תגית: עץ פולש

It can't be bargained with, it can't be reasoned with. It doesn't feel pity or remorse or fear, and it absolutely will not stop-ever

("ג'ון קונור" – שליחות קטלנית, 1987 )

כתבתי בעבר פעמים מספר על אילנתה ( 1, 2, 3 ועוד), זהו סיכום אבחנותיי אשר נאמרו בהרצאה בכינוס תערוכת מיתוגרפיות בבצלאל בחודש מרץ.

הגירת בעלי חיים וצמחים היינה תופעה רחבת היקף וארוכת שנים, בני האדם אינם יוצאים מן הכלל והצטרפו אל מגמה טבעית זאת משחר האנושות גם אם הגירה זאת הייתה לעתים קרובות פועל יוצא לברוטליות שיטתית. לתהליכים ההיסטוריים רוויי הדם היו השלכות רחבות היקף על עיצוב פניה האורבניים של התרבות הים-תיכונית. באלפי השנים האחרונות תוך כדאי הגירה ומסחר הוסיפו תושבי המקום אל גבולותיה הגאוגרפיים של ישראל (בגבולותיה הארעיים-קבועים של היום) מעבר מכוון של עצי פרי כשקד, לימון, אתרוג, רימון, תות, שסק ועוד. זאת יחד עם מעבר אקראי של צמחים ובעלי חיים, חלקם התבססו ואף דחקו מינים מקומיים.

השפעת האדם על הטבע מאז המהפכה החקלאית אינה מינורית; ביאור היערות לצורך הקמת שדות חקלאיים הביא לשינויים דרמטיים בהרכב המינים גם לאחר שיקומם של מרבית השטחים. יחד עם זאת ההשפעות היו מקומיות, לדוגמא אלון מצוי החליף באזורים נרחבים את אלון התבור. אך השינויים הרדיקליים יותר החלו במאות האחרונות והתעצמו סמוך למאה העשרים אז בוטנאים מאירופה החלו להעביר מינים מאזורים שונים בעולם. לא כל המינים כמובן הביאו להפרה באיזון הטבעי, רובם הפכו לצמחי נוי מוכרים ומוצלחים, חלקם לצמחי מאכל מבוססים בתפריט המקומי (תפוחי אדמה, עגבניות וכו') אולם חלקם הביאו להפרה קשה ביותר במרקם החיים אשר נוצרו במשך עידנים.

 It can't be bargained with. It can't be reasoned with. It doesn't feel pity, or remorse, or fear. And it absolutely will not stop – ever 

יש לעשות הבחנה בין שני פנים בהפרה זאת של צמחים גֵרִים, ישנו הבדל משמעותי בין הפן האורבני לטבעי. עצי שיטה כחלחלה שנטעו בתחילת המאה העשרים במישור החוף על מנת למנוע סחף חולות התפרצו והפכו לאיום של ממש על צמחייה טבעית, אורן ירושלים שבמקור גדל בנקודות מצומצמות בכרמל ניטע בריבוא רבבות על ידי קק"ל בכל רחבי הארץ הגשומים ועיקר את הטבע מיכולתו להתחדש בעצמו, חורשים מגוונים של אלה, אלון, חרוב, עוזרר וקטלב אינם יכולים לגדול בצל האורנים ותחת מעטה המחטים הכבד, חלקים גדולים של הארץ הפכו הלכה למעשה לשממה מחטנית עם מגוון צומח וחי דל ביותר. אלו הן בעיות אקולוגיות כבדות משקל. בניגוד לעצים פולשניים אחרים אילנתה בלוטית הוא מין שעיקר פעילותו הוא בשטחים אשר עברו הפרעה. ישנם מספר מינים מקומיים כאלו כגון 'טיון דביק' הגדל במקור בגדות נחלים אשר נשטפים בכל חורף ולכן הוא מצא את מקומו בנקל במרחבים העירוניים ובצדי הדרכים הסלולות. משום נטייה טבעית זו האילנתה אינו לוקח חלק בהיבט ההשתלטות על הבר והתופעה הנידונה קורית כמעט כולה בתוך שטחי המחייה של האדם, השפעתו מוגבלת לזירה התרבותית אך השפעה זאת היא עצומה וזירה זאת כפי שאצביע מיד עומדת בפני שינוי אדיר בעשורים הקרובים.

המין אילנתה בלוטית (Ailanthus altissima) הוא עץ נשיר חורף הגדל במקור באזורים נרחבים בסין ובטאיוואן. במאתיים השנים האחרונות הוא הגיעה לארה"ב ואירופה כעץ נוי וצל והן כצמח מרפא על ידי פועלים מסין אשר נעו בנתיבי פיתוח התעשייה בארה"ב.

