ל"ז
הסערה האחרונה השאירה את עצי ירושלים מצולקים וכואבים, עוד לפני השלג קשה היה לעבור ברחוב מבלי לפגוש פגר תאית או בדי ענק שכובים על הכביש, ואילו לאחר הפשרת השלגים לא נמצא בית ללא חלל. בניגוד לדעת רבים אינני חושב שזאת גזרה משמיים, החלק הארי מן הנפילות היו משני טעמים שניתן להתגבר עליהם: הראשון הוא הימנעות משתילת עצים מועדים לפורענות כגון איזדרכת, פלפלון דמוי אלה, מכנף נאה, סיגלון וכו'. יש להסתייג ולומר שעצים רחבי עלים וירוקי עד כגון חרוב גם הם נשברים בשלג כבד אך זאת כמובן לא סיבה לא לשתול אותם, אמנם באזורי אקלים קר בהם השלג יורד תדיר נכפית על הצמחייה התאמה המאלצת אותה להשיר עלים או לצמצמה למחטים אך בכל זאת לא זה מצבנו, השלג כאן הוא נדיר, איננו נמצאים בהרי הקרפטים.
השני והוא אינו נופל תרתי משמע מן הקודם הוא הגיזומים, ראשית כמובן גיזום נכון של ענפים ויצירת שלד יציב. עמדתי על עניין זה בשנה שעברה בעיקר בהיבט האסתטי של נוף העץ הערום (פה) אך יש לכך משמעות גדולה ומרחיקת שנים בעמידות העץ לעומסים של רוחות. ברחוב הפלמ"ח לדוגמה ישנה שדרת דולבים אשר עברה קירקופים מזעזעים בשנים האחרונות. יש לזכור שמלבד היות הפצע חשוף לכניסת מזיקים לעץ אשר בטווח הרחוק מחלישו, הוא בעיקר גורם לגזע החדש להתפתח מתוך נקודת צימוח מעוותת, ריקמת ההגלדה אשר ברבות השנים מכסה כליל את הגזע וממשיכה אותו בצימוחו כלפי מעלה אינה בעלת חוזק מכאני כשל גזע הגדל באופן טבעי מן האדמה, החולשה הזאת מוכיחה עצמה בסערות, ענפים רבים נשברים בנקודות הגיזום, דולבים קרסו בדיוק בנקודת חיבור הרקמה. למעשה על העיריה לכרות את כל הדולבים אשר נעשו להם אי פעם קרקופים, מלבד אילו אני חושב שצריך לעשות סקר מקיף של העצים שקרסו ולגזור מסקנות אופרטיביות לאחר עיון בנתונים.
ל"ח
ואם בעצים עסקינן, בעיר ניו יורק קם פרויקט מעניין אותו מקדמת (ותורמת) השחקנית בט מידלר. הפרויקט נקרא "Million Trees" ומטרתו השאפתנית היא להגדיל את מספר העצים בניו יורק תוך עשור ב20% על ידי שתילת מיליון עצים בעיקר בשכונות מצוקה, עד כתיבת שורות אלו ניטעו 645804 עצים, והמספר מתעדכן ללא הרף, זהו מיזם חברתי-סביבתי מעניין ומעורבים בו קהילות רבות, אני הייתי בניו יורק לפני למעלה מעשור, העברתי שם חורף בשכונה בברוקלין בה היו מצלמים פרקים לסדרה "חוק וסדר" ואחר כך המשטרה הייתה סוגרת את הפארק למצוא אקדח שהושלך, על המדרכות הייתי נתקל בנרות ושאר חפצים שהרכיבו גל-עד לזכר חברי כנופיות שנרצחו, זבנים בחנויות היו יושבים מאחורי זכוכית משוריינת, חסרי בית ועוני נוראי. זאת הייתה הכרות עם אמריקה האמתית ולא יצוגה המעוות בסדרות הטלויזיה. האם שתילת מיליון עצים תוכל לשנות זאת? בוודאי שלבד לא, אך יש לאווירה משמעות, בלוקים אדירים של בטון אינם אווירה לגידול ילדים, לתקווה, ללבלוב, דרוש יותר מעץ כדי לשנות מהלכי חיים שלמים, לשרש אלכוהליזם, נרקומנים ואלימות טבועה. אך זאת גישה, הבנה ראשונית שהאדם זקוק ליותר מקורת גג, מכשיר כספומט וטלויזיה לבהות בה. בטון ואספלט אינם מספיקים, נדרשת קהילה, משמעות וגם יחס לטבע ולחיים.
ל"ט
ביום ראשון הקרוב (27/1) אעביר הרצאה נוספת תחת הכותרת "גינון ים-תיכוני, פיקציה או תרבות בהתהוות" הפעם בגן הבוטני שבגבעת רם בשעה ארבע. ההרצאה תיגע בהתהוות תרבויות גינון בעולם, בבניית שפה אסתטית שצמחה בצמידות להתניות פוליטיות שנכפו במהלך ההיסטוריה וביצירת שיח חדש מתוך הקשרים אורגניים-אבולוציוניים.
זה נשמע קצת פלצני אבל זה באמת מעניין.
