ראשית אני רוצה לציין שקרה לי אסון קטן ותקלה תכנית מטופשת מחקה לי עשרות תמונות מפוסטים ישנים אאלץ טיפין טיפין לשחזר עמכם הסליחה.
כבר כתבתי כמה פעמים על מטפסים (ניתן לקרוא פה ופה למשל) ואני רוצה להוסיף עוד נדבך קטן.
מטפסים הם עקב אכילס של הגינה, לטעמי יש למעט ולהשתמש בהם לא כברירת מחדל אלא אך ורק כאשר כלו כל הקיצין. אמנם כפי שכבר כתבתי בעבר ישנם מהם אשר אינם בעלי תיאבון בלתי נדלה לאור השמש אך באופן עקרוני אופיים מתאפיין בצורת צימוח מטעה. אמנם ניתן לראות בהם "עצים משתרכים" כלומר גזע נשען או נכרך שמפתח נוף עילי גדול אך בשל גמישותם הרבה יכולת השליטה בהם מצריכה אנרגיה בלתי נדלית, גם במצומצמים יותר שבינם. אפשר לראות גינות רבות בהן חוסר תשומת לב הפך להפרעה רבתי. וחלקן אפשר לומר גם שבכוונת תחילה כמו בדוגמה הקלאסית של "אני רוצה גפנית שיטפס על הבית" זה קרה גם לי פעם בגינה במבשרת ציון כשהייתי צעיר יותר ולא יכולתי לעמוד על סכנת המלתעות של הצמח המטעה הזה. גפנית מחומשת הוא ללא ספק צמח מדהים, עם יכולת הצמדות לכל משטח, בטון, אבן, מתכות, עצים ואף זכוכית. עם צימוח מהיר שיכול להתחרות בפורמולה 1 ועם צבעי שלכת שפוערים את פינו בין אם נרצה או לאו. אך הכוונה הנאה "לכסות את הקיר" לעולם לא מסתיימת משום שהגפנית לא למדה ארכיטקטורה והיא אינה מבחינה בין אבן, טיח, חלון ותריס ובתוך זמן קצר ולא בשנים רבות מוצא עצמו האזרח המנומס כך:
זהו בית שצילמתי לפני מספר שבועות במרכז ירושלים אבל הנה תמונת תקריב מבית בשורש שבעליו פשוט החמיץ גיזום בעונת צימוח:
בואו לא נטעה, יש יתרונות גדולים במטפס במיוחד במטפס נשיר על בית, הוא מצנן פי מאה יותר טוב מכל מזגן אבל מידת האנרגיה הדרושה לריסונו היא בלתי נתפסת. כן, כאשר אדם צעיר בונה בית וגינה הוא חושב שכוחו יהיה במותניו לעד ואז השנים עוברות, הילדים גדלים ואיתם הדרישות וגיל ארבעים חולף וחמישים מגיע ואותו אדם מגלה לפתע שיום עבודה בגינה בשבת כבר נשמע פחות מפתה מאשר 15-20 שנים קודם לכן. משחק שח עצל, כוס קפה וכתבה מעניינת בעיתון קורצים יותר מזיעה ניגרת, שריטות ושרירים תפוסים למחרת. וגם הגנן למען האמת לא בדיוק נלהב לטפס על הגגות ולהלום בקרדום. וכך משנה לשנה המפלצת גדלה ואיתה המחיר הכרוך בסילוקה.
הנה עוד שלוש תמונות משלושה מקומות שונים. הפעם של ויסטריה סינית:
מצאתי ווריאנט של רוזמרין רפואי אשר אני מאמין יוכל להוות זן מוצלח ביותר לגינון. מרבית זני הרוזמרין הם זקופים למחצה ומגיעים לגובה של 60-100 ס"מ. לצערי משתלות רבות אינן עושות מיון רציני ובמרבית זני הרוזמרין הלקוח לא יכול לדעת כיצד יראה השיח לאחר 3-6 שנים: האם ישתפל? האם יזחל? האם יפרח בכחול עמוק או בתכלת או אולי אף בלבן או ורוד? ישנן בכל זאת מספר משתלות אשר בוררות זנים כמו משתלת נטף שם ניתן להגיע לדיוק רב בגובה, מהירות הצימוח, אופיו ופריחתו. ישנם גם בנטף שפע של מינים בגבהי ביניים ('מיורקה פינק', 'זנב שועל', 'בלו לגון', 'סאפפו',) וכן זנים מבוררים יחידאים גבוהים אף יותר כמו רוזמרין 'הולקה' שמגיע ברבות השנים ל160-180 ס"מ ולרוחב של למעלה מ200 ס"מ או הזן 'ספייס אילנד' שיכול להתנשא אף למעלה מ200 ס"מ אך קשה יותר להגיע לזנים נמוכים משום ששם ישנה בעיה יסודית של פער בין שתילה כצמח כיסוי ובין שתילה בסמוך לקיר. כאשר שותלים רוזמרין 'סוורן סי' בצמוד לקיר הוא ישתפל ממנו כמעט בצמוד לו ויתעבה בין 25 ל 30 ס"מ לאורך מטר וחצי ואף שני מטרים אך אם הוא ישתל במרכז הגינה הוא ימתח לקוטר של 150 ס"מ אך יתעצה ויתעבה במרכזו ויעלה לגובה של 40-50 ס"מ. המחשבה אודות רוזמרין 'זוחל' מבחינה זאת מטעה מאוד. טרם מצאתי זן אשר באמת "זוחל". כל זה היה נכון לאתמול אך הנה מצאתי ביער בסמוך לי זן פליט תרבות (כלומר לא שנשתל על ידי חברת גינון אלא נזרע באופן "ספונטני" משתיל כזה בעבר) רוזמרין שנע על גחונו ממש. צבעו בהיר ורענן קוטרו למעלה משני מטרים וכמעט כולו (מלבד "תלתל" סורר אחד במרכזו שמעט מוצל שענף בודד בו עלה לגובה 20 ס"מ) בגובה של בין 8-12 ס"מ (באזורים השמשיים ביותר 8 ס"מ) זהו ללא ספק שיח הרוזמרין הזוחל ביותר שאי פעם נתקלתי בו. הוא חי כמובן ללא טיפת השקיה ומשריש באופן צפוף בענפיו אשר מונעים לחלוטין מעשביה לנבוט. הוא כה נמוך עד שניתן להשתמש בו מסביב לאבני מדרך עבות מבלי שהוא יטפס ויכסה אותן שלא לדבר על אין ספור שימושים אחרים כצמח כיסוי נמוך.
בקרוב מאוד יועברו ייחורים לנטף ובלי נדר שתילים יגיעו למשתלות בעוד מספר חודשים. אני מקווה שבתור מאתרו יורשה לי להציע את שמו בישראל רוזמרין רפואי 'גוחן' הנה שתי תמונות כהוכחה:
