בפוסט על גדר חיה ועריצות הזכרתי את ה"ברוש הלימוני" (ברוש גדול פירות 'לימוני') כדוגמה רעה לשימוש בצמח, אני רוצה להתעכב מעט על צמח זה.
במקור העץ (Cupressus macrocarpa) גדל בקליפורניה בשני אזורים מצומצמים עם פרטים בני 2000 שנים שהם שאריות פליטה ליערות גדולים שכיסו חלקים נרחבים מאזור החוף המערבי של ארצות הברית. בעשרות השנים האחרונות בוררו זנים רבים מהמין המקורי אשר משמשים לצורכי גינון ומיסוך רוח, לחלקם צבע עלווה צהוב-זהוב ומכאן נגזר השם 'לימוני' העצים מצטיינים באיזורים עם קיץ קריר ולח.
הפיתוי בצימוח מהיר ותגובה נמרצת לגיזום הביאו בשנים האחרונות למכירה מוגברת במשתלות של צמח זה, אני מתקשה להאמין שהן היצרנים והן בעלי המשתלות אינם מכירים את רגישותו המוגברת לפטריות סאירידיום ודיפלודיה, הגורמות להתיבשות מהירה ותמותה של העץ, בעיה נפוצה בעולם אשר תוצאותיה מוגברות בתנאי החום המקומיים וריבוי הנבגים הנישאים באוויר.
בעיה זאת פוגעת גם במיני ברושים שונים כולל הברוש המצוי הגדל בר בישראל אך היא חריפה במיוחד בברוש הלימוני. התוצאה של רגישות זאת מומחשת בתמונה הבאה:
ניתן לראות גדרות חיות בתמותה חלקית ומלאה של ברוש לימוני כמעט בכל ישוב בישראל, זאת ללא ספק האופנה ההתאבדותית הרחבה ביותר בתחום הגינון פה.
על כן אני חושב שגננים, אדריכלי נוף ושתלנים ראוי שיגבירו את המודעות לרגישות הצמח וגם אם שומעים על "פרט מדהים בן 30!" הרי שהוא אינו מעיד על הכלל.