שישה עצים לגינה קטנה. (ועוד – פוסט בעדכון תמידי)

השאלה הנפוצה ביותר בתחום הגינון היא "איזה עץ לטעת?" ולא בכדי,

העץ הוא לא רק אחד היסודות שעליו שעונים שאר חלקי הגינה, הוא גם משפיע השפעה מכרעת על אופי הבית לעתיד, קשה להאמין כמה טעויות נפוצות בבחירת העצים, הנפוצה שבהן היא בחירה בעץ מהיר צימוח, חוסר הסבלנות שמוצא ביטוי כמעט בכל תחום בחיינו בתרבות של תחילת המאה העשרים ואחת הופכת את בחירת העץ בגינה לבחירה הרסנית. אפשר להבין את הכמיהה לצל מהיר בחצר, לארוחות שבת באביב תחת העץ עם הילדים כאשר הם עדין צעירים, כלומר ההנחה שאשתול עץ שקצב צימוחו מטר עד שניים בשנה ואף יותר וכך בתוך חמש שנים בלבד אהנה מצל היא אמת אך רק חלק מן האמת,

משום שבמרבית העצים בהם צימוח של מטר וחצי-עד שניים בממוצע לשנה הקצב לא יפסיק לאחר חמש שנים כאשר גובה העץ כבר 7 מטרים ורוחבו דומה, הוא ימשיך לגדול ולאחר עשר שנים בלבד יהיה לנו עץ בחצר של מאה וחמישים מטרים רבועים אשר גובהו יהיה למעלה מעשרה מטרים ורוחבו דומה. לרגע זה עוד מפתה אך פה לא נגמר הסיפור, לאחר חמש עשרה שנים, כאשר צעיר בנינו כבר בתיכון העץ יהיה בגובה של 15-20 מטרים וברוחב דומה.

עכשיו, יש שיגידו שהכל טוב ויפה ויש לנו צל יפה אך מהיר יותר לבנות פרגולה מאשר לצמח עץ, עצים כגון אלו לא מאפשרים לדבר לצמוח פרט לצמחי צל וגם אלו בדרך כלל יצמחו בעיקר בעציצים היות ועץ גדול מימדים יעסוק ברוב שעות יומו בזלילת מים ותחיבת שורשים לכל עבר. וכל זאת נאמר בלי לציין מועדות לשבירת ענפים אצל עצים מהירי צימוח נניח לאחד הנפוצים שבהם – מכנף נאה

אך העיקר הוא דיספרופורציה קשה בין הבית לעץ, האזור שאנו חיים בו אינו משופע בגשמים, לא רק היום אלה בעשרות ומאות אלפי השנים האחרונות, היחס בין כמות המשקעים השנתית והקיץ הצחיח הניב לאחר כל אותן שנים נוף אופייני למקום, אם תרימו את ראשכם מעל הצג ותביטו החוצה, אל החורש, אל הטבע (ולא, מדבריות האורנים שקק"ל נטעה וגרמה לנזק נופי-אקולוגי קשה אינם טבע, מלבד אזורים קטנטנים בצפון שם יש אוכלוסית בר אמיתית) תראו שהחורש מתאפיין בפרופורציות מאוד ברורות שנגזרות מטיב האקלים, לעיתים רחוקות עצים יעלו מעל שמונה-תשעה מטרים ובדרך כלל יהיו בגובה של ארבעה-שישה מטרים בלבד.

עצי ארץ-ישראל הגדלים בבר אינם מגיעים לגבהים של יערות אלונים בטורקיה או באנגליה, ובוודאי שלא יערות הגשם של ברזיל. אופי האקלים מכתיב את אופי הצמחיה ויש האומרים גם את אופיים של בני האדם.

לכן במקום לשתול עץ בודד מהיר צימוח כמו דולב מזרחי או אלון ארוך עוקצים או צפצפה מכסיפה וכדומה, שכולם מגיעים לגובה של למעלה מעשרים מטרים כדאי לשתול שלושה עצים קטני קומה, כאלו אשר גובהם המרבי לא עולה על שישה עד שמונה מטרים, גם אם הם יגיעו לגובה זה תוך שבע שמונה ואפילו עשר שנים, במרחק שתילה של ארבעה עד חמישה מטרים זה מזה הם יניבו צל יפה תוך ארבע עד שש שנים בלבד וישאירו מרחב רב לצמחיה פורחת וחסכנית במים אשר מחייבת שעות שמש ישירה.

להן שישה עצים מומלצים לגינה הביתית, מלבד האחרון כולם חסכניים במים בצורה קיצונית אך ישמחו לתוספות השקיה מתונות במהלך הקיץ.

לבנה רפואי

גובהו חמישה עד שבעה מטרים וקוטרו ארבע עד חמישה מטרים, קצב צימוחו בינוני-איטי. גדל בר בצפון ישראל ובאיזור הרי ירושלים (יש בדרך למערת התאומים פרטים יפים), פירותיו ועלוותו רעילים אך אל דאגה הם גם דוחים, שום ילד לא ילעס אותם. לבנה רפואי הוא עץ נשיר בעל פריחה מרשימה ביותר באביב בצבע לבן, העלים גם הם יפים ובשלכת הם מצהיבים. לא קל להשגה במשתלות ודורש סבלנות.

כליל החורש / כליל קנדי / כליל סיני

גובהו שישה עד שמונה מטרים וקוטרו חמישה עד שישה מטרים, קצב צימוחו איטי. גדל בר במקמות רבים בישראל, כליל החורש הוא עץ נשיר בעל פריחה עוצמתית באביב המוקדם, בדרך כלל בסגול אך יש פרטים גם בורוד ובלבן, הוא יפה ביותר כאשר הוא מעוצב על כמה גזעים, הפריחה מופיעה לעיתים גם על הגזע, את הפרחים ניתן לאכול והם תוספת נפלאה לסלט ירוק. לאחר מספר שנים הפסקתי לשתול אותו בשל האיטיות הבלתי נסבלת של צמיחתו. גם בתנאים טובים של קומפוסט, דישון והשקיה על פי רוב אינו צומח למעלה מ30-40 ס"מ בשנה. משתלת הוכברג מציעה את הזן "בודננט" שלטענתה צומח מהר בהרבה, טרם ניסיתי. לעומת זאת עברתי לכליל קנדי שקצב צמחיתו למעלה מכפולה: 70-100 ס"מ בשנה, יש שונות רבה בפרטים בעוצמת הפריחה ובצבע, גם פה משתלת הוכברג מציע זן מורכב בשם "אוקלהומה" שהתחלתי עתה לנסות על פי האינטרנט הוא אינו נושא כמעט תרמילים לאחר הפריחה ולכן עוצמת הפריחה חזקה מאוד (לעיתים קרובות כלילים רבים מלאים בתרמילים מהעונה הקודמת דבר שפוגם מאוד בפריחה) אך קצב צימוחו בינוני ולא מהיר. כמו כן הם מציעים כליל סיני  'שירובנה' בשם תחת הכותרת "קנדי" (Cercic chinesis – Shirobana) עם פריחה לבנה מדהימה.

יש לזכור שתפוצתו של כליל קנדי למרות שמו מגיעה מהצפון הרחוק והקר בקנדה ועד לדרום ארה"ב- טקסס ולכן לפחות לחלקם התאמה גנטית גם לעקות חום ויובש.

שיח-אברהם מצוי

למרות שמו זהו עץ לכל דבר, גובהו שישה עד שמונה מטרים ורוחבו דומה, קצב צימוחו מהיר יחסית. גדל בר ונפוץ בצפון ישראל ובמרכזה. שיח-אברהם מצוי הוא עץ נשיר (לעיתים עם צבעי שלכת יפים) בעל פריחה יפה וממושכת מאוד בעיקר בתנאי השקיה, ממאי ועד אוקטובר במקומות החמים וספטמבר בקרים, גם הוא יפה כאשר גדל על כמה גזעים. מאוד מומלץ אך יש לקחת בחשבון את נטיתו להוציא נצרים רבים מבסיס העץ ולכן יש לגזום אותו בשנים הראשונות הרבה, כאשר הנוף מצל על הבסיס הנטייה פוחתת אך אינה פוסקת לגמרי.

מלוליקה איזמלנית

גובהו שישה עד תשעה מטרים ורוחבו ארבעה עד שמונה מטרים, קצב צימוחו בינוני. גדל במקור באוסטרליה, מלוליקה איזמלנית הוא עץ ירוק עד בעל עלווה צפופה, דורש עיצוב יותר משלושת העצים הקודמים אך מראהו מרשים ביותר. גם הוא יפה על כמה גזעים, הפריחה באביב ובקיץ בלבן. קשה מאוד להשגה.

איקליפטוס אדום מצנפת

גובהו שישה עד שמונה מטרים ורוחבו חמישה עד שישה מטרים, קצב צימוחו בינוני, מקורו באוסטרליה. זהו עץ ירוק עד, קשה מאוד לעיצוב אך מרהיב בפריחתו הקייצית בצהוב עז, לא קל להשגה.

לגרסטרמיה הודית
עץ שהפך לפופולרי מאוד בגינון הציבורי ובצדק. אמנם מכל העצים עד כה הוא דורש יותר מים ויאלץ להיות מחובר לקו ההשקיה של השיחים אך פריחתו האינטנסיבית מהאביב המאוחר ועד תחילת הסתיו מעניקים לו מראה מצודד ורענן גם בימים הלוהטים של השנה, יש לבחור זנים עמידים לקימחון. גובהו שישה עד שמונה מטרים ורוחבו ארבעה עד חמישה מטרים, מכל צבעי הפריחה ויש רבים כאלה אני חובב במיוחד את הלבן שהוא גם הממושך ביותר בפריחתו מן השאר ובעל מראה סולידי יותר אשר מכוון את העין גם אל שלל הפריחות בשאר הגינה. לגרסטרמיה הודית הוא עץ נשיר ולעיתים ישנם זנים עם צבעי שלכת מרשימים – עדכון 2019 הפסקתי זה שנים להשתמש בלגרסטרמיה, אולי משום השימוש האינטנסיבי בו, אולי בשל קיצוניות צבע הפריחה שלו או סתם אלרגיה שפיתחתי אליו.

הנה רשימה עדכנית יותר של עצים קטנים-בינוניים בהם אני עושה שימוש לעיתים קרובות –

כליל קנדי (ראו כליל החורש למעלה)

אולמוס קטן עלים – נשיר. עץ נפלא עם גזע יפיפה, לזן 'רשפים' שלכת נחמדה. נטיה לצימוח קשתי ובכותי ולכן דורש עיצוב רב בשנים הראשונות אך מהיר צמיחה (90-130 ס"מ בשנה), עמיד למחלות לעומת מרבית מיני האולמוס הותיקים.

אלה סינית – נשיר. מזכיר מאוד את האלה הארץ ישראלית המקומית אך העלים עדינים וצרים יותר, נכנסת לשלכת יפיפיה בגווני צהוב/כתום/ואדום לוהט בהתאם לגובה השתילה (בהר השלכת לעיתים קרובות יפה בהרבה) והמרחק ממבנים או גופים פולטי חום (כבישים לדוגמה). צומחת בקצב בינוני מהיר של 90-150 ס"מ בשנה אך הגודל המירבי אינו ענק.

אגס קלרי – נשיר.  מתאים במיוחד לאזור ההר אך צומח גם במישור החוף והשפלה, קצב צמחיתו בינוני (70-90 ס"מ בשנה) הפריחה עוצרת נשימה והנשירה בהתאמה לאזור השתילה ולגופים פולטי חום יכולה להיות מצהוב דרך כתום אדום ועד ארגמן ולעיתים כולם על אותו הענף! נוף העץ צר, והוא יכול להסתפק בבור שתילה לא גדול ביחס למרבית העצים.

הטרומלוס קטלבי – ירוק עד. יכול להיות כשיח גדול או מעוצב כעץ – מהיר בתנאים טובים של אדמה עמוקה, קומפוסט והשקיה – עד 150 ס"מ בשנה בשנתיים-שלוש הראשונות. מגיע בשיאו לגובה 6-8 מטרים ולרוחב 5 מטרים. ירוק עד עם פירות נהדרים בחורף בצבע אדום (לעיתים כתום וגם צהוב יש זנים מבוררים ויש זריעים שלא ניתן לדעת), יש מקומות שיצר ספיח אך בדרך כלל אינו עושה זאת.

יש עוד ואכניס בקרוב תמונות.

ולסיום יש לזכור שגם עץ קטן צריך תנאים טובים של שתילה, דהינו אדמה טובה ועמוקה (מטר לפחות), קומפוסט לרוב (50-70 ליטר למטר רבוע) ומקום נקי לחלוטין מכל פסולת בניין גם אם קברתם אותה עמוק עמוק.

עדכון פברואר 2016 – פוסט חדש על ברוש אריזוני. ובקרוב בכלל אעדכן את הפוסט, הוא זקוק לאיוורור.