מיתוגרפיות, השקיה ומקום.

מחר (רביעי) ב11 בבוקר יערך כנס בגלריית בצלאל ברחוב יפו 23 בירושלים. נושא הכנס והתערוכה הנפתחת בעקבותיו הוא "מיתוגרפיות" ובכדי לבאר את הכלאת השם אצטט מאוצרי הפרויקט:

"המושג "מיתוגרפיות" מפגיש בין מיתוס לגיאוגרפיה על מנת לסמן את אותם מקרים מיוחדים בהם ממד מיתי מוטמע בתוך מרחב גיאוגרפי מסוים. התערוכה בודקת כיצד היסטוריה ופנטזיה מצטלבות זו בזו, ובוחנת את הקשרים בין נוף, זיכרון קולקטיבי, אנשים ואומה."

אני אדבר על שינוי הנוף העירוני בעקבות פלישת המין אילנתה בלוטית והקשר להזנחת התודעה (על אילנתה כתבתי כבר מספר פעמים וניתן למצוא זאת בעזרת מנוע החיפוש הפנימי מצד שמאל למעלה).

אתמול דיברתי עם הגנן הראשי של ירושלים בדימוס וניסינו לדלות פרטים מן העבר בכדי להבין טוב יותר את קצב ההתפשטות, נראה שעיקר השתילה הייתה בנווה יעקוב לאחר 67 ומעט שתילה ספורדית באזורים אחרים, מיפוי מדויק יכול לתת תחזית טובה על הצפוי בשנים הבאות. אופטימי בכל מקרה זה לא יהיה.

אינגו ווטר (inigo vetter) אמן שמחלק את זמנו בן גרמניה לארצות הברית עוסק שנים רבות באילנתה והקים סדנת עבודה לעץ בדטרויט שם הוא מצוי מזה שנים רבות ומצליח להתבסס במעזבות מזוהמות של תעשייה. מלבד יכולת פיסול מרשימה יש לו חיבה לעץ ובראייתו הוא מתפקד במקום בו האנושות הסירה אחריות לאחר הרס הנוף, אנחנו כמובן חלוקים בדעותינו באשר למשמעות האסטטית והתרבותית  ולהיבטים השונים הנובעים מצימוח האילנתה בנוף העירוני אך מעניין לשמוע אותו ולראות את עבודותיו.

בשבוע שעבר נשתלה גינתה של אחותי בעמק חפר, באופן רשמי הייתי מתכנן ופרויקטור של הגינה בשלט רחוק היות וזה נפל בתקופה בה נולדה ביתי ונוספו לי עוד כמה עיסוקים מרכזיים שדרשו את תשומת ליבי אך הוחלט שאת השתילה יבצעו לא פועלים כי אם משפחה וחברים ולצורך העניין הייתה התגייסות רבתי ליום אינטנסיבי שכלל שני סירי חמין (צמחוני מעולה!) יין, הרבה מים ועוד אוכל רב (ללא גלוטן!)לעשרות מבוגרים וילדים ששתלו/שיחקו/סידרו/ניקו/לכלכו/אכלו מן הבוקר עד הערב. כל זה היה חלק מחנוכת הבית ותקיעת המזוזה.

כמובן ששתילה כזאת היא נדירה במחוזותינו אך מלבד כאב הראש בארגון/הסברים ופיקוח (היו שם כאלו שזאת הפעם הראשונה ששתלו בחייהם) יש בצידה יופי רב לא רק במובן הקהילתי אלא גם בקשר בין הדיירים ואורחיהם לגינה  אשר יגיעו לבקר יראו את פירות עמלם ויבחינו במה שבדרך כלל סמוי מן העין משום תשומת הלב הרופפת אל הצומח (מלבד כמובן איזה גל פריחה שלא ניתן להישאר אדיש אליו).

 

לאחר השתילה הורכבה מערכת ההשקיה אשר גם היא אינה בדיוק עומדת בקו אחד עם גינות סטנדרטיות. מזה זמן רב מעסיקה אותי בעיית ההמלחה ונפח ההשקיה שנכפית על הצמחים בשל התפיסה הרגילה של טפטפת לכל צמח, אוליבר פיליפי בספרו הנפלא The Dry Gardening Handbook מצביע על הבעיה באילוסטרציה הבאה של הצמח בקיץ הראשון להשקיה.

הפתרון שהוא מציע מרחיק לכת מן היכולת הרגילה של בעל הגינה הממוצעת, השקיה ב"צלחות" על ידי צינור פעם בשבוע-שבועיים ולכן לצורך העניין החלטתי לנסות את המערכת הבאה: השקיה היקפית לכל צמח עם טפטפות בספיקה נמוכה (1.6 ליטר לשעה) ביחס לגודל הנוף הסופי שלו( צמח קטן היקף קטן עם 3 טפטפות, בינוני גדול יותר עם 4 וכן הלאה) השקיה כזאת מאפשרת נפח הרטבה גדול מאוד ועמוק ולכן התפתחות שונה לחלוטין של השורשים.

אני מאמין שכבר בקיץ הקרוב הגינה תוכל לעמוד במרווח השקיה של 10-14 ימים ובקיץ הבא במרווח של 3-4 שבועות. לצורך כך כמובן נדרשת תשתית של אדמה עמוקה (70-100 ס"מ) וקומפוסט (70 ליטר למטר רבוע) וצמחים שיכולים לעמוד בדרישות המים. יש לנסות אמנם לכוון למרווחים האלה אך ביום ההשקיה עצמו נדרשים גם מרווחים פימיים בכדי לאפשר לאדמה לספוג את הכמות הרבה אחרת תהיה הצפה: כלומר שלוש שעות השקיה אך בשלוש מנות עם מרווח של שעה בין מנה למנה. כל זה דורש זמן וכסף, אך זאת השקעה ארוכת טווח ולכן אני מאמין שהיא תהיה שווה זאת גם במונחים כלכליים (אבל לא הכל כלכלי בחיים).

בגינה ניסיתי להגדיל באופן משמעותי שתילה של צמחים מקומיים כגון מוריקה מבריקה, לוטוס מכסיף, געדה כרתית, מרווה משולשת, צתרה ורודה, אזוביון שעיר, קריטמון ימי, זוטה לבנה, עוזרר אדום, כליל החורש, הדס מצוי, מורן החורש ועוד בכדי לבסס לא רק גיוון ים-תיכוני אלא ליצור תשתית עמידה וארוכת שנים של שפה מקומית.

צלם הארוע היה דורון בירמן השם והאגדה.

דיווחים בהמשך.