דולב, ברוש, חרמון, אירופה וים תיכון.

 וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-אַרְצָם, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁמִנַּחַל אַרְנוֹן עַד-הַר חֶרְמוֹן

זהירות פוסט פתלתל. נסו לעקוב:

לקח לי הרבה זמן לגלות שברוש הוא למעשה אינו מין מקומי. טוב, זה הזמן שבו יקפצו לא מעט בוטנאים, גננים ושאר אנשים חכמים מן הישוב ויאשימו אותי בהטעיה, רמייה, כזבות, גנבות, רצח וסתם בורות.
משך שנים ארוכות הסתובבתי לרוחבה ואורכה של ארץ ישראל/פלסטינה המנדטורית או איך שתרצו לקרוא לתצורת הסלע, האדמה, הצומח והחי המרהיבה ובת אין ספור השנים עליה אנו דורכים מבוקר עד ליל (ומשלים עצמנו כי יש למי מאיתנו לא חשוב מה שפת אמו זכות טאבו או אלוהית עליה). ובעוד אני תר לי באותה ארץ ושוזף עיני בחרובים, באלות, באלונים ובעוזררים איני יכול שלא לשים לב כי אלו (ועוד כמובן) מזריעים עצמם ללא הרף (גם חלק מן הגרים כמובן כאילנתה, אזדרכת וכו') ואילו ברוש מצוי כמעט ואינו נובט, כמה מכם ראו אצטרובל של ברוש נובט? אני חושב שמספר הנביטות שזכיתי לראות עד היום יכול להיספר בקלות על כף יד אחת, אולי על אצבע בודדת וזה בהחלט מראה מרגש ונדיר, אך עובדה היא שהצמח הזה אשר נחשב מקומי גדל בר בחרמון בלבד (יש טענה כי בחלקו הצפוני של הר אוכמן על יד נחל בצת יש פרטים מקומיים) והחרמון כידוע (ומי כמוני יודע) הוא מקומי פוליטית ותרבותית אך בכל זאת שיך לשרשרת הרים שמתחילים פה (?) ומסתיימים אי שם עמוק בתוך לבנון וסוריה שימו לב לתמונת הלווין למטה שבה רואים את הטופוגרפיה והשלג על קו הרכס, ישנו שרטוט דק של גבולות המדינות (שלושתן יצירות כפיהן המעוותות של גחמות יורשי נפוליאון, ריצ'רד השלישי ושאר רודני אירופה שצאצאיהם הרוחניים נחשבים היום למופת ומטיפי מוסר בעולם), יהושע בן נון כמובן לא קשור לשרשרת הרודנויות שמגיע היום לאסד ולח'מנאי, הוא הרי נמשח על ידי משה מה שהופך את מסעות הדמים שלו לבעלי תוקף יפוי כוח נוטריוני אלוהי.

"רכס מול הלבנון" וואן גוך מצייר ברוש בליל כוכבים, גם שם הוא התאזרח.
"רכס מול הלבנון" וואן גוך מצייר ברוש בליל כוכבים, גם שם הוא התאזרח.

עכשיו אני מוכרח להודות שאני אוהב ברושים, גם אם הם נפגעים מפטריות, וירוסים ושאר מַרְעִין בִּישִׁין הרי שזהו עץ עם נוכחות פנטסטית אך בלי ספק דורש התייחסות ממוקדת ולא שתילה כשובר רוח או גדר מסדר-חיילים אווילית גזומה בקפידה של וילה נובורישית. ואסור בתכלית האיסור לגלח את חלקו התחתון על מנת לחשוף את גזעו אלא לתת לו לצמוח ללא כל הפרעה. אך גם אם קיבלנו אותו כתרבות לתוך המילייה המקומי עניין ההזרעה מחייב התייחסות, לא יכול להיות צמח מקומי שהוא באמת מקומי ולא יינבט, כשם שאורן ירושלים נובט בקלות כמעט בכל מקום וכך חרוב מצוי, אלון התבור ואלון מצוי, אלה ארץ ישראלית ועוזרר וכן הלאה והלאה כך היה אמור הברוש לנבוט, זה לא מסובך, לא בלתי הגיוני ולא מופרך. למרות שערגה אלוני כתבה בצמח השדה שהוא נובט בקלות אני לא ראיתי זאת, הוא אינו נובט בבתי העלמין, בפארקים ובקושי רב גם בשממות המחטים הנטועים של קק"ל. הוא פשוט לא נובט משום שהוא לא באמת מפה ואין לו את היכולת לחדור חזרה למה שמעולם לא היה מקומו, גם אם הוא נזכר בתנ"ך ארבע, ארבעים או אלף פעמים הוא לא מפה, אולי התרגלנו, אולי נשבנו בקסמיו כמו ואן גוך שישב בארל אך הברוש המצוי אינו מצוי כלל, לו היה כך הארץ באמת הייתה נראית אחרת ולא בכדי, אמנם שפת קשקשי עלוותו הקשיחים, הקטנים ובעלי ארומה משכרת היא שפת האקלים המקומי אך יחד עם זאת אי אפשר להתחמק גם מהשוואתו לארז הלבנון, לשני המינים מבנה בעל התאמה למזג אוויר קיצוני של קור ושלג שמונע שבר וקפיאה. ככלל למחטניים יש היסטוריה עם אקלים שכזה גם אם לאחר ריבוא רבבות שנים של שינויים הם הסתגלו גם למקומות ממוזגים, וניתן למצוא מיני אורנים מדהימים ביוון וקפריסין, מקסיקו ועוד מקומות חמים וחצי צחיחים. עובדה היא שבפאתי באר שבע צומח מדבר אורנים אך זהו בהחלט מראה סוראליסטי שנראה כנלקח מציוריו של רנה מגריט משום שבכל זאת חגורת הנשימה הגדולה ביותר בכדור הארץ אינה הג'ונגלים במרכז אמריקה אלא הטייגה הצפונית וזאת מכוסה כליל ביערות עצומים של מחטניים, ובחלקיה הצפוניים ביותר שום עץ רחב עלה נשיר לא יחזיק מעמד. זהו מקורם, ארצות הקור של מיכאל סטרוגוב ולורה פאלמר.