הקהל הרחב מוזמן.
מ
בירושלים נטעו לפני ארבעים-חמישים שנים מאות ואלפי עצי אולמוס, רובם במצב כזה או אחר של גסיסה, זהו אחד שפשוט מסרב למות ואני מוצא בו חן רב, במיוחד בשעה שעליו נשרו והגדם אשר נאכל נחשף.
הביטו היטב וראו שבתוכו מלבלבים חיים חדשים.
מ"א
לקראת סיום נגיעה פוליטית. לא התייחסתי בבלוג כלל למהלך הבחירות, עשיתי זאת בעיקר דרך הפייסבוק האישי שלי (יש גם את הבלוגינון שם) אך בכל זאת התייחסות קצרה:
העברת מושכות השלטון ללא גרונות משוספים וקרביים שפוכים אינה דבר מובן מאילו, פוליטיקה קטנונית, תאבת כוח ומניפולטיבית הייתה כנראה משחר האנושות אך היכולת ליצור שיח, לקבל שינוי במרות ללא שפיכות דמים היא נקודת מפנה דרמטית. הקשבה היא תכונה אשר אין לה קונים רבים ביחסים בין אנשים, קל וחומר בין חברות. דמוקרטיה היא זרע שנטמן בתודעה ומחכה לנביטה, פירותיו אינם מובטחים, פחד, הפרדה, איבה יכולים בנקל לדרדר את אשר השגנו בעמל חזרה אל ימים חשוכים בהם לא היה גיוון, לא היה שיח,לא היו יחסים פרט למרות מצמיתה.
הצבעה היא אינה רק זכות, היא היכולת לבוא לכדי קשב, לכדי הבנת האחר. זאת אפשרות של בני האדם למצוא פשרה.
מ"ב
ולסיום, בשבוע שעבר מת כלבי לאחר 14 שנות חיים, הוא ליווה אותי מאז אספתי אותו ממכלאות צער בעלי חיים בגיל שלושה חודשים, הוא רחץ בחופי סיני, התהלך במסדרונות בצלאל, רץ על מדשאות בוקה-רטון שבמיאמי, וצעד בשלג וברוח המקפיאה בחורף בניו יורק. שמו היה מילן (על שם מילן קונדרה, לא הקבוצה או העיר). הוא בכלל היה רק חצי כלב (קולי), במחציתו השנייה היה דרקון תכול-עין. לא היה ילד עד גיל 10 שלא האמין לכך ולמען האמת היום גם אני כבר מאמין בזה. גם בבלוגינון הוא דגמן פעם או פעמיים. ללא ספק היה יצור חריג ביותר, אפילו ג'וליה רוברטס בשיאה לא הצליחה לסובב ראשים כמו מילן בהולכו ברחוב אגריפס בצעירותו. הוא לא ידע רצועה מהי ולא נדרש לחינוך או אילוף, הבנתו בטבע האדם הייתה גדולה מרוב האנשים שהכרתי. הוא היה ידיד לכלבים וחתולים, ציפורים ופרחים, מעין גלגול של פרדיננד השור.
הוא ליווה אותי ואת משפחתי בצמיחתה, הוא מת בזרועותיי.
קברנו אותו תחת עץ אורן שקרס בשלג האחרון כיאה למלכים ושתלנו עליו חרוב אשר ממנו ימשיך ויצמח.
אבינדב יקר
התרגשתי מאד לקרוא את מילותיך על מילן. יהי זכרו ברוך
תענוג לקרוא
תודה רבה על פוסט מרגש, נהניתי עד מאד.
כל העצים שציינת לא, לא, לא נשברים אומתהפכים אם מגדלים אותם נכון/
רן בתנאים קיצוניים יש להם נטייה להשבר גם עם גיזום נכון, ובודאי שרוב העצים אינם מטופלים כיאות, אלון, כליל, וקטלב יישברו פחות גם אם יטופלו גרוע.
אבינדב.
הבלוג שלך הוא כשמן בעצמותיי וככוס תה ביום סגריר – הנאה צרופה.
גלעד
אבינדב שלום
האם יש סיכוי שתגיע מתישהו להרצות בצפון, למשל במכללת תל-חי, אולי מטעם מגמת אדריכלות נוף? אני בטוח שהמון יתעניינו ואני ביניהם
שלום יוני, בודאי אם אוזמן גם אגיע, הרצתי שם לפני שלוש שנים בנושאים אחרים.
לכל שאר המברכים תודה רבה.
יפה, תודה.
מי בדיוק שותל פלפלון דמוי אלה? איזדרכת? ההתרבות שלהם היא מספיח בלתי נשלט [ראה אזדרכת בכל שטח פנוי בשרון, פלפלון גם בהר מרבה את עצמו].
רבים עצי המכנף ביו"ש, ומצליחים יופי. [בחוף הם גדלים לגובה במין הסתעפות שבירה , ובהר שטוח ונמוך. מעניין]
סיגלון מצליח בי-ם?
כן, סיגלון מצליח בהר ללא בעיה, פלפלון הוא עץ נהדר אם שותלים זכר.