לישראל המין הגיע כעץ נוי כנראה בשנות העשרים של המאה העשרים, לא ברור באילו שנים הוא החל להישתל בירושלים אך מתוך עדויות (שוחחתי גם עם מי שהיה הגנן הראשי של עיריית ירושלים בעבר) נראה שהחל מ1967 בתנופת הבניה בשכונות החדשות שלאחר המלחמה נשתלו מאות ספורים בכמה מוקדים, ככול הנראה נווה יעקוב, קריית יובל, הגבעה הצרפתית וגילה.

 נביטה.

יכולתו של האילנתה להכות שורש ולנבוט כמעט בכל תנאי מהווה את החוליה הראשונה בקצב התפשטותו. הוא אינו נזקק לאדמה פורייה ולמעשה אינו נזקק לאדמה כלל. הזרע נובט בסדקי אספלט, במרווחים שבין מדרכה ולגדרות וכן במקומות מוצלים לחלוטין כגון תחת שיחים ועצים, מרפסות ועוד. השורש החדש הוא בעל עוצמת חדירה גבוהה ותוך חודשים ספורים הצמח ישריש עצמו אל האדמה גם אם היא ענייה בחומרים אורגניים ומזוהמת והעץ יתחיל להרחיב עצמו במקומות שקרוב לוודאי לא היו מאפשרים מחייה לכל עץ אחר.

עצי אילנתה נצפו נובטים תחת עצים בוגרים, מתוך שיחיות מבוססות, קירות, מרפסות, בורות ניקוז, חלונות ראווה, שלטי הכוונה ועוד.

קצב צימוח.

בארבעת השנים הראשונות למחזור חייו לאילנתה אופי צימוח אנכי מהיר, הוא בדרך כלל לא יתפצל לענפי משנה אלא יצמח אל על בקצב של 100-200 ס"מ בעונת צימוח אחת (אביב-סתיו) מקץ ארבע השנים העץ אשר עומד בגובה 6-8 מטרים יאט במקצת את קצב הצימוח שיעמוד על 50-80 ס"מ בעונה. לשם השוואה למינים מקומיים, אלון מצוי, קטלב מצוי, עוזרר קוצני, כליל החורש, אלה ארץ-ישראלית ומינים נוספים גדלים בקצב קבוע של 20-40 ס"מ בשנה, מהירי הצימוח כגון חרוב ותאנה גדלים בקצב של 50-70 ס"מ בשנה.

 שליטה.

מלבד אופי הנביטה המאסיבי, התנאים ומהירות הצימוח האילנתה מפריש מן העלים והשורשים חומרים מעכבי נביטה וצימוח למינים אחרים (אללופתיה) כל אלו מבססים שליטה תוך זמן שאינו עולה על 6-10 שנים באזורים שקודם לכן היו מעזבות נטושות כמו גם גנים פרטיים וציבוריים. בגינות רבות בכל שכונות ירושלים ניתן למצוא עשרות פריטים בשלבי צימוח שונים. מעטים הרחובות בהם אין לפחות עץ אחד, ישנם רחובות רבים בהם עשרות עצים בוגרים ומאות צעירים, לעיתים אלפים. בחלקים נרחבים של העיר עצי אילנתה נבטו בערוגות העצים במדרכות והחליפו עצים ותיקים בתור עצי רחוב.

 בגרות.

לאחר 20-25 שנים העץ מגיע לגודלו המרבי, הוא מתנשא לגובה 15-18 מטרים ורוחבו 8-10 מטרים. בגודל זה הוא מטיל צל על הרוב המוחלט של צמחיית הבר המקומית וכן על מרבית עצי הנוי אשר אינם מקומיים. צמחים בוגרים אשר אינם מושפעים מן האילנתה הם ספורים וביניהם, מיני אורן, ברוש, אקליפטוס ודולב. ניתן לראות גינות רבות בהן צמחיית הנוי התנוונה ומתה, ועצים בוגרים בשלבי התנוונות שונים בכללם זית, כליל החורש, שקד, שסק, תות ועוד.  תחת עצי אילנתה בוגרים ניתן למצוא מגוון מינים מצומצם ביותר שכולל ברובו קיסוס, הדס, אשחר ומעט צמחיית צל עמידה נוספת.

 פוריות ואורך חיים.