שפה שנטמעה בים תיכוני אך מקורה בקור הצפוני - מפת יערות הטייגה, משם מגיע רוב החמצן בעולם.  נצר שנטמע - ברוש מצוי

שפה שנטמעה בים תיכוני אך מקורה בקור הצפוני – מפת יערות הטייגה, משם מגיע רוב החמצן בעולם.

גם דולב מזרחי אינו מקומי (במובן הים-תיכוני ולא בתחום הצר של תחום תפוצה הדרומי בו הוא שוכן בגבולותיה הארעיים של ישראל) אולי עוד יותר מהברוש וגם אותו שלא תטעו לרגע אני מאוד אוהב, והוא אפילו רַחְמָנָא לִצְלַן אינו ים-תיכוני (הברוש הוא כן). טוב, כולם יודעים שדולב גדל בנחל כזיב ובבצת ועוד, כולם יודעים שהוא גדל גם ביון אבל מה שאנחנו שוכחים זה איפה, הוא אינו גדל בגבעות יהודה, או בשפלה שם יורדים 600-700 מ"מ מים בשנה אלא במקומות בהם יש אלפים ורבבות מטרים מעוקבים של מים בשנה אם לא יותר מזה. הדולב חי לו על פלגי מים, סוערים או רגועים הוא עץ שכל כולו, כל ישותו גומעת שפע מים, שורשיו אוחזים ומעצבים את ערוצי הנחלים, ספוגים כל ימות השנה במקור החיים ולכן בניגוד לברוש מצוי, דולב מזרחי מהדהד את סביבת המים אל גודלו, אל עלוותו ואל זוהרו הקורן מאשדים מנצנצים.

דולב מזרחי על פלגי מים אסייתים ואירופאים, קצה תחום התפוצה הדרומי בעולם.
דולב מזרחי על פלגי מים אסייתים ואירופאים, קצה תחום התפוצה הדרומי בעולם. שלכת בירושלים ואחייניתי החמודה באירופה על אחד ששתה הרבה במיוחד. לא לגינה קטנה, לא לגינה בינונית, לא לגינה גדולה. עץ לפארקים.

התרגלנו כי הוא באמת יפה, ואחרי שחזרו ושיננו לנו כי הוא מקומי, הטמענו אותו בשפה, בקו האופק, בשדרות המצלות, במסת השלכת הנפלאה שלו אבל תמיד הוא ישדר לנו את נהרות אירופה ובטהובן ובאך ולא את הסבך המיוזע של שפלת יהודה, פיתות וזיתים ואום כולתום מסלסלת באבק הקיץ הכבד מנשוא.

אין גבול לטיפשותם של אנשים; בין הפלת חומות יריחו לסייקס פיקו, רצף של רודנות והתניות אוויליות. יהושע בן נון בלהט החרב המתהפכת.
אין גבול לטיפשותם של אנשים; בין הפלת חומות יריחו לסייקס פיקו, רצף של רודנות והתניות אוויליות.
יהושע בן נון בלהט החרב המתהפכת.

 

 

9 תגובות בנושא “דולב, ברוש, חרמון, אירופה וים תיכון.”

