שלושה צמחים של שפה אחת

הגינה האחרונה אותה אני מתכנן הולכת ומקרבת אותי אל ההבנה שאותה שפה עליה אני מדבר וכותב בהרצאות ובפוסטים האחרונים הכרחית להבניה של תקשורת, שאלמלא תקשורת זאת אנחנו בונים חללים וקונסטרוקציות של הטמעה חסרת הקשר סביבתי. אי אפשר להתעלם מן הסובב אותנו, האקלים, המקום, אלו יוצרים את השיח, את הדינמיקה המופלאה שבין חברות בעלי חיים, צמחים, אבן, אדמה. אנחנו טווים את הריבוד העשיר הזה אל תוך התרבות. ההוויה הים תיכונית עשירה באופן יוצאת דופן, זאת שפה עתיקה אשר מוצאת ביטויים חדשים ללא הפסק והיכולת שלנו לקדד אותה וליצור ממנה אמנות רעננה היא אין סופית.                  לא כל מעשה ידינו כמובן הוא מעשה יצירה של שפה, חלקים גדולים מן ההתפתחות הם טכניים ומכאניסטים עקרים. אם נביט רגע החוצה נראה זאת היטב בארכיטקטורה, בלבוש, בגינון, וכמובן בתקשורת הבין אישית אשר ראשית צומחת מן התודעה עצמה. כאשר שפה נבנית באופן מקוטע, כאשר היא גורפת כל אשר נכנס לתחומה ללא הקשבה, ללא המתנה, אלא רק מתוך תגובת חיקוי, כאשר היא עסוקה בהבניה אוטומטית מתוך ציות למוסכמות העדר יחד עם התפרצות הגחמה האישית (אני אני ואני) נוצרת דיסהרמוניה, חברתית/כלכלית/מדינית

אמנם כפרים וערים שצמחו באופן אורגני במשך אלפי שנים נראים חזותית מגובשים יותר, הרמוניים יותר מגיבובים מעוררי הפלצות של העיר והפאבלות/סלאמס של המאה העשרים והעשרים ואחת אך עדיין המרקם החברתי בסופו של יום בא פעם אך פעם בפני התנגשות

תקשורת

שלושה צמחים של שפה אחת

השבוע נסעתי לי כהרגלי בעמק האלה ודרומה בענייני משפחה והחלטתי לייחר מרווה ריחנית. כבר שנים אני רואה אותה בכל סוף חורף מתחילה לפרוח ושואל את עצמי מדוע לא ניתן להשיג את הצמח הזה במשתלות? מרווה ריחנית היא צמח קלאסי להכניס לגינה ים תיכונית, ראשית עלוותה הירוקה-לבנבנה צמירה מעט וגבשושית מרוב בלוטות שמן אתרי, ריחנית באופן קיצוני, אפילו ללא נגיעה היא מבשמת את האוויר מעט, אך אם רק נמשש אותה קלות הארומה תתפוצץ בחלל, זאת עוצמה שדומה לזאת של מרווה קליבלנדית אך נעימה בהרבה. מרווה ריחנית היא בן שיח בגובה 60-80 ס"מ (יש פריטים מעט גבוהים יותר) וברוחב 70-100 ס"מ, העלווה צפופה ומאפשרת כיסוי קרקע טוב. הפריחה אשר כאמור מתחילה בסוף החורף נמשכת אל תוך האביב בצבע לבן אז הצמח מתכסה כליל במאות פרחים. זאת פריחה אינטנסיבית בהרבה מזאת של מרווה משולשת והסיבה היחידה שהיא טרם נכנסה לגינון לדעתי נעוצה בצבע הפרחים, לפרחים לבנים אין אפיל כשל צבעים בולטים יותר. זה מה שקורה שהספקטרום הגלוי לעין מחזיר את כל אורכי הגל ומסרב לבלוע אף לא חלקיק קטנטן

לעומת המרווה הריחנית את הצמח מוריקה מבריקה משתלת נטף כבר מציעה על המדף. זהו צמח שמאפשר להרחיב את השפה למחוזות שאינם שגרתיים, ראשית הוא בן למשפחת המצליבים (צנון, חרדל, כרוב, קולרבי, מנתור) וככזה הוא אינו אופייני ונפוץ כבני משפחות השפתניים (מרווה/געדה/שלהבית/נפית וכו') או המורכבים (חרצית/כוכב/גזניה/אוזן דב וכו'). מוריקה מבריקה גדל בר בחבל הארץ הדרומי-מדברי וחודר גם למישור החוף והשפלה עד למרכז. זהו בן שיח צפוף בגובה 40-50 ס"מ ורוחבו 50-70 ס"מ, העלים מעט בשרניים (אכילים וחריפים), עם גוון שנוטה לאפרפר-מכחיל. הפריחה אינטנסיבית בסוף החורף ותחילת האביב אך היא מתחילה עוד בסתיו וממשיכה לאחר השיא גם עד תחילת הקיץ. הוא יהיה נפלא בשילוב של געדה נמוכה, מרווה קטנה או תגית כרתית.

 האחרון להיום הוא לוטם נטשה. על לוטמים כבר כתבתי כמה פעמים בעבר (פה לדוגמה), זהו לוטם בעל דמיון רב לזה המקומי (לוטם מרווני) אך הוא מעט נמוך יותר ובעל צימוח צפוף – 40-50 ס"מ גובה 80-100 ס"מ רוחב
עוזי בן צבי הביא אותו זה לא מכבר מן המשתלה של אוליבר פליפי בצרפת ונראה שזאת תוספת מבורכת למגוון הלוטמים ההולך וגדל פה. זהו לוטם מכלוא (תרבות של גינון ים-תיכוני יכולה לעשות גם את מה שנמצא בתרבות הגינון האירופאי-ממוזג מזה מאות שנים, דהיינו הכלאות) בעל פרח לבן עם מרכז צהוב. גם הוא יכול להשתלב נפלא עם שני הצמחים הקודמים שהוזכרו

כל שלושת הצמחים ישמחו לשמש מלאה ועד לחצי שמש. לקרקע מנוקזת ולמעט השקיה. ככלל עדיף לרווח מאוד את ההשקיות ולהרוות לעומק את הקרקע בכל השקיה. גינה אשר שורשי צמחיה יעמיקו ל50-70 ס"מ תוכל לעמוד במרווחי השקיה של שבועיים-שלושה גם בשיא הקיץ. זהו אחד מן המאפיינים לצמחים ים-תיכוניים אשר נאלצים לעמוד בעומס החום נטול הגשמים, אמנם אין סיבה שהגינה שלנו תראה כמו מרווה רפואית הנאנקת בבתה באוגוסט בצהרי היום אך השקיית עומק דו או תלת שבועית תהפוך גינה ים-תיכונית לוויטאלית ופורחת

עוד על השקייה, ריווח ושיטה חדשה אותה אני מנסה עתה בפוסט הבא

ביום ב 18/3 במשתלת ברנע יהיה יום עיון בנושא עצי אלון, פרטים נוספים פה

ואם כבר אלונים אז הנה סרטון קצר ויפיפה, קשה לתפוס מה עבר תחת צילם, כמה לידות ומיתות הם חוו בעודנו עסוקים במלחמות התרבות הקטנוניות שלנו, במאבקי האגו הנפסדים.
אלונים ושאר עצים.

לסיום אני מזכיר שניתן להירשם לבלוג מצד שמאל למעלה או בפייסבוק-בלוגינון