איזדרכת לא מרבה את עצמה כמעט באזור ההר.
חשבתי שגיזום דוקא מחזק את כלל העץ ואני לא מדברת על קרקופים רצחניים האם זה לא נכון?
עצוב כשחבר כמו מילן מת אנחנו לא הצלחנו להביא את עצמנו לקחת כלב אחר אחר כך ועברו כבר הרבה שנים.
הו מילן. הדרקון והאגדה. הכלב והרעמה. האיש והעין הכחולה. כרגיל, תענוג לקרוא ת'בלוג. גם לא לחובבי הג'אנר 🙂
לילי, שלום. זאת שאלה טובה האם עצים גזומים חזקים יותר או פחות, זווית חדה בהחלט נוטה להשבר מזווית כהה של ענף, היכולת לשלוט בזוויות הבדים לכן נותנת יתרון.
ורד, לא ידעתי שאת מתארחת פה, כשאני חושב על זה גם איתך התהלכתי במסדרונות בצלאל. נהיינו זקנים.
אמינדב כל העצים כאשר לא מגדלים אותם נכון עלולים לקרוס בסופה וגשם קיצוניים. ולעומת זאת כאשר מגדלים אותם נכון הם מחזיקים מעמד. כלומר בית שורשים מספיק גדול ביחס לגודל הנוף ומאוזן בהיקף. עיצוב נכון של שלד העץ מתאם לתנאים.
בסופה האחרונה כל העצים שקרסו (שאני בדקתי) והם רבים מאוד. קרסו בגלל מערכת שורשים לקוייה והם כללו סיגלונים. אורנים ירושלים וגלעין. לא היו בניהם מכנפים (עשרות עצים אולי אפילו מאות), אזדרחות פלפלונים שכולם גדלו באותם גנים של הקורסים
שלום רן, באמת לעניין בית השורשים לא התייחסתי, התמוטטות אורן ירושלים נגרמת רבות בגלל עניין זה, אך בכל זאת יש הבדלים למשל בין אורן ירושלים לאורן הצנובר אשר נוטה פחות להתמוטט, גם בשתילה "בטבע", בכל זאת עצים שונים באים מתוך תנאים שונים בעולם ובעלי עמידות שונה לתלאות המוצבות בפניהם, זה נכון לשמש, מים, קור וגם רוח. עיצוב וטיפול נכון בודאי ישנה את מאזן הסטטיסטיקה, שתילת עצים באיים מכוסים אספלט בודאי לא מוסיפים.
רן אשמח מאוד אם תוסיף מן הידע שלך לבלוג בכל עת גם אם אנו חלוקים בדעותינו.
שלום אבינדב,
נחשפתי לבלוג בשבוע שעבר, בעקבות פרסומו בפורום תפוז, ואני נהנת לקרוא בו, תודה!
ושאלה ברמה הפרקטית:
כפי שכתבתי בפורום, בגבעה הצרפתית בירושלים קרסו בסערה האחרונה כעשרה עצי אורן.
לפני כנה פניתי לאחראית על עצים עתיקים בעירייה בכדי להתריע שזה מה שיקרה, והתשובה היתה כי הם עושים כל מה שאפשר (היינו: כלום).
כעת פניתי למתנ"ס והתשובה המסתמנת של העירייה היא שהם יפנו את העצים שקרסו, אך לא ישתלו במקומם חדשים, היות ואין במקום מערכת השקייה, והקמת מערכת שכזו כרוכה בעלות גבוהה.
לשאלתי:
האם ניתן לדעתך לשתול במקום חרובים ללא השקייה, כפי שעשית אתה? ומה לגבי הרדופים שנשרפו במקום בקיץ שעבר?
(אני שתלתי על הקבר של טנגו שלי, רימון).
תודה רבה,
ליאור
(אגב, למדנו יחד בזמנו, אצל דוד איבגי:))
שלום ליאור. דויד איבגי זה היה מזמן. איש מרשים.
חרובים יכולים כמובן לגדול ללא השקיה אך השקיית עזר בשנה הראשונה תעזור וכמובן עישוב וחיפוי קרקע.
הרדופים גם הם יכולים לגדול ללא השקיה אך בתחילה יהיה להם קשה יותר.
מהעיריה באמת אין הרבה מה לצפות בקשר לכריתת עצים, אך לאו דווקה מכוונת זדון או אי-אכפתיות, בעיקר עניין תקציבי.
אני שמח שאת נהנית.
תודה רבה!
ואיזו זריזות!
כן, השיעורים המהנים עם דוד היו די מזמן…אב מאז יצא לי לפגוש אותו מספר פעמים, גם כסטודנטית באוניברסיטה וגם במוזיאון, וזה תמיד נחמד.
באשר לחרובים: יש לך מושג אם והיכן ניתן למצוא שתילי חרוב?
(עד שאגדל שתילים בעצמי תעבור שנה…)
במקרה ראיתי בנטף שתילים קטנים, צריך גם לשאול בשתילי הר. שווה גם להתקשר לקק"ל, לפעמים הם פשוט מחלקים בזמן ט"ו בשבט, עדיין לא מאוחר.