  1. לגבי הברוש, כתבת יפה מאד – אבל לגבי הדולב כדאי שתעשה מחקר קטן לפני שתקבע ש"אינו מקומי".
    דלבי בר נותרו עדיין בדרום השומרון ליד היישוב דולב, ומספר מעיינות ביו"ש נושאים את השם "עין א-דילבה", כזכר לדלבים שהיו שם פעם ואינם עוד. זאת כמובן מעבר לתפוצה נאה של הדלבים בנחלים הזורמים בגליל ובגולן.

  2. שלום עמית, אני יודע שישראל היא גבול תחום תפוצתו הדרומי בעולם, שכחתי לציין זאת על אף שכתבתי בפירוש שהוא גדל בנחלי הצפון) הוא לא מקומי במובן של ים-תיכוני. אבל תודה ועדכנתי.

  3. דווקא ברוש כן מצליח לנבוט, הרבה פעמים ראיתי עצים שהמיקום שלהם מסגיר שאף אחד לא שתל אותם (בחריצי סלע, בתעלות ליד כבישים וכו)
    בגן הבוטני בברצלונה יש שימוש מאוד יפה לדעתי בברושים בצורה שנראית טבעית, עם קטלבים וצמחים נמוכים כמו תגית כרתית סירה קוצנית מרוות ולטמים ועוד ועוד

  4. יאיר, רואים עצים שגדלו, מעט אבל ביחס לחרוב, אלון או אלה זה בטל לא בשישים אלא באלפים. אני ראיתי הרבה מאוד חרובים נובטים, ממש נובטים וכך גם אלונים, ראיתי מאות ואלפים, אין ספור נבטים בחיים שלי. אבל כמה פעמים ראיתי אצטרובל של ברוש מכה שורש? אני חושב שפעם אחת.
    חוץ מזה אמרתי שהוא יפה ושאני אוהב אותו, זה לא סותר.

  5. הי אבינדב,
    אני עובדת במרכז ומוצאת הרבה נביטה ספונטנית של ברוש בגינות.

    חיפשתי ברשת חומר על ליפיה זוחלת וראיתי שגם אתה חיפשת – יש לך נתונים ממשיים מהשטח, של מישהו שגידל בקנה מידה נרחב?
    יש לי לקוחה שרוצה "מדשאה" שלמה מהליפיה ואני חוששת להסכים – מעבר לכך שלפי הספר הצמח בכלל לא חסכן, קשה לי לדמיין איך משטח גדול כזה ייראה לאורך זמן ואיך הוא יעבוד עם ערוגות, רסק עץ, מסלעות… ראיתי תמונות מחו"ל אבל אשמח לקבל מידע מקומי אם יש לך כזה ואם מתאים לך לשתף.

    הערה לגבי מרווה רפואית נצרת – יש לי צמח כזה בפינה מוזנחת בגינה כבר כ 15 שנה. מקבל מעט שמש בוקר והשקיה לא סדירה. מותק של צמח, אם אי פעם נתקף קמחון (לדעתי הוא לא!) התגבר לבד ואין לכך זכר. אף פעם לא נגזם ולא קיבל שום טיפול. המרוות הרפואיות הרגילות בגינה שרדו 4-5 שנים מקסימום ובכל קיץ סבלו קשות.. אני מצטרפת להמלצה בחום.

  6. שלום ענבל, אכתוב בקרוב גם על הליפיה, קיבלתי נתונים ועצות רבות, יש גם עוד צמח חדש שנמצא כרגע ממש בניסוי הרצה וגם עליו אכתוב.

  7. מסכימה איתך בענין הברוש. אני גרה במושב במרכז.אבי זל שתל 5 ברושים בחצר. הם בני 50 פלוס. פרט ל3 נביטות בעציצים ליד העצי ם אין בכלל נביטות. אגב גם הקליסטמון אינו נובט בכלל.
    לעומם התות,האיזדרכת,הקזוארינה,הדקל,הזית והמכנף הנאה נובטים ללא הפסקה ואנחנו מנהלים איתם מלחמה אין סופית.
    הגינה שלי היא גינה "של פעם".משקים בשנים הראשונות וזהו. מי ששורד היטב הם הישראלים.
    הדולב,בתנאים הללו מסכן. אבל הוא מלך היופי .בכל עונה נראה אחרת.
    שאלה- אני רוצה להסתיר מחסנים בעלי קיר לבן בגובה 6 מטרים. ליד המחסן עובדת דרך ולכן לא מתאים עץ בעל נוף רחב. פרט לברוש-על מה תמליץ?

  8. שלום שרה. קשה לי לענות בלי לראות את המקום ואת שאר המרכיבים אבל אני חושב שיתכן שכלל אינך זקוקה לעץ אלא למטפס עם עוצמת צימוח בינונית ולבנות לו קונסטרוקציה כלשהי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.