איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה (הרדוף) וגם העכבר והפיל (זוטות מ"ג – מ"ו)

התאספו כבר מספר חומרים בנבכי מחשבתי בחודשים האחרונים שיכולים למלא בקלות כמה שורות אז ננסה לנקות את השולחן:

מ"ג

בעבר הייתה לי רתיעה קשה מהרדופים, הרדוף הנחלים הוא אחד הצמחים המזוהים ביותר עם הגינון המקומי, כמעט לא ניתן לעבור על רחוב מבלי להיתקל בו. תילי תלים נכתבו אודות רעילותו והסכנה בשתילתו בסמוך לגני ילדים וכולי. למען האמת זה לא עשה עלי מעולם רושם רב. יש לי חמישה ילדים וגם בחצר ביתי ישנו הרדוף זקן אשר נאנק בכל פעם שאחד הילדים פוגע בו בנדנדה, לא הייתי שותל אותו שם מלכתחילה אבל לא תכננתי את הגינה לפני ארבעים שנים ולא אעקור אותו כעת. הרדוף אינו צפע ולא מוקש נ"ט. אני לא טוען שצריך בכוונה תחילה להניח פעוטות רעבים בתוך שיחי הרדוף ולצאת לסידורים בבנק אבל להיסטריה שהוא מייצר יש מעט מאוד רקע סטטיסטי קרדיולוגי. ילדים מתים מסיבות רבות אך ביחס למכות שמש, שתיית אקונומיקה, ריצה לכביש סואן, טביעה בים או באמבט ואפילו לנפילת טלוויזיה (ואם לא מוות פיזי אז מוות מוחי לכלל האנושות מהכלי הזה) ההרדוף זניח לחלוטין. רק צריך לשתול אותו במקום ראוי ולשים לב אם אינו שתול כך.

(אף פעם לא חיבבתי במיוחד את המוזיקה של שלמה ארצי אבל לשיר הזה יש פוטנציאל גדול, אם רק עמיר בניון ישיר אותו ואת הכלים יחליפו סיטאר, כינור וטאבלה הדבר הזה יהפוך ליצירת מופת)

 

אבל לא בגלל זה נרתעתי ממנו בעבר אלא משום מראהו, ההרדוף כידוע (או שלא) צומח בעיקרו על גדות הנחלים ומראהו משקף זאת במידה רבה (אך לא מוחלטת כמובן), עלוותו מאוד גדולה ופרחיו עצומים ביחס למרבית הפרחים המקומיים, אי אפשר שלא להבחין שיש לו זיקה טרופית ואכן מרבית בני משפחתו מגיעים מאקלים טרופי וסובטרופי (פלומריה ריחנית – "פיטנה", קריסה גדולת פרי, מנדוילה) ולכן בניגוד לשיח אברהם למשל שגדל גם הוא על גדות נחלים ההרדוף מדבר בשפה מעט שונה הוא ב100% מקומי אך יחד עם זאת הוא נושא זיכרונות מטען גנטי של גשם עד, קופים וטיגריסים, אמנם שורשיו מעמיקים ועליו גלדנים כך שהוא יכול לשרוד גם עונת יובש בנחלי אכזב. אך שפתו היא שפת המים ולא המקבת השחון המקומי.  אחת הבעיות המרכזיות בשתילתו היא גודלו, בודדים הם המקרים בהם הוא נשתל במרחב אשר מאפשר לו לצמוח באושר, בדרך כלל אנחנו רואים אותו גזום/גדוע/מעוצב/חסום/מקוצר ומסופר, זהו שיח שיכול בקלות לעלות לגובה 4-5 מטרים ואף למעלה מזה, גם רוחבו אינו מצומצם ושלושה מטרים הוא יגמע בקלילות וימשיך. אני לא מחבב גיזומי הקצרות והסחות ולכן קשה למצוא הרדוף גאה מתבדר ברוח, בדרך כלל הוא יהיה חבול, מוכה, נכה וגדום. לעתים רואים את זוועות "עץ ההרדוף" אשר דורש ספר צמוד עד קץ הימים, ראיתי אפילו עצים כאלו אשר גידלו פפיון תחתון. בנכר ניתן למצוא במשתלות זנים רבים שבררו במאה השנים האחרונות מגדלים שונים, בארץ יש פחות זנים וניתן בעיקר למצוא הרדוף בצבעים שונים, ואת ה"מלא" שכאשר אני צופה בריבוי עלי הכותרת הללו  צף בי הזיכרון של צווארוני מלכי ספרד במאה השש עשרה, יש בהם גודש ראוותני שכמעט ודוחה אותי.

