בו התאמה רבה יותר לשפה המקומית בעיקר משום שפרחיו "צנועים יותר" בצבעיהם הצהובים-קרמיים למרות שגודלו אינו נופל משל הראשון ואף עולה עליו. הזמן אולי באמת עושה את שלו או שפשוט נרדמתי בשמירה והדחייה הפכה למשיכה, עלוותו המנוצה של קסאלפיניה יפיפיה מזכירה מאוד את ינבוט השדה שאין יותר מקומי וסתגלן ממנו, גם זה וגם זה שייכים למשפחת הקטניות על אף שישנה חלוקת משנה שמפרידה ביניהם (מימוסיים שיצאו מקסאלפיניים, אבל זה כבר זוטות). ינבוט השדה למי שלא מכיר הוא אולי אחד העשבים הקשים ביותר להדברה בגן הנוי, צמח מעורר השתאות שמבנהו חריג ביותר, רבות הוא מתואר כעץ תת קרקעי אך אני חושב שזה אינו תיאור נכון שכן אין לו "גזע" טמון אלא אין ספור הסתעפויות תת קרקעיות (מעוצות) שרק קצוות "ענפיו" העילאיים מבצבצים מעל האדמה ומבקשים את אור החמה, מאות שיחי ינבוט ולעיתים גם אלפים יכולים להיות למעשה צמח אחד, עשרה או מאה לעולם לא תדעו. מה שכן תדעו זה שהוא משגשג במקום אותו אנשים נוהגים לרסס השכם וערב ברעלים מסוגים שונים.
זהו צמח שראשיתו בעומק עשרה, עשרים מטרים ואף למטה מזה. וגם אם הוא קוצני, שתלטן ובלתי נסבל אפשר להוריד בפניו את הכובע.
למרות שכפי שניתן לראות קסאלפיניה (יפהפיה וארוכת אבקנים) עובר (בתרדמה) את החורף הירושלמי אני לא הייתי ממהר לשתול אותו במקומות גבוהים, שכן הוא יאלץ לגדול כל פעם מבית השורשים שכן בקור ענפים רבים ימותו. אבל למי שאין בעיה עם זה מוזמן, הוא ככל הנראה מהיר מאוד בגדילתו ופורח בעוז בעונה החמה ועד הסתיו, יכול להתנשא גם לגובה של שני מטרים. למרות מוצאו הטרופי-סובטרופי (דרום אמריקה, יתכן שגם ממקסיקו והאיים הקריביים), הוא מסתפק בהשקיה מועטה ובמרווחים גדולים ביניהם. אני חושב שזה שילוב מעניין בגן ים-תיכוני דווקא משום הניגוד החריף שמתאים ואינו מתאים בו זמנית. אני חושב שהוא משחק יפה גם ביחס לצלף קוצני על אבקניו המרהיבים (משפחות שונות לחלוטין) ותיזהרו מהזרעים, הם רעילים.
לפני סוכות היו לי שני סיורים מעניינים ופוריים בגנים הבוטניים בהר הצופים ובגבעת רם. אני חושב שגנים בוטניים הם מקור אדיר לרעיונות, יש בהם ניסיון ארוך שנים, מגוון ועומק יוצא דופן. בהר הצופים ראיתי (וקיבלתי בנדיבותם לצורך הניסוי) משטח נפלא של חמשן זוחל, צמח בר נדיר אשר משריש כה חזק במפרקיו הצפופים עד שקשה לנעוץ סיכה באדמה.
הוא מתווסף למדשאת האחו שאני מנסה כעת, בקרוב ישתלו שם אחד עשר מינים לפחות, המשטח לא יהיה חסכוני במים בהרכב הנוכחי בשל טווח רחב של דרישות השקיה. לכן אני לא ממליץ כרגע לנסות אותו במשטחים גדולים. הצמחים הגיעו ממקורות שונים כגון משתלות, גנים בוטניים, זרעים מטיולים, ייחורים משפת הים וכו'. ההרכב המסתמן כרגע הוא כדלקמן: היריציום פילוסלה, דיכונדרה כסופה, דימונדיה מרגריטה, דיכונדרה יפנית, חמשן זוחל, ליפיה זוחלת, כלמינתה אפורה, אלמוות הכסף, חבלבל החוף, לפופית החוף, שינן עב שורש. היות ומופע הצמחים אינו אחיד כל השנה תהיה תחלופה ושינוי במראה בין העונות. אני מזכיר שוב שמדשאה כזאת אינה לצורך משחקים בין באיירן מינכן לריאל מדריד ואם יש לכם שלושה בנים שנוהגים לכסח זה את זה בקרבות ג'ודו זה לא בשבילכם (בגלגול הבא שלוש בנות קודם) אבל לצורך אירוח בסופי שבוע עם מנוחה זה יעשה את העבודה. ואם נרצה במשטח חסכוני בהשקייה נאלץ להיפרד מלפחות שלושה מינים מהרשימה. אפשר ורצוי לשלב בה גיאופיטים נמוכים ככדן נאה, כדן קטן פרחים, ואף רקפות.
מה שבטוח שיהיה מעניין.
בגבעת רם אורי פרגמן הראה לי כמה דברים מעניינים עם פוטנציאל גבוה לגינון מה שצד את עייני יותר מכל היה עץ פיקוס בת שקמה, המילה פיקוס מיד מעלה בעייני רוחנו עצים אדירים עם עלווה טרופית אך יש לזכור שהמיון וההתפצלות במרוצת השנים ושינויי האקלים הביאו אלינו גם עצים שמתאימים לאקלים ים-תיכוני ואף עצים נשירים (כלומר שהותנו בחורף קר שאינו מאפשר קיום עלווה). תאנה הוא אחד מהם אך תאנה אינו עץ שמתאים לשטח מצומצם והוא בקלות בולע גינה קטנה. פיקוס בת שקמה מאידך דומה בממדיו לעוזרר, גובהו 4-6 מטרים ורוחב דומה, הגזע בהיר כמעט עד לבן והעלים מזכירים עלי תות אך קטנים יותר. מהספרות עולה שהם יכולים לגרד במגע אך ניתן להעלות את הנוף. הפרי קטן וכהה מתוק/חריף. ידועים בישראל רק שני עצים בבר היות ואנו נמצאים ככול הנראה בגבול תפוצתו, מירדן שם הוא נפוץ יותר נלקחו ייחורים (בשיתוף פעולה עם הגן הבוטני המלכותי של ירדן). אותם מרבה הגן הבוטני, אורי כתב עליו כאן אני נשבתי כליל.
מלבד זאת קיבלתי את צלען הגליל שמזכיר מאוד את אחירותם החורש אך קטן ממנו ויכול להיכנס בשל כך גם כן לגינות שאינן משתרעות על דונמים שלמים. זהו צמח בר נדיר, פריחתו מעודנת יותר מזה של האחירותם ומראהו מעט דליל, יכול להשתלב בשיחיה גבוהה בחלק אחורי של הגינה.
עוד צמח שנלקח לבדיקה הוא לוטוס קרח, כתבתי בעבר שהתחלתי להשתמש בלוטוס מכסיף אך ממה שעד עכשיו ראיתי הוא מתנהג לעיתים כחד או דו-שנתי למרות שהוא מזריע עצמו בקלות וגדל במהירות. לוטוס קרח נדיר מאוד ועל פי אורי מחזיק מאריך שנים ביחס למכסיף.
דיווחים בהמשך.
צמח נוסף שדורש בדיקה הוא לוטם צפצפתי עם עלווה מיוחדת ורחבה במיוחד ביחס למיני לוטם אחרים. נראה מאוד מעניין, פריחה לבנה גדולה עם מרכז צהוב.
הצמח האחרון עליו אכתוב הוא כלמינתה אפורה, אורי נתן לי שני יחורים שנכשלו אצלי אך לשמחתי בסוכות טיילתי בנבי סמואל שם מצאתי המונים ומיד לקחתי שפע זרעים, זהו צמח נדיר, בן שיח צמוד קרקע אשר גבעוליו משרישים במגע באדמה ולכן הוא נכנס לניסוי של מדשאת האחו, פורח הרבה מן האביב ועד לסתיו ומזריע עצמו בקלות, העלווה רייחנית מאוד ומזכיר את השילוב של נענע וצתרה גם יחד
ולסיום עוד אילנתה ברחוב יפו בירושלים, שימו לב לפארקור המרהיב במיקום המדהים עת שבניין היסטורי מתעכל משורשיו:
