אחת הסוגיות המרכזיות בגינון היא בעיית הצל, בגינות עירוניות בעיקר ישנה הצללה כבדה הן מבנינים סמוכים והן מעצים ותיקים, לגינות רבות ישנן שעות שמש ישירה מעטות, לפעמים רק שעתיים-שלוש שעות שמש ישירה, לפעמים במפני צפון או צפון-מזרח אף פחות או כלל ללא שמש ישירה (עצים לפטיו נדרשים לסוגיה זאת לעיתים קרובות), זהו סוג של פרדוקס גינוני, אנשים רוצים צל בגינה ולכן שותלים עצים אך הם גם רוצים פריחה ופריחה בדרך כלל וביחוד בצמחיה ים-תיכונית זקוקה לאור שמש רב על מנת ליצור אנרגיה מספקת (הפרח הוא צרכן אנרגיה עצום) כך שקודם אנחנו שותלים עצים רבים (מרווחי נטיעה סטנדרטים ברוב הגינות הם מטר וחצי עד שניים וחצי מטר בין עץ לעץ בעוד שעצים קטנים צרכים שלושה וחצי עד ארבע וחצי מטרים) ואחרי שבע-שמונה שנים אנחנו יושבים תחת צילם ומבכים על כך שהגינה אינה פורחת עוד ושתחרות השורשים אינה מאפשרת לדבר לצמוח (על עצים קטנים לגינה כתבתי כאן). בשלב זה בדרך כלל אנו פונים לעציצים אותם אנחנו מתחילים לאגור כסיטונאי מתחיל, מחזה נפוץ הוא גינת צל עם עציצים, עשרות רבות של עציצים מקושטים בצינורות פלסטיק שחורים המגירים מים יום-יום . מסופקני אם בעלי הבית תכננו את אלו מבעוד מועד.
אך בחלק מהגינות כאשר המפנה הוא צפוני והבתים הסמוכים גבוהים אין מנוס מצל ללא קשר לתכנון תבוני מוקדם. גם בגינות צל פר-אקסלנס ישנה נטיה לבקש עץ, בגינה שהיא חלק אינטגרלי מהבית מתבקשת אינטימיות שדומה לזאת שאנו מבקשים כאשר אנו ספונים בסלון, על כן תפקיד העץ במקרה זה הוא מיסוך ובנקודה זאת אנו מגיעים ללב הבעיה, איזה עץ מתאים לצל? לגינון טרופי רחמנא ליצלן יש פתרונות שהרי בתי הגידול הטרופיים מלכתכילה אפלוליים אם אינך יכול להתנשא מעל חופת הג'ונגל והמגוון האין סופי בהילולת החיים והמוות הזאת יצרה מגוון רחב להפליא.
אך מי שמעוניין לשמר את המראה הים-תיכוני, נתקל בבעיה, העצים בתנאי התאורה של חבלי הארץ הים-תיכוניים במהותם הם תלויי שמש, לנטוע זיית, כליל, אלה או שקד בחצי שמש זה כמו לתת לילד לאכול חצי ארוחה, עצים זקוקים לשמש, הרבה-הרבה שמש, כל זהותם היא קריאה לשטף החלקיקים הברוטלי אך מעניק החיים ; האור.
משום שלאלוהים פתרונים ואין סיר ללא מכסה נמצאת לה ממש בתוכנו צורת חיים מופלאה יפה וחזקה אשר לה קראנו בחבל ארץ זה אשחר רחב עלים, רבים טועים בו וחושבים שהוא מוטציה של אלון לא קוצני או ער אציל ("דפנה"), הנוכחות שלו כל כולה ים-תיכונית, מקומית או כפי שנוהגים היום לומר "אותנטית". מה יכול להיות נפלא מזה? האשחר יכול להיות שיח גדול אך ניתן גם לעצבו כעץ על גזע בודד, גובהו יכול להגיע ל 5-6 מטרים ואף מעט יותר ורוחבו ל 4-5 מטרים, המופע שלו בשמש מלאה הוא צפוף יותר אך הוא יפה וחזק גם בצל, ניתן להשקות אותו לעיתים דחופות או רחוקות, הוא מושך את לימונית האשחר, אחד הפרפרים היותר מעודנים שהתברכנו בהם, ללא ספק צמח מנצח אך, אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ, פירות האשחר מושכים ציפורים, עד כאן טוב ויפה אך הזרעים אותן נושאות הציפורים בכרסן נופלות על הארץ ונובטים, גם בצל מתחת לשיחים ועצים אחרים, מכאן תכונתו יוצאת הדופן לשגשוג בתנאי צל ולכן יש לבחור אשחר ממשתלה שמייחרת עצי אשחר זכריים בלבד.
יש לזכור שהאשחר הוא עץ ירוק עד עם פריחה בלתי מורגשת כך שלאוהבי זיקוקי הדי-נור בגינה מוטב לשקול פעמיים, הוא עץ סולידי ללא סקס-אפיל אך עם נוכחות שקטה ורעננה וכפי שאמר לי אחד ממורי ורבותי גל ישראלי: "העץ לא חייב לצעוק".
ולסיום, הבלוג קיים כבר שמונה חודשים ומחפש קוראים חדשים, אם אתם מכירים, משתלות, גננים, אדריכלי נוף, מחלקות גינון עירוניות ופשוט אנשים שמתעניינים, ספרו להם. אשמח.
תודה.