בגינתי גדלים בר לוף ארץ ישראלי, זהו גיאופיט גדול מידות, שתלטן למדי שעושה חייל באזורים מופרים ורעיל (מאוד רעיל) כמו כל אבא פולני הזהרתי את הבן המועד לפורענות שלא יכניסו לפיו ותוך כדי לא יכולתי להתאפק וסיפרתי לו שניתן לנטרל את הרעל ולהפוך אותו לאכיל בבישול ממושך. כמובן שלילד שעסוק בהכנת שיקויים ומלכודות מבוקר עד ליל אלכימיה מארץ האגדות של הפיכת רעל למזון מהפנטת כנגינת חליל ובן רגע הגינה עברה פשיטה דקדקנית ונקצרו בה כל העלים.
לפני הרבה שנים הכנתי לוף יחד עם אורז בדרכי הקיצור המוכרות ברשת, היה טעים אך צובט בלשון. לא חוויה נעימה. למי שחושב שאפשר פשוט להחליף מים עם רתיחה ארבע, חמש ואפילו שש פעמים שיהיה בהצלחה, בקולינריה שלי אין מקום לעינויים ולכן הפעם הקפדתי לבשל יחד עם החלפת המים שש פעמים ולימון סחוט במשך ארבע וחצי שעות – לפעמים אין קיצורי דרך.
לאחר הבישול האין סופי הוא הוכנס לתערובת בצל קצוץ דק מטוגן בשמן זית שהוזהב ואורז עגול (גם ריזוטו וסושי יעשו את העבודה) עם מלח ומעט כורכום. ובושל ביחס של אחד לשתיים, אפשר גם להכניס מעט יין לבן משובח.
כמובן שאפשר לעצור בשלב הזה, אבל לפעמים גינוני השררה מסיפורי אלף לילה ולילה קורצים לנו. למה רק למלכים? באם האורז לא דביק מספיק ניתן להוסיף מעט ביצה טרופה וללוש כדורים, להשקיע עם האצבע גומה ולמלא בגבינות (שילוב של פרמז'ן קצ'קבל ופטה למשל), לסגור, לגלגל בביצה ובקמח חומוס ולהכניס בתבנית משומנת למקרר לכמה שעות לתת לכדורים להתקשות ולהתייצב.
לאחר מכן שוב לגלגל בביצה ואז בפירורי לחם (אנחנו ללא גלוטן אז בדרך כלל בפולנטה) והישר לשמן הרותח!
יש אלוהים.
אלוהי זו המילה!
הולכת לנסות את כל החגיגה .
נתחיל בטיול בוץ לחפש לוף למטה בואדי.
(במישור החוף קצת קשה למצוא אותם אז אולי נצטרך דווקא לעלות בכרמל…..)
אל תשכחי סומק, לי נגמר