עוד קצת על אזוביון דגול, כורכר, קומפוזיציה ופיט מונדריאן.
כ"ט
בסוכות הייתי בגן הבוטני בהר הצופים, זהו גן שמוקדש לצמחי ישראל ויש בו קרוב למחצית מהמינים הגדלים בגבולותיה (48? 67? 81? או אולי של דויד 1000 לערך לפנה"ס, כמה דם נשפך על המפות הללו? וכמה עוד ישפך אם לא נשכיל ללמוד משהו על החיים הללו?) הגן ותיק מאוד, למעשה זהו הגן הבוטני הראשון שנוסד פה, עוד כאשר הגבולות כאן היו חלק מאלו של ממלכת בריטניה בין שתי מלחמות העולם (כמה נזילה ושרירותית המילה הזאת "גבול"?) זהו גן יפיפה עם שלד עצים מרשים ביותר, קטלב מצוי, אלון התבור ועוד רבים, בוגרים, מצלים וגזומים בקפידה. אמנם אוקטובר הוא כבר נקודת צימאון כבדה ועייפות ניכרת בצמחים השחים לכיוון האדמה יותר מאשר מתרוממים אל עבר השמיים אך עדין הגן מעורר התפעלות ויש בו פינות חמד רבות. אבל הסיבה המרכזית שאני כותב את שורות אלו היא משום שמצאתי שם מספר שיחים של אזוביון דגול עליו כתבתי בפוסט הקודם. מסתבר שיש שם שיחים בני למעלה מ15 שנים אשר גם מזריעים את עצמם, נמסר לי שקשה מאוד לרבות אותו משום שהעתקת הנבטים בדרך כלל נכשלת והזרעה מכוונת ויחור קשים מאוד וההצלחות מעטות. אך נראה שהסוד שם טמון בקשר הדוק עם סלעי כורכר שהובאו ממישור החוף יחד עם אדמת חמרה. הוא ממש נובט על הסלע ומשריש בתוכו, אולי שימוש במצע ערבוב של חמרה וכורכר מרוסק ביחס כלשהו יכול להניב תוצאות טובות יותר. יש שם שיחים בהצללה חלקית תחת אלונים אשר לא מקבלים כל השקיה וישנם שמקבלים פעם בשבועיים, על קרקע חמרה זה קרוב לסכום אפס שכן יכולתה לאגור מים היא מבוטלת. בכל מקרה זה בלי ספק שיעור טוב, מי שבכל זאת מעוניין באזוביון דגול בגינתו צריך לעשות זאת בתנאים הנכונים, יש גינה אותה אני מתכנן כרגע באליישיב שם נראה שהתנאים יכולים להיות אופטימליים, תוצאות הניסוי יימסרו בהמשך.
ל
בשיטוטי בשכונות ירושלים נתקלתי במודעה הבאה:
מה שמוביל לשאלה "למה?" כיצד עצים יכולים "לצאת משליטה"? אולי הם זקוקים לסדנאות ריסון או שעורי יוגה? ולמה הגדר החיה "לוקחת" מהחניה? האין זאת שערורייה? היכן הפקחים? הקנסות? המקל והגזר?
נראה שמקצוע הגננות הוא ברובו מקצוע של סניטציה בשל מחדלים תכנוניים (לא שלא חטאתי בעצמי, כתבתי על כך כאן), "מגזמת גדר חיה" הוא אולי שני רק למפוח העלים הזוועתי באינטנסיביות השימוש. זהו כלי שכולו בנוי על ההנחה שגינה היא במהותה סוג של קוביה הונגרית, קומפוזיציה של פיט מונדריאן (אני מאוד מחבב את מונדריאן) או גן ירק של לאופולד השני. זה לא שגינה אינה נדרשת לגיזומים וניקיון אבל בפרספקטיבה רחבה ומוקדמת הגיזומים אינם הכלי העיקרי בעיצובה אלא כפעולה משנית בלבד, כבר כתבתי על כך גם בנושאים אחרים כגון שתילת בוגנביליה, זאת לא חכמה גדולה לקנות פיל בתור כלב ואז לנסות לדחוס אותו כל החיים אל המלונה. אבל כנראה יש רוב גדול של אנשי מקצוע שחולקים עלי בעניין זה. גם זה בסדר.
ל"א
לאלו שלא נכנסו ונתנו לייק לבלוגינון בפייסבוק (תתבישו), אני מצרף פה זירת רצח נוספת של אילנתה בלוטית, טרם הגעתי לעריית ירושלים בעניין וכבר גמלה בליבי החלטה לעשות זאת. זה רק עניין של זמן (מה שמותיר את המועד מעורפל מעט).
