כל כך מהר חולפים החיים הללו מזל שיש אי אילו שניות לגרוף מעט חול בין האצבעות בטרם יתפזר ויעלם.
השבוע עשיתי מעשה, צילמתי ושלחתי לקבוצת בוטניקה לצמחי ארץ ישראל בפיסבוק כמה תמונות של צמח דגני אותו אני מכיר עוד מילדותי. הסתבר לי במהרה שמדובר במין מלעניאל קצר מלענים ובלעז סטיפה (Stipa). כל גנן מכיר את המין מלעניאל דקיק שמזריע עצמו בלי סוף ונותן מופע פירוטכניקה מרהיב מהאביב עד המוות בשנה שלאחר מכן. אוליבר פיליפי בספרו הגינון היובשני
(Olivier Filippi – The dry gardening)
מתאר בנוסף למלעניאל דקיק עוד שבעה מיני סטיפה! וכך לפתע הבנתי את מה שהונח כבר זמן רב בתחתית הכרתי ורק היה צריך להבשיל, אם לוטמים, מרוות וגעדות אז מדוע לא דגניים? אני מסתכל עליו באמת כל כך הרבה זמן בפליאה גדולה, על ניצנוצו בשמש בין ערביים, על תנועת מחול הרוח שלו. לא ראיתי אותו פולש וכובש שטחים, הוא חי בשלום עם לוטמים וגעדות ומצליח יפה גם תחת אורנים. ירוק עד, צר ותמיר ופורח כל חודשי הקיץ.
השבוע לקחתי שתילים ובקרוב מאוד הישר אל תוך הגינות.
ואם כבר צמחים חדשים אז ביום שבת מצאתי פואנית איטלקית. אני מחפש אותה זמן רב. זהו צמח די נדיר עם פוטנציאל כביר. מסתבר שעוזי מנטף בעבר הרבה אותו אך כפי שהוא אמר "לא היה לו שוק" אז בואו נעשה לו שוק.
פואנית איטלקית צומחת בבר בתנאי הצללה עד הצללה חלקית, בדרך כלל היא משתלשלת ממצוקים וסלעים במדרונות צפוניים.
בתחום צמחי הצל כידוע לגינון ים תיכוני יש נחיתות רבתי אל מול צמחים ממקור טרופי וממוזג. אם נסתכל על 99.9 מגינות הצל נמצא שם כמעט תמיד צמחים רחבי עלים ומגירים מים. קשה מאוד לגנן בתנאי צל וכתבתי על כך לא מעט. גם התחליפים בהם לרוב אני עושה שימוש כמו פנטסמון נטף או הבה ממינים שונים הם ברירת מחדל, לא הייתי מכניס רבים מן הצמחים בהם אני עושה שימוש אם רק מגוון האפשרויות היה רחב יותר, גינות צל ים תיכוניות הוא סוג של מאבק עם ידיים קשורות מאחור. ולכן האפשרויות שציפורן משתלשל ופואנית איטלקית הן בלי ספק גדולות על רקע הכלום כמעט שיש. כמו ציפורן הפואנית פורחת ב"עונה הקשה" וזה כבר שוס ענק. הפרחים קטנטנים ושובי לב, היפוך מוחלט לתרבות הצרחות ושלטי הנאונים של לס ווגאס וחנויות הפרחים הדוחפות את מיני ההיפאסטרום המפלצתיים הגדולים ביותר שהצליחו לפחלץ. אבי שמידע טוען שהפרי האדום מתוק, ננסה בקרוב. אני מניח שבתנאי השקיה הוא יוכל לעבור משמש מלאה לצל. היות וצמיחתו מתאפיינת בגידול צפוף ושווה כיוונים שתילה שלו על הקרקע כמעט לבטח תבסס כרית מושלמת בגובה 30-40 וברוחב 60-70 ס"מ. ייחורים כבר הועברו לריבוי (שוב) לנטף.
הגינה בשורש מתקרבת לסיום, זה היה סוג של כיבוש זוחל כאשר לשמחתי בעלי הבית ויתרו על עוד ועוד טלאים שהוטלאו במשך השנים וקילפנו מהגינה את מרבית ההרפתקאות שנתהוו בה לאורך השנים, מגדר טונברגיה גריגורי שנשתלה ללא צורך ופלשה אל השיחיה, שלל ורדים מזני כלאי תה, עצי פרי במרחקי שתילה של פרחים עונתיים, עוג חרוק ואוג מכחיל השתולים 70 ס"מ מן הכניסה והמעבר (רמז: גובהם 3-4 מטרים רוחבם 4-6 מטרים לאחר 7-8 שנות צימוח בתנאי השקיה), לבן עלה קומפקטום חצי מטר מהמעבר ועד כריתה של קוטינוס מזרחי שהפך כמעט לעץ (מרשים ביותר בלבלוב האביב והפריחה, פגר מת לאחר כניסת הקיץ הקופח). שיקום גינות הוא תמיד תחום בעייתי משום שכניסה/פלישה אל תוך ממלכה עומדת קשה יותר מלהקים אחת מן המסד, תחרות שורשים, קושי בהכנסת ציוד כבד, התפתחות עצים שמלכתחילה לא היו נכנסים ומעמידים תנאי הצללה שאין בהם כל צורך ועוד. הנה שתי תמונות של "לפני":
הגינה הפכה מ"גינה מטופחת" לטאבולה ראסה ולמעשה מלבד שלד עצים ותיקים וצמצום מדשאה. כולה נשתלה מחדש. בלי ספק מעשה אמיץ של בעלי הבית שמאסו בעבודת המגזמת האין סופית שייצרה קווים גאומטרים על מנת לפתוח מעברים. לא יאמן אבל בעוונותי לא צילמתי תמונה אחת אפילו מתוך התהליך פרט לזאת:
בשבת שוב הייתי באלישיב שם תחליף המדשאה נכנס כצפוי לתאוצה אדירה עם התחממות הימים, יחד עם זאת נרשמו כמה חריקות: ראשית לפופית החוף אומנם חזרה אך טרם נצפתה פותחת בדהרה באנדרסטייטמנט. היא תקועה באותו מצב שנשתלה בסתיו, הוספתי עתה עוד מספר שתילים. חבלבל החוף בכלל לא נראה ועושה רושם שלא הצליח כלל להקלט. יתכן שסבל מעודף השקיה מה שכמעט בטוח הרג את מספר השתילים המאוד יפים של לוטוס קרח שהתפתח יפה וכבר פרח בסוף החורף. לעומת זאת כלמינתה אפורה עושה רושם מצויין אם כי מעט איטי ביחס לאלו המקיפים אותו, לכן מומלץ לשתול אותו בגושים יותר מצופפים. כך גם היריציום פילוסלה שמסתבר שגם מזריע עצמו מספר מטרים ממקום שתילתו! אלמוות הכסף מעט נסוג לאחר חורף ואביב חזקים אך אני חושב שיחזור להתבסס בסתיו. דיכונדרה זוחלת מצליחה יפה, דיכונדרה כסופה מתניע באיחור אבל משתלבת מאוד יפה. ליפיה זוחלת משתוללת, חמשן זוחל משתולל. צמח שעושב רושם חזק ועמיד במספר תנאים של עודף/מחסור בהשקיה ותנאי אור שונים הוא צורית אלמוג. עשיתי בו שימוש בעבר בגינה בעין כרם ושם הוא משגשג כבר שנים ובסתיו הקודם שילבתי אותו גם במדשאה, יותר בשוליים שם לא יפגע מדריכה. צמח שאינו קשור למדשאה אך חשוב שמת ללא ספק מעודף השקיה משום שהיה בשולי הדשא הוא שברק מצוי ואאלץ לשתול מחדש באזורים מושקים פחות
הנה כמה תמונות מהגינה:
והנה עוד מספר תמונות משם למי שפספס את היום הפתוח:
בפוסט הבא עוד קצת על מטפסים.
שאלות: האם הפירות של הפואית האיטלקית אכילים והאם ניתן להשיג שתילים של הצמח?
שלום עטרה, אבי שמידע במגדיר הצמחים של ארץ ישראל מגדיר את הפירות "מתוקים" כך שאני מניח שהם אכילים, למיטב ידיעתי הוא עדיין חי.
אי אפשר עוד להשיג שתילים, אני מקווה שבקרוב הייחורים שנתתי לנטף יתנו פרי וניתן יהיה לרכוש אותם בשתילי הר ומשתות נוספות. תצרי לחץ בשתלה שלך והדרישה תעלה כלפי מעלה וכך הסיכויים גם הם יעלו.
הגינות הים-תיכוניות שאתה "מצייר" עוצרות נשימה בעיני. שאפו על האומץ, ההשקעה והאמונה.
תודה רבה אסתר. אני מקווה שהגן במנזר ידחוף תכנון ציבורי משום שזה החלק שבאמת מאפשר קנה מידה גדול ומעניין יותר.