כמה חם (זוטות י"ד – י"ח)

קצת על פיקוסים, נתן שוער, חרוב, כורכר, וצבא סין.

י"ד

באמת עבר כבר זמן מאז הפוסט האחרון, בינתיים העולם המשיך להסתובב כמנהגו, ביוון מפלגה נאו-פשיסטית נכנסה עם 7% לבית הנבחרים (50% מקצונת המשטרה בחרה במפלגה), במצריים השריעה דופקת בדלת הקדמית, ככה זה כשהמונח "חופש" מתאר את החופש לבחור בין קולה לספרייט, בין אחמד שפיק למוחמד מורסי, בין סובארו למיצובישי ולא לחופש התודעה מכל התניה. במקסיקו ממשיכים להיערם ראשים ערופים; חמישים וחמישה אלף הרוגים בחמש שנים וכל זה כדי לספק את תאוותם הבלתי נתפסת לסמים של בני ובנות האומה החופשית ארה"ב.

בצד השני של האוקיאנוס אוסטרליה מתקשה לשלם בעבור מאה מטוסי F-35 שהיא קיוותה להשיג במחיר הפעוט של 10 מיליארד דולר. זאת משום שעלות כל מטוס הוכפל מאז שהכלכלה העולמית מתרסקת ועתה הוא עומד על 200 מיליון דולר (ישראל כבר הזמינה 70). כמובן שעולה השאלה למה לעזאזל אוסטרליה צריכה צי של 100 מטוסי חמקן? זאת שאלה טובה, אולי בגלל שהיא מתכוננת למלחמה עם מנוע הצמיחה (מדינת העבדים) המודרני הגדול בעולם – סין שבעצמה מתחמשת בנושאות מטוסים חדשות ומכפילה את תקציב הביטחון חדשות לבקרים (גידול מ 12 מיליארד בשנת 1999 ל 106 מיליארד ב2012)

כל זה קורה בזמן שרוסיה מאותת כי שלטון הצארים חזר, בסוריה מניין ההרוגים כבר חצה רבבה ועוד מחצית הרבבה. ובאי השלו שקוראים לו  "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת ישראל" רבבות אנשים מאפריקה תוהים מה יוליד יום המחר אבל הם רק חלק קטן מהתנועה הגדולה: 40-60 מיליון פליטים בעולמנו בשעה זאת ממש.

אבל בבריטניה לפחות ליום אחד אפשר היה לשכוח מהצרות ולחגוג יום הולדת לאישה זקנה עם שיגעון גדלות ששמה כתר על הראש וקוראת לעצמה מלכה.

כן, חם היום אבל לא לצורך כך התכנסנו.

ט"ו

לפני חודש משפחתי ערכה טיול שורשים קטן. בכניסה למושב "ביתן אהרון" ישנה שדרת פיקוסים מרשימה במיוחד, אמנם הם נאלצים להסתפק 500-600 מ"מ מים בשנה במקום 5000 מ"מ בארץ מוצאם אבל בכל זאת 80 שנים מאז נטיעתם הגזעים התעבו ושלחו את שורשי האוויר למסעי כיבוש צנועים. זהו אחד האורגניזמים כבירי הממדים שיש בעולמנו, ישנם במזרח פיקוסים שקוטרם מאות מטרים. בסוף הספר "שר הטבעות – שני הצריחים" מתואר קרב בו מופיעים "רועי עצים", ובלעז "Ent", מי שחושב שזה פנטזיה רצוי שיראה כיצד נראים מקדשים בקמבודיה ובוייטנאם לאחר כיבושים של פיקוסים, אמנם לא בשלוש דקות קולנועיות כשם שפיטר ג'קסון עשה בעיבודו המרשים למסך הגדול אלא במשך מאות שנים. אך מה זה מאות שנים לעומת הנצח? בישראל ישנה תאווה מעט מוזרה לעץ זה, צריך לזכור שבעת שרובם נשתלו הם לא הניבו פרי משום שהצרעות אשר מפרות אותם טרם שמעו על חוק השבות, בשנות השבעים והשמונים הן התגיירו, עשו עליה ומאז העטלפים חוגגים על הפרי, מטנפים את הקירות והעצים מנביטים עצמם. סיפור ההאבקה של אלו גם הוא מדהים, בין שאר הדברים זאת היא סימביוזה עתיקת יומין שמחייבת את מין הפיקוס הספציפי ואת מין הצרעה הספציפית, ללא האחד השני יכחד.

את השדרה המרשימה בביתן אהרון נטע אדם ששמו נתן שוער. למי שלא יודע מי היה נתן שוער אספר כי הוא נולד בקרים ב1909 והגיע לפלסטינה שלוש שנים אחר כך, הוא למד אגרונומיה במקווה ישראל והיה חלק מקבוצה שניסתה להאחז בפוריה אך בעקבות התנכלויות (מי אמר שהסכסוך התחיל ב67?) עזבה זו לתל אביב הקטנה. לאחר עוד ניסיונות שונים באילנות, ברופין, ב"הגואל" שלאחר מכן נהפכה לגבעת שפירה ובכפר ויתקין הגיע לבסוף לנתניה. הוא נישא לשרה מבית אפשטיין וברבות השנים הוליד שתי בנות, האחת רות הידועה בשם "רותי" והשניה ציפורה הידועה בשם "דודה ציפי". נתן שוער היה סבי.

ט"ז

שתי דקות רגליות משם נמצאת שמורת טבע "ביתן אהרון" שם נמצא אחד מעצי החרוב המרשימים ביותר שראיתי מעודי, גזעו בוקע מתוך סלע כורכר ונופו משתרע לקוטר של 20 מטרים בקרוב, הוא יוצר כיפה מרהיבה שמצילה מקצה לקצה עד הקרקע ורק פתח קטן מאפשר כניסה מתחת לחופת העלים המוריקה.

הנה שלוש תמונות משם:

י"ח

בפוסט על המרוות מלפני כמה חודשים דיווחתי על מרווה דזרטה, לאחר מעקב קצר אני רוצה להוסיף כי מלבד הפריחה האינטנסיבית ביותר וקצב הצימוח המדהים היא מושכת פרפרים באופן שאפילו בודילאות וורבנות יכולים להתקנא. הנה תמונה מלפני שבוע של לימונית האשחר על ענף שלה:

ולסיום בגיליון הקרוב של גן ונוף יופיע הפוסט אודות החצב אשר כתבתי שנה שעברה (פה), זהו אחד הפוסטים החביבים עלי ולצורך ההתאמה לעיתון ערכתי ושיניתי אותו במקצת.