 

וישנו גם זן ננסי אשר עבר מטמורפוזה ונראה שעשה קפיצת דרך מדויקת אל שפת הגינון הים תיכוני משום שלא רק גודלו הצטמצם אלא גם גודל עליו ופרחיו, הרדוף ננסי אינו צמח קטן, הוא מתנשא (באיטיות) לגובה 140-160 ס"מ ורוחבו יגיע גם ל 200 ס"מ (ישנם בחו"ל זנים אף קומפקטים יותר) אך פרחיו בפירוש קטנים יותר ובוהקים פחות ועליו גם הם קטנים כמעט בשליש, הנוף שלו שונה לחלוטין ואינו מתבדר פרוע כלפי מעלה אלא מעוגל וצפוף וכל מראו משדר ים-תיכוניות, אני התאהבתי בו כליל ומוצא כי השימוש בו כצמח אחורי הוא נפלא, יש כמה צבעים והקרם הוא בעיני המעודן מכולם. הוא פורח ללא הפסק מן האביב המוקדם ועד לסוף הסתיו. רק תנו לו מרחב שלא יזדקק לגיזום.

ההרדוף הוא תעלומה בוטנית גדולה, עד היום לא ידועה דרך האבקתו, ישנן מספר סברות אך טרם נמצאו עדויות חד משמעיות לאי אלו מהן.

 

מ"ד

ולעכבר והפיל, בעבר כתבתי על השקיה בכמה פוסטים (פה למשל), למרות שזהו פרט טכני לכאורה יש לו משמעות גדולה במראה הגינה בסופו של יום ובמיוחד בסופו של יום קיצי בסוף אוגוסט למשל. מבין כל חודשי השנה, אוגוסט-ספטמבר הם הקשים ביותר, אם תסתכלו בצילומי מגזינים ואתרים של גינון תראו שרוב התמונות יהיו כמובן ממרץ-אפריל (ומלאים בכובע נזיר) להכניס תמונות מגינה באוגוסט זה דבר נדיר, אולי תצלומי תקריב או שיח או שניים אך מבט כולל בחודשים אלו הוא דבר שכמעט ואינו בנמצא ובמיוחד בגינון ים תיכוני. לא רק קלימקס הפריחה נמצא באביב אלא בכלל רעננות העלווה והצימוח הצעיר נמצא אז בשיאו. עם התקדמות החודשים ועליית החום הגינה נכנסת פשוט למאבק, כמובן שיש צמחים שקשה להם ויש שקשה להם הרבה יותר אך ככלל צריך לקחת בחשבון שהקיץ הוא אינו מועד הצימוח ולכן כשם שישנה תחלופה חורפית (גם אם הפיצוי שלה מרענן יותר מסביב) כך יש גם נסיגה קיצית (יש חריגים כמו גאורה קיפחת ועוד) דוגמאות בולטות הן רותם המדבר אשר נשאר חף מעלים (שגם כך הם מעטים) או מרווה קנרית המתדלדלת כמעט לחלוטין מעלוותה העשירה ועוד.

