שלושה צמחים:
לצורך הפרויקט בפארק הוד השרון אני מנסה להרחיב את ארגז הכלים המצומצם של צמחית שמש העוברת לאחר 5-8 שנים לצל תחת העצים הגדלים. בניגוד למרחב התמרון האדיר של צמחיה ים תיכונית לשטחים שטופי שמש החלקים המוצלים הם תמיד משקולת על הצוואר. כפי שכתבתי אני מקווה שפואנית איטלקית תצליח לשרוד עם השקיה בפערים גדולים ותגשר את המעבר לצל שם היא שוחה בבטחה. צמח נוסף בו אני עושה שימוש גובר בשנתיים האחרונות הוא קנאורון תלת זרעי (Cneorum tricoccon) זהו בן שיח קשוח מאוד ממשפחת הפיגמיים שאני מכיר את יכולתיו שנים רבות מגן הורדים וגנים ציבוריים נוספים. יש לא מעט אני מניח שיגדירו אותו כצמח משעמם משהו אך לי יש חיבה גדולה אליו. ראשית הוא יציב ומאריך שנים (עשרות לדעתי בלי בעיה) ומלבד זאת פירותיו הצהבהבים-כתמתמים-אדמדמים המבשלים בקיץ לטעמי נראים נפלא (הפריחה זניחה). הוא גדל בר במערב הים התיכון ככול הנראה בצרפת, ספרד ומקומות סמוכים (האיים הבלאריים) ומהתמונות באינטרנט ניתן לראותו גדל באזורים ים תיכוניים בשמש מלאה. העלווה שלו "מקומית", מאוד מזכירה זית ואני מניח שלו פסעתם בחורש והוא היה מונח למרגלותכם הייתם חולפים על פניו בלי להניד עפעף. היכולת שלו לעמוד בתחרות שורשים היא אולי המרשימה ביותר מכל הצמחים אותם אני מכיר. הוא גדל ונראה טוב תחת עצים בוגרים בצל (גם אורנים!) אפילו צמוד לחלוטין לגזעם. הוא יוצר כרית יפה וצפופה למדי בגובה 45-55 ס"מ וברוחב 70-80 ס"מ (ולא כפי שכתוב באתר הזה) וגדל בקצב בינוני. פיזרתי בגן המנזר הבנדיקטיני קרוב לעשרים שתילים ממנו.
שירה משתילי הר הסבה את תשומת ליבי לצמח אכילאה סוככנית (Achillea umbellata) שנמצא בטעות או שלא בחלקה המוצללת (רשת צל 90%). שתלתי אותו מעט בעבר ולא בצדק, זהו בן שיח נמוך מאוד ומשתרע בגובה 10-15 ס"מ ורוחב של 40-60 ס"מ. בניגוד לאכילאות רבות (כמו משונצת) הוא איטי ולא פולשני, כבר כתבתי עליו בעבר בפוסט על אכילאות אך המציאה המדהימה שלו כצמח להצללה כמעט שלמה מביאה אותי להחזירו למרכז הבמה המכובדת. גם לאחר מספר שנים אני רואה כי הוא מחזיק מעמד יפה ולא מתנוון כפי שחששתי תחילה שיעשה אך האם הוא יצליח להעביר קיץ קופח במישור החוף לפני שחופת העץ תצל עליו לאחר מספר שנים זאת שאלה טובה, הוא אנדמי ליוון ושם ממה ששמעתי גם היורו קופח וגם השמש. אנא עדכנו מנסיונכם, יש לציין שהוא ככול הנראה רגיש להשקיה מרובה וחוסר ניקוז. גם אותו שתלתי שוב בכמה מקומות לאחרונה, בשורש, במנזר הבנדיקטיני ועוד.
בת עופרית עופריתית (Ceratostigma plumbaginoides) טרם עשיתי בה שימוש במישור החוף, השפלה או אזורים חמים אחרים אך מן האינטרנט וכן מספרו של פיליפי לא מצאתי קובלנות בעניין. זהו צמח המתפשט באופן לא אגרסיבי על ידי שלוחות שורש תת קרקעיות וככזה צורת חייו היא מאריכת שנים שכן הוא מחדש את עצמו ללא הרף. יש לי קרובת משפחה אשר לא אזכיר את שמה (25% סיכוי למנחשים) שיש לה אלרגיה מותנית מכורח ילדות בצל עופרית הכף, צמח שאני חושב שהוא אליפות עולם אך בשבילה זה "גינון ציבורי". נו בסדר. למי שיכול להתגבר על עכבה שכזאת בת עופרית עופריתית היא כוכבת גדולה בתחום שכן הפריחה שלה כמו של אחותה הבכורה מופיעה בכל חודשי החום כלומר למעלה משישה חודשים בשנה אך כהה בהרבה, היא יוצרת גוש שהולך ומתרחב ויכול כאמור לעבור משמש מלאה ועד לצל מלא כולל תחרות שורשים עזה. המינוס היחדי הוא היותה נשירת חורף ולכן יש לשתול איתה צמחי חורף, אם הכוונה היא אכן מעבר משמש לצל הצמח אשר יתאים מכל לפעולה משלימה זאת יהיה רקפת מצויה גם מבחינת הגובה וגם מבחינת האור המשתנה, אם היא נשתלת בשמש מלאה ועד חלקית כמובן שניתן לשלב צמחים אחרים לחלוטין בין אם הם גאופיטים/רב שנתיים של חורף או אף חד שנתיים קטנים. צריך לזכור שבת עופרית עופריתית היא צמח נמוך מאוד ועולה לגובה 15-25 ס"מ בלבד. אני חושב שזה צמח מעולה האין כך?
מלבד זאת עוד נ"צ.
הפוסט הקודם הרעיש עולמות ונרשמה תגובה בודדת על שגיאת כתיב. אנא מכם, רשמו את הערותכם, התרשמותכם, קובלנותכם, נאצותכם ואת זעמכם הקדוש. הדיון מנער אבק ומקיף פרספקטיבה שקשה לאמוד בזוג עיניים בודדות.
ולקראת סיום עוד צמח חדש:
קרנונית לבידה (cerastium tomentosum) משפחת הצפורניים גדל במקור באיטליה באזורים הרריים (באתר של מלצר מצויין שגם בסיציליה אך יש לזכור שעל אף שסיצילה היא בדרום יש בה הר גבוה כמעט ב1000 מטר מראש החרמון). הוא גדל לגובה 15-20 ס"מ גובה ו50-70 ס"מ רוחב, משריש במגע בקרקע עם עלווה כסופה צפופה ופריחה לבנה מרהיבה בראשית הקיץ. לשמש מלאה ועד שמש חלקית. זהו צמח מהיר למדי וגם קצר חיים אך לא ברור לגמרי מה יכול לקצר יותר את חייו, רגישותו להשקיה מרובה? ניקוז גרוע? פיליפי מציין אדמה כבדה אך יתכן שאדמה קלה לא תעזור משום שזאת בישראל לפחות בדרך כלל מגיעה עם חום ולחות. ניסיתי לשתול אחד באזור כזה לפני כמה שבועות דיווח בהמשך. יתכן שהוא דורש אזורים גבוהים עם אדמה סלעית בעלת חלחול מעולה כלומר מעט אדמה הרבה אבנים, בקיצור זה לא צמח שככול הנראה המתאים בדיוק לכל מקום אלא אם כן אנחנו מראש נותנים לו פג תוקף קצר מועד. לי ולנדב המנהל את משתלת נטף יש דיון מתמשך בנוגע לצמחים קצרי טווח, אני כפי שניתן לצפות מעדיף להמנע מהם, נדב חושב שיש להם מקום להעשיר את הגינה. והאמת למי שלא שמע לא נמצאת בשום מקום באמצע.
התמונה מויקיפדיה שכן לא הספקתי עוד לצלם:
מחר דנקן נכנס לניתוח, גידול שפיר הולך וטופח לו סמוך לעינו, זהו הגלגול השלישי של דנקן איידהו שכבר הופיע כעורבני וכעורב בפעמיים הקודמות, הוא נחת על גג מכונית לידי והחל לקרוא לי לפני שלושה חודשים, סיפור ארוך ולכן אקצר (אם ישרוד את הניתוח אולי ארחיב) הבעיה העיקרית כרגע היא ששיאנה לא מחבבת אותו במיוחד. הייתי מצפה למשהו אחר לאור ההיסטוריה המשותפת שלהם אבל ניחא.
התחלתי להנביט עם בני השלישי בן ה7 צנוברים, אם אתם חושבים שילדים אוהבים רק לאסוף ולפצח צנוברים תנו להם להנביט, זה פלא אמיתי ומרהיב ביחס לזרעים "רגילים" (כלומר חד ודו פסיגיים). עשינו ניסוי רב מערכתי וחילקנו קרוב לעשרים זרעים לארבע קבוצות: עם השריה במים, עם שפשוף הקליפה, עם חימום קל על מחבת ואחת ללא התערבות. בינתיים נבטו חמישה משתי קבוצות. נחשו.
לראות 13 עלים יוצאים כמניפה מיסטית מתוך כרית מיניאטורית זה באמת מראה שלא חוזים כמותו כל יום, כמו לראות דינוזאור בוקע מביצה.
זהו.