על ויסטריה סינית, חומות סין (והלב) וגם קצת על מטפסים.
בפרוץ האביב המשתלות מקדמות אל דוכני התצוגה מרחק קצר מן הקופות הרושמות, שיחי ויסטריה סינית מפותחים בכלים של 25 ואף 50 ליטרים, בדרך כלל על אף מחירם מרקיע השחקים הם נחטפים בדקות כפיתות בצאת הפסח. בעין כרם העליונה, ממש על הכביש סמוך לתחנת האוטובוס הראשונה ישנו שיח ויסטריה המהמם בפריחתו את הנוסעים בכל שנה, לא אתפלא אם יש שם סטטיסטיקות מובהקות של תאונות בתחילת אפריל. זהו אולי המטפס בעל עוצמת הפריחה הגדולה ביותר שאנו מכירים. עוצמה זאת קנתה לו מעריצים רבים ולכן הפך לאחד המטפסים הפופולריים ביותר אשר לצערי נשתל ללא כל התייחסות לממדיו הקרובים לבלתי סופיים.
תרבות המטפסים היא אחת הבעייתיות ביותר בתחום הגינון; היות ואנו אנשים לא סבלניים בעליל מחד גיסא וקנאים לפרטיות (מונח שעבר אין ספור הרחבות משפטיות מתוך עיוותי תפיסה בתרבות המערב) מאידך גיסא, הנטיה הראשונית שלנו היא למתוח גדר מתכת ביננו לבין השכנים ולהעמיס עליה עשרים מטפסים ("שתילה כל מטר לסגירה מהירה")
"high fences make good neighbours" אומרת האמרה הידוע מארץ האשליות הבלתי מוגבלות ולכן במקום לפתוח את ליבנו אנו מבצרים את חומותינו (זאת תמיד "אשמתם" לא?) ובמקום ליצור מרחבים משותפים רחבי ידיים ולבבות אנחנו מרחיבים את הממ"דים והסלונים אל החצרות
הויסטריה אשר מקורו כפי ששמו מעיד נמצא בחבל הארץ הקרוי "סין": דרום-מרכז עד דרום-מזרח (למי ששכח "סין" היא לא רק מנוע הצמיחה האדיר שבמזרח שהוא ביטוי מכובס למפעל העבדות המודרני הגדול בעולם המספק את גחמותיו חסרות המעצורים של המערב, "זמנים מודרניים" של צ'ארלי צ'פלין זה גן עדן לעומת התנאים במפעלים שם. סין היא בעיקר הרודנות הרצחנית ביותר, למעלה מחמשת אלפים הוצאות להורג בשנה ואין ספור הפרות של זכויות אדם, אבל לעזאזל זכויות הרי אנחנו צרכים לקנות בגדים "שלוש במאה" ולשלוח את מתן וילנאי לייצג את ישראל בגאון).
הוא נמצא בגינון בעולם המערבי כבר קרוב למאתיים שנים, נצר למשפחת הפרפרניים (כשר לפסח לאוכלי קטניות אך רעיל בכל חלקיו). הוא יכול לצמוח לממדי ענק אך פרט זה נעלם משום מה מעיני המסונוורים מיופיו, הצמח מתחיל באופן איטי, לעיתים יש החושבים שיש לו בעיות הורמונים או גנטיקה דפוקה עד שהשורשים מגיעים למצג האופטימלי שלהם (יש להם יכולת לאגירת חנקן על ידי סימביוזה עם חיידקים) ואז השם ירחם מה שהצמח הזה יעולל לגינה הביתית. לעיתים לוקח לו חמש שנים, לעיתים גם עשר או חמש עשרה שנים אבל ברגע שבו הצמח "מצא את עצמו" קצב גידולו לא מוכפל ולא משולש אלא רץ בחזקות, הוא יכול לכסות למעלה ממאה מטרים רבועים ללא כל בעיה, פרגולה ממוצעת היא 15 מטרים רבועים. אם אדם זקוק לרכב פרטי מדוע שיקנה אוטובוס קומתיים? אולי משום שהוא יפה ויש אותו לשכנים בגן הפעמון בירושלים יש דוגמה מצוינת לשימוש מושכל בפרגולות ענק אשר מכוסות בויסטריה, אך לגדר הגינה הפרטית או לפרגולה שמקשרת בין הסלון לבין מאה וחמישים המטרים הרבועים של האדמה שרכש פלוני ממנהל מקרקעי ישראל הויסטריה יהיה כפיל בחנות חרסינה. במזרח ארה"ב הוא נחשב כצמח פולשני. לאלו אשר נהנים לגזם, לשלוט ולדחוס זה באמת פתרון מצוין להוציא אגרסיות אך לכלל האנושות שומר נפשו ירחק.
אז אם לא ויסטריה מה כן? הרדנברגיה תלתנית (תמונה) הוא מטפס נפלא ורגוע ביחס לויסטריה וכך גם פנדוראה יסמינית (תמונה) אשר אפילו קטנה עוד יותר רק אל תתבלבלו עם עקולית משרישה). טרכלוספורמון יסמיני (תמונה – מתאים מצל ועד שמש מלאה בעל פריחה "יסמינית" משכרת) והוא בעל קצב גידול מרוסן. צמח שגם הפך פופולרי בשנים האחרונות אך יש לנהוג בו במשנה זהירות הוא תונברגיה גרגורי (תמונה), אמנם הוא אינו כביר ממדים אך יש לו נטייה חזקה לצמוח גם בצורה אופקית החל מהקרקע וכך לכסות בקלות שטחים ושיחים לא לו. למי שפנטז על פרחי הענק התכולים של טונברגיה גדולת פרחים (תמונה), אין כלל מה לדבר, הוא וכן אורנית לוהבת (תמונה) הם אחיינים של הויסטריה בממדיהם.
סולנום יסמיני (תמונה) הוא מטפס בעל צימוח בינוני שיכול להתאים לגינות פרטיות אך דורש ריסון מסויים עם הזמן.
בשנים האחרונות התחלתי להשתמש בסטיגמפילון רסני (תמונה), אשר עושה רושם טוב, הוא נראה כבינוני בגודלו ואמנם גם בעל נטייה לצימוח אופקי אך לא שתלטני כתונברגיה ובעל פריחה עדינה וצהובה במשך חודשים רבים.
לגבי יסמין; ישנם מינים רבים, יסמין רפואי שהוא ותיק ונפוץ נוהג לתפוס "נפח" ברבות השנים ונראה כמו שיח גדול מימדים, ניחוחו גם נופל מאלו של אחים אחרים שלו, בשתילי-הר ישנה כתבה יפה על יסמינים (פה).
ישנו מטפס צל נחמד שאינו אגרסיבי ומתאים לפרגולות בשם מנטיה דו גונית (תמונה) אך טרם ניסיתי אותו באזורים חמים.
ישנם כמובן עוד רבים אך ככלל יש להזהר בשתילת מטפסים, הם צורות חיים חמקמקות, מעין עצים גמישים והולכים אשר מטרתם היא כיבוש ללא לקיחת שבויים. עדיף בהרבה לשתול שיחים שאינם זקוקים לבקרה וגיזום. אבל כל אחד ותחביבו.
רק אלוהים אדירים, אל תשתלו פסיפלורה.