עדעד

לאחר הפוסט הקודם שכלל לא היה קשור לגינון, אנחנו חוזרים במלא המרץ לעולם הצומח.

עוד צמח שראיתי פורח בגן הבוטני בהר הצופים בסוכות היה עדעד הביצות, לא יודע כיצד עד עתה חמקתי מהצד הזה של המשפחה (עופריתיים, על אחת מעט פחות פופולרית כתבתי פה). הסוג עדעד (Limonium) נפוץ וידוע בגינון הציבורי והפרטי בערך כמו ורדים ובוגנבילאה. כאשר המין המוביל (והכמעט בלעדי) ללא עוררין הוא עדעד קנרי. מבחינה סטטיסטית יש לו את הרוב של באשר אסד בקלפי. אולי בגלל הנתון הזה אני דווקא לא מכניס אותו לגינות על אף התאמתו המוחלטת למושג "גינון ים תיכוני" אותו אני מנסה לקדם במרץ רב. הוא יפה, הוא חזק, הוא פורח ללא הפסק כמעט, הוא מסתפק במים במשורה והוא קטן (יחסית לעץ באובב כמובן). אבל יש לו כמה אחים ואחיות יפים לא פחות ועדינים יותר במראה, בעדעד קנרי ישנה מעט גסות, חספוס. הוא אולי פורח "יותר מידי" אם יש דבר כזה (בטח אין).

אני נוהג להשתמש בשלושה מינים, כולם עדינים יותר במראה, כולם חסכניים מאוד במים וטובים לשתילה בשמש מלאה עד חלקית.

הראשון והקטן ביותר הוא עדעד ננסי (כל גובהו 10-15 ס"מ ורוחבו 15-20) מקורו בקווקז ודרום רוסיה, יש שמייחסים לו גם תפוצה באירופה אך בכל מקרה הוא אינו עדעד "אמיתי" אלא סוג אחר במשפחת העופריתיים (Goniolimon). אני משתמש בו כבר למעלה מעשר שנים, הוא נשתל בגינותיי הראשונות. אני שותל אותו בעיקר מטעמי עלווה. כאשר הוא בודד הוא אינו מרשים במיוחד אך היות והוא מזריע עצמו במהרה גם בינות סלעים וזיזים קטנים, בתוך שנתיים-שלוש נוצר בית גידול מצומצם בקרבת צמח האם שכולו שושנות עלים קטנטנות ומרהיבות, מאלו שמעוררות בנו כמיהה ללטפן. אפשר לשתול אותו בצידי אבני מדרך (לא מלפנים או מאחור אלא רק בצדדים) בשילוב עם דמונדיה למשל או בת קורנית 'אלפין' שיסגרו מסביב לאבן. באופן יחסי לשאר המינים הוא פורח מעט (אביב) ובאופן כה עדין עד שהלב הומה כחלילים . אך כאמור עיקרו הוא העלווה.

השני הוא עדעד נאה, מעט גבוהה ורחב יותר מהננסי ועליו ארוכים וצרים (גם יוצר שושנת עלים יפה), פריחתו אינטנסיבית בהרבה אך מעודנת בהשוואה לעדעד קנרי, הוא פורח מהאביב המאוחר ועד לסתיו, גם כן מזריע עצמו אך פחות מהננסי ויכול לחיות ללא השקיה כלל. לא הייתי שותל אותו בצמוד לאבני מדרך אלא במרחק 30-50 מס"מ מהם או בחלק קדמי של מסלעה/ערוגה. הוא יציב יותר לאורך שנים מהננסי שמחליף את עצמו בהדרגה בבניו ונכדיו לאחר 3-5 שנים. למען האמת איני בטוח שהעדעד הנאה גם הוא עדעד, יתכן שהוא Goniolimon speciosum ואז מקורו במזרח אירופה דרך מרכז אסיה ועד סין אך לצורך כך נדרש כבר התערבות של אורי פרגמן או מיכאל אבישי, אם אתם קוראים אנא הגיבו.

האחרון הוא עדעד רחב עלים, זהו מסוג צמחי ההפתעות שנוטים לגרום לדיסאוריינטציה כאשר פוגשים בהם לראשונה (גם בפעם החמישית למען האמת), שושנת העלים הנמוכה (30-40 ס"מ) אשר מתפתחת לרוחב של 50-60 ס"מ מסתירה בחובה עוצמת פריחה שקשה להאמין בקיומה עד אשר פוגשים בה. במהלך הקיץ עולים עשרות ענפים מפותלים לגובה 50-70 ס"מ ויוצרים כיסוי צפוף עליהם פורחים (בספטמבר-אוקטובר) אלפים, ממש כך, אלפי פרחים. זה צמח מרהיב אשר גורם לי תמיד לבעיית מיקום. רוב השנה הוא צמוד קרקע ולכן באופן טבעי אמור להיות מלפנים אך בפריחתו הוא הופך למסה אימתנית אשר חוסמת לחלוטין את מעבר המבט למשך קרוב לחודשיים. השינוי הקיצוני הזה דורש מחשבה ותכנון מוקפד שכן אפשר בקלות רבה או להחמיץ אותו בגלל הצורך לגזמו אם יפריע לתנועה או לדיס-הרמוניה באם יהיה שתול מאחורי צמחים נמוכים בכדי לאפשר לפריחה לבלוט על הרקע שלהם. מלכתחילה לא הייתי שותל צמח בממדים כאלו (של פריחתו) בקדמת הערוגה ולכן הוא דורש מיקום מיוחד, מעט צידי או פינתי. הוא צמח כה חריג שבדרך כלל אני לא מוצא לו מקום ולכן למרות יופיו והתאמתו המוחלטת לגינה ים תיכונית או יובשנית הוא מעט בעייתי ודורש תשומת לב מיוחדת.

לא ראיתי במשתלות עדעדים מקומיים, ישנם שישה כאלו בהם גם חד שנתיים, אני מניח שלא יקשה על משתלות לרבות עדעד כחול ואת עדעד הביצות אם טרם עשו זאת אז הרי שהגיע השעה.