מה שכן, בקוץ הגדול הזה יש גם אליה קטנה, בדטרוייט ישנה תעשיית אמנות מפותחת סביב האילנתה שם הוא נמצא כבר למעלה ממאה שנים, אולי ניתן גם פה לעשות משהו דומה (תודה לשגית על הקישור) זה מעניין, הנה
והנה הזירה:
ולסיום עדכון אחרי הפוסט על הדשא הסינתטי, נשלחה אלי תמונה עלי ידי מישהי שביקשה להשאר עלומה, מטע דקלים סינטתיים! על דקל התמר והפנטזייה המקומית בלי קשר לזה הסינטתי כתבתי בעבר כאן.
מעניין מאד שהאזוביון נובט על הכורכר. חוצמזה קל מאד לייחר ענפים לא פורחים וזו דרך ריבוי יותר קלה ומוצלחת, בגן בגבעת רם יש לנו כבר כמה שיחים מאד מרשימים – בגן ובמיכלים.
שלום אורי, מיכל שם מסרה לי את הנתונים מניסיונה והנה הפלא של האינטרנט שמאפשר לנו להצליב מידע, באיזה תנאים הוא גדל אצלכם?
אבינדב שלום, אני מגיב פה על משהו שכתבת די מזמן וקראתי לא מזמן בנושא גיאופיטים:
איפה אתה משיג את כל הפקעות שהמלצת עליהן?
רובן ככולן בשתילי הר, זה מגיע ממספר גדול של יצרנים.
תודה על התשובה המהירה
אתה יכול לתת לי כתובת של הגינה המדוברת באילניה? אני שם אחת לשבועיים ואשמח לעבור להתרשם
(אם זה בסדר מבחינת בעלי הבית כמובן)
אדבר איתם ואשיב לך.
ואני חשבתי שאילנתה זה בדיוק מה שנקרא עץ שיצא משליטה.
בחצר של משרד הפנים בירושלים (מתוחזקת על ידי עובדי חברת המשקם) – נחנקים אלונים ומכנפנאים (אבל האילנתות קיבלו מיספור – אולי מסקר העצים הבוגרים של החברלה).
באזור מחלף חמד (אולי ההרחבה של כביש 1 תהיה הזדמנות להיפטר מהמטרד).
בנחל רבידה – באזור של משככי הזרימה של חיים סהר מקק"ל (יש אחד שנראה כמו תאטרון קיסריה לגמדים) מתחיל צימוח שעלול לרדת לואדי, ובעצם אולי כבר ירד כי באזור בית העלמין של בית זית מתחילים לצוץ עוד. אגב – כדאי לבקר החורף (לרדת מגבעת שאול), ולהיפרד משן הפיל לפני שכביש 16 משמיד אותה.
סליחה על התשובה המאוחרת, האזוביון הדגול גדל אצלנו בגן הבוטני בגבעת רם בערוגת שמילינו בה קומפוסט, טוף וקרקע מקומית וגם בערוגה עם קרקע גירנית ירושלמית בלבד. מעבר לזה במיכלי 10 ליטר הצמח משגשג מאד. אורי
תודה אורי, אבוא לראות. הפנתי אליך גם שאלה בפוסט האחרון בנושא עדעד.
אני חושב שאחד הדברים היפים באותה תקופה, היא הגבולות הכה גדולים של ממלכת ישראל.
למרות האוכלוסיה הקטנה הגבולות היו גדולים, לאף אחד לא היה אף ערער בנושא, עיצוב גינה נעשה ללא אישורים, תקופה פשוטה אך נפלאה, כאשר המשפט היה משפט אמת, המשוחדים נסקלו.
אולי זה לא קשור לנושא, אך אין ספק שבתקופה ההיא, הייתי מוכן לחיות.
שלום משה, במרחק של 2500 שנים השמש השוקעת צובעת את הדם הקרוש בגווני בורדו מלבבים.
משפט מעולם לא היה משפט, רוצחים, אנסים ומשחדים היו אז כהיום. ורודנים שלא ניתן להחליף היו לוקחים את בננו למלחמות ואת בנותינו לשפחות.
כולם מתגעגעים לעבר שמעולם לא היה קיים. במקום לראות את ההווה כהוויתו.
מעניין ומשכיל תודה – למדתי משהו חדש על האזוביון