אך יחד עם צמחים אלו אשר מנגנוניהם אינם מגיבים להשקיה סדירה ישנה בעיה נוספת והיא המלחה שנובעת מההשקיה, מי שמחזיק בעציצים ולהם צלחת לאיסוף הנגר מכיר אותה היטב. במים ישנם מלחים לרוב (כלורידים) לאחר אידוי חוזר ונשנה נשארים בצלחת אותם מלחים להם אנו קוראים "אבן" אותה אחת שמצטברת לנו בקומקום לאחר שימוש חוזר (זאת הסיבה שמומלץ להשקות עציצים עד נגירת המים מן הניקוז) מרבית הצמחים מתקשים להתמודד עם עודף מלחים ולאחר זמן הם נחלשים ומתעייפים, חלקם אף נופחים את נשמתם, באדמה התופעה פחות קשה היות והגשם בחורף שוטף את המלחים שהצטברו במהלך חודשי החום אך בסוף הקיץ חלק ניכר מן הצמחים מראים סימני קושי לאו דווקא מן החום הכבד או הצמא אלא מן ההמלחה. לטפטוף יתרונות רבים אך גם חסרונות, באם אנו מעניקים לצמח טפטפת בודדה מערכת השורשים אשר אמורה להיות מסועפת ועמוקה מתפתחת בעיקר מסביב לנפח ההרטבה שמתחת לטפטפת, דמו בנפשכם שיח שקוטרו 70-80 ס"מ, לעתים גם למעלה ממטר אשר כל עלוותו יונקת מים מנפח מצומצם באדמה אשר קוטרו 30-40 ס"מ (תלוי בסוג הקרקע, קרקע חרסתית "כבדה" הקוטר גדל ובקרקע חולית "קלה" הקוטר קטן). אדגים זאת באיור הבא:

לנפח האדמה המושקה קוראים "בצל הרטבה" משום דמיונו לבצל, והיחס שבין פני שטח הבצל לנפחו הוא גדול מאוד לטובת פני השטח, כלומר המעטפת בה נדחקים המלחים היא גדולה ביחס לנפח הפנימי הרטוב (כלומר "עכבר"). כבר דיווחתי בעבר שהתחלתי להניח בגינות אותן אני מתכנן בשנה החולפת שיטת השקיה חדשה שאמורה לשנות את היחס הזה באופן קיצוני, במקום טפטפת אחת לכל שיח אני פורס מעגל טפטפות ביחס לגודל הצמח;

שיח קטן 4 טפטפות, בינוני 5 וגדול 6 או יותר. מה שנוצר הוא טבעת השקיה שמחקה את גומות ההשקיה הוותיקות, ולכן לצמח יכולת להשריש בטווח רחב בהרבה מן המצוי, בתוך פיר השקיה רחב כזה יחס פני השטח אל מול הנפח מתהפך ("פיל") ומידת ההשפעה של המלחים יורדת באופן דרסטי. רן פאוקר מקיבוץ ניר עוז משתמש לצורך דומה בהמטרה, אני חושב שזה רעיון יפה ומעניין שכן הוא מגדיל את טווח הפריסה של השורשים למקסימום אם כי זה דורש בדיקה לאיזה עומק המים יכולים להעמיק בטרם תתחיל נגירה שכן לאדמה יכולת ספיגה שונה בהתאם להרכבה. גם במעגלי טפטוף יכולה להיות נגירה במיוחד כאשר מגדילים את פערי ההשקיה ולכן מרחיבים את הזמן בכל פתיחה, לכן כדאי ליצור ממש גומות קטנות מסביב לקוטר הצינור. יש גם לזכור שהדבר מחייב קרקע עמוקה;  הקרקע העילית מתייבשת מהר וללא השרשה של 50-70 ס"מ הצמח ידרוש השקיה תכופה, ככול שהקרקע תהיה עמוקה יותר כך ניתן להרוות את האדמה לעומקה ולאפשר מאגרים לטווחים ארוכים. ניתן להגיע להשקיה אחת ל 2-3 שבועות על מנת לבנות גינה חיונית אך לא בעומק של 40 ס"מ. שכיח למצוא גינות בהן על מצע מהודק של "חול מחצבה" כזה או אחר שלא לדבר על פסולת בניין הקבלן השאיר 30 ס"מ אדמה "משובחת" שכולה אוצרות יבלית, ינבוט וסולנום זיתני. זה דורש עוד יום עבודה של טרקטור ופינוי והבאת אדמת עומק חדשה בכמות כפולה מהקודמת (שלא לדבר על קומפוסט). יקר, מעצבן ובלגן אשר לאיש אין כוח אליו אך זאת תשתית לחיים ארוכים ופוריים.

הנה כמה תמונות:

ושימו לב לשתי התמונות הבאות, פער של שלושה חודשי צימוח באותו המקום, ללא מערכת דישון. 75 ליטר קומפוסט למ"ר והשקיה פעם בשבעה ימים.

עדכון לגבי הדימונדיה: כתבתי בעבר עליו בתור תחליף מדשאה, הוא עובד מעולה במקומות קרירים יותר או בצל חלקי אך לאחר חמש שנים ושתילות חדשות במישור החוף ובמדבר בשנתיים האחרונות עושה רושם שחום רב בתנאים של שמש מלאה ובעיקר לחות אינם מטיבים עמו, יתכן שיש גורמים נוספים במשוואה שטרם הובנו (עוזי מ"נטף" בתמונה), יתכן שנדרש משטר השקיה עוד יותר יובשני, אשמח גם לשיתוף מניסיונכם (יאיר במרכז?) אערוך סיכום רחב יותר באחד הפוסטים הבאים בעקבות כישלונות והצלחות.

 

מ"ה

בגיליון האחרון של האגודה לגינון ים תיכוני הופיע מאמר משותף למורי ורבי הבוטנאי מיכאל אבישי, מני נוימן אשר מנהל את הגן הבוטני בהר הצופים ולעבדכם הנאמן, המאמר סוקר 12 מינים מקומיים הנמצאים בגן הבוטני בהר הצופים אשר חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות ויכולים לשמש לעיבוי והעשרת הצמחייה בגן הנוי הים תיכוני, אולי אכניס את המאמר לאחד הפוסטים הבאים.

כמו כן הופיע מאמר שלי בגיליון האחרון של גן ונוף, ראשון בסדרת מאמרים על גינון ים תיכוני, הגיליון מעניין במיוחד נוכח המאמרים האחרים שחלקם מנוגדים לחלוטין האחד לשני ויוצרים שיח מעניין.

בקרוב בלוגינון יתחיל לארח כותבים מתחום הגינון ואולי גם מתחומים נוספים, לא משעמם.

למי שלא שם לב עד היום יש מנוע חיפוש פנימי מצד שמאל למעלה למעלה (זכוכית מגדלת קטנה), ראוי וצריך לציין שאת התמיכה הטכנית הסבלנית והשקדנית בשנים האחרונות מעניק לי תומר מ fatfish שעושה אתרים מצויינים (פה) את הבלוג במקור העלה אמיר מסטודיו האיש הירוק שעוסקים בעיצוב גרפי מהמעולים ביותר שיש (פה)למען האמת מי שהגה את רעיון הבלוג בראשית הוא חבר שלישי ומוכשר ללא גבול בשם גי שגם לו יש אתר העוסק במכירת אמנות (פה, אם כי האתר כרגע בשיפוצים). לכולם קרדיט גדול.

מ"ו

באוקטובר (21 בשבע, בבית טיכו) במסגרת תערוכת אמנות של עינת עריף-גלנטי אשר עוסקת בהקשרים שונים של ציור טבע דומם היסטורי (VANITAS) והתרבות העכשווית (ובתַּוֶךְ אנה טיכו) אשתתף בשיח גלריה יחד עם עינת אודות הצומח בירושלים בעבר ובהווה הזהות והזיקה האנושית בכלל וברובד האמנותי בפרט.

יהיה מעניין.