 כבר לאחר 7 שנים האילנתה מתחיל לייצר זרעים, שיא תקופת הפוריות שלו נעה בין 12 ל 25 שנים אז בכל סתיו מבשילים קרוב לרבע מיליון זרעים, לזרעים כנפונים ושעור נביטה מאסיבי מתרחש ברדיוס של עד 40 מטרים מצמח האם. נביטות ספורדיות מתרחשות גם 100-150 מטרים מצמח האם.  כל ניסיון לגדוע את העץ יכשל, לאילנתה כושר התחדשות אדיר, הן מהגזע עצמו והן מן השורשים, כך במקום עץ אחד רוקם לו שוליית הקוסם של גתה עור וגידים והעץ מצמיח לעיתים עשרות עצים צעירים בהיקף השורשים. הדרך היחידה להורגו היא על ידי ריסוס רעל על העלווה במידה והוא צעיר או אם עברו שנה-שנתיים לנביטתו על ידי גדיעה ומשיחת הגדם ברעל. היתרון היחיד הוא אורך חיי הזרע שהוא עונה בודדת, לאילנתה אין "בנק זרעים" עמיד לאורך שנים. אורך החיים הטבעי של העץ קצר, בדרך כלל לא יותר מ 50 שנים.

 נזקים.

מלבד האגרסיביות בבליעת צמחיה קיימת האילנתה מסב נזקים ישירים ומשניים; הוא נובט (גם) צמוד לתשתיות כגון חיבורי ניקוזים, שעוני מים וכולי, אלו לאחר שנים ספורות יתעוותו ויהרסו מלחץ רקמות העץ. כמו כן לאחר עשרות שנים כאשר עצים ותיקים ימותו ללא כריתה מבוקרת ופינוי אנו עתידים לעשרות ומאות אלפי עצים בגובה חמש קומות שיקרסו ללא הודעה מוקדמת, נזק לרכוש יהיה אז הרע במיעוטו.

 הפרעת התודעה.

בתהליך התכנון העירוני אנו מפנים משאבים גדולים לתצורת הנוף, לנראות כמו גם לפונקציונליות, לצרכי ציבור וכדומה. משאבים גדולים מופנים לצורכי גינון, הן תקציבים ציבוריים והן פרטיים בגינות בתחומי בתים ובניינים. גינות אשר נשתלו לפני עשרות שנים עוברות שינוי דרמטי במהלך 15 השנים האחרונות, למעשה מדובר במחיקה של מרחב הצומח בירושלים, בניגוד למדינות בעלות אקלים ממוזג שם האילנתה גם מוגדר כמין פולשני, בישראל בעלת האקלים הים-תיכוני שבו קצב הצימוח הטבעי היינו איטי לאילנתה יתרון אדיר וההשפעה בתחומי הישוב העירוני היא קריטית. יש לשים לב שהתוצאה החמורה דיה כיום היא פועל יוצא של שתילת מאות ספורים של עצים לפני עשרות שנים בלבד ועל כן נקודת הפתיחה כיום היא בעלת מכפלות חמורות לאין שעור לעתיד לבוא. האילנתה הוא עץ אשר אינו נח על שמריו, אין לו אויבים טבעיים ולא נראה כל גורם אשר יאט את התפשטותו אשר רק תואץ.

כאמור האילנתה מתבסס בעיקר באזורים אשר עברו הפרעה (disturbed habitat), דומה שירושלים בעלת הרקע של הפרעה מנטלית מהקשות בעולם באלפי השנים האחרונות הפכה את תנאי זה למאיץ אקולוגי. ללא תכנית סדורה ושיטתית  תיהפך העיר לאיי חורבות בטווח זמן שאינו ארוך.

השתרשות העץ בסביבה אורבנית בעשרות השנים האחרונות הוא תוצאה ברורה של הזנחה, באי אכפתיות ובכישלון להשקיף אל העתיד. היכולת להיפטר מאילנתה דורש מיפוי ותכנון דייקני, שיתוף פעולה בין רשויות, חקיקת עזר עירונית, וכוח משימה מיומן אשר יופעל במשך מספר שנים. יכולת זאת כמובן מותנית בהשקעה כספית רבה (ניתן להשתמש בעצים עצמם כמקור חלקי למימון הפרויקט על ידי מכירתם כעצי הסקה ולשבבי עץ). הסטה תקציבית לצורך כך דורשת שינויים גדולים בהבנת צרכי האדם והחברה והיא אינה נבדלת בסופו של יום מהבנה של שאר בעיות אנושיות אקוטיות יותר כגון חינוך, סמים, זנות, אלכוהוליזם, קונפליקטים חברתיים וכן הלאה.

הזנחת התודעה מאפשרת לגידולי פרא לצמוח בה, האילנתה הוא ראי מצוין לכך.