גינון ציבורי, אסתטיקה של משחקי מחשב.

הגינון הציבורי בישראל עובר בשנים האחרונות שינוי תפיסה מקיף מגינון בתחזוקה גבוהה של משטחי דשא ופרחים עונתיים לגינון בתחזוקה נמוכה של צמחיה רב שנתית.

שינוי זה הוא ללא ספק תוצאה ישירה של שינויי האקלים בעולם אשר ביטוי ברור שלו הוא משבר המים בישראל כמו כן יתכן שהוא מושפע מהצורך בהתיעלות של הוצאות התחזוקה הרבות שגינון אינטנסיבי מחייב. על אף הצעד המבורך שבשינוי זה ישנו פן שנדמה שאין שמים אליו לב והוא האסתטיקה המכוערת שגינון זה כיום יוצר.

ראשית עלינו להודות שבדרך כלל אנחנו יוצרים אסתטיקה מלאכותית, לאחר שבנינו כבישים ולצורך כך התבצעו עבודות עפר בהיקף נרחב שכילה את הצמחיה הטבעית (מקומות שהקפידו לשמר את הצמחיה הטבעית הם נדירים למדי וכוללים לדוגמה חלקים מנטף, חלקים בהרחבה של גבעת ישעיהו שבעמק האלה, גן ציבורי מצומצם ברמת בית הכרם בירושלים ועוד), ישנו תהליך שמכונה בשם "שיקום נוף" שמתאפין הן בפיתוח הנדסי כבד והן בשתילה מאסיבית של צמחיה מיובאת. אני מעוניין בפוסט זה להתעכב גם על המגוון הבוטני וגם על צורת השתילה.

הצמחים הנפוצים ביותר בשתילת איי-תנועה בירושלים אך גם במקומות רבים בישראל הם בלי ספק הרוזמרין הרפואי מזני 'הולקה' ו'זנב שועל' וכן האזוביון המשונן והאלרדי, להם נוספים לעיתים קרובות אבליה גדולת פרחים , ברבריס יפני, יסמין גדול פרחים,מיני זיף נוצה (ה 'ארגמני' נהיה פופולרי) ליקופיליום קומפקטום וכמובן הרדוף הנחלים.

כל הצמחים אשר הוזכרו הם נפלאים, חסונים, פורחים, חסכניים בהשקיה, כל התכונות הללו עדין אינן שיכות לאופן השתילה הנפוץ שיש בו לטעמי שני יסודות שגויים, על האחד אני חושב שמעטים ימצאו חולקים והוא קרבת השתילה לכביש, היות וצורת השתילה (על כך ארחיב מיד) היא מונוכרומטית, נמצאים אותם הפרטים במרכז איי התנועה וכן בשולייהם, ולכן אם במרכז ערוגת אי-התנועה הצמח יכול להתפתח בצורה חופשית לגודלו הטבעי ורובם של צמחים אלו מתרחבים למאה וחמישים עד מאתיים ס"מ, (חלקם גם למעלה משלשה מטרים) בשולי הערוגה הצמח צריך להיות מרוסן ומקוצץ מידי שנה דבר שמשווה לאופי איי התנועה מראה מעוות של גנים צרפתיים (על המקור לתרבות המנוונת הזאת כתבתי קצת כאן) ומעבר למראה הגדום הוא פשוט גוזל מאמץ אין סופי של תחזוקה תקופתית.

ישנן אפשרויות רבות לשתילה בשולי איי התנועה אך הפשוטה והראשונה שבהן היא להפסיק לשתול צמחיית ענק במרחק של עשרים ס"מ משפת הכביש, צמחים שיתאימו לשולי האיים במרחק של 40-60 ס"מ מהכביש יהיו למשל :כוכב ימי , תגית כרתית, לימונית סיני 'קרנבל', לוטם מרווני בונפ'יציו, מרווה קטנה,ואפילו נציצים שונים כגון נציץ פורח עד. ישנם כמובן עוד צמחים רבים שיהיו עמידים לתלאות הכבישים וצימוחם מרוסן באופן טבעי. ומכאן למפגע האסטטי שתרבות השתילה הציבורית כיום יוצרת; ברור הדבר שנוח לשתול קבוצות של מאתיים שתילים מאותו המין זה אחר זה אך נוחות אינה כל הסיפור בחיינו, אלה גם יצירתיות ויופי, השתילה של עשרות ומאות צמחים מאותו המין יוצרת אסתטיקה מונוכרומטית,  אם נביט בטבע נבחין במגוון רחב מאוד של צמחים גם בקנה מידה מצומצם של שטח, גם אם פריחה אינטנסיבית של לוטם שעיר תלכוד את עיננו נמצא תדיר בין מאות בני השיח גם קידה שעירה, צתרה ורודה, מרווה משולשת ועוד עשרות מינים רב-שנתיים שונים, כמו כן נמצא עשרות רבות של חד-שנתיים (דם המכבים, מקור החסידה, דרדר כחול ועוד) וכן עשרות גיאופיטים (כלניות, נוריות, זמזומיות וכן הלאה…)

היופי המרהיב הזה יהיה כמעט תמיד פרי של גיוון שהוא בתורו תוצר של מאבק השרדותי כביר  בן מיליוני שנים של אותו פלא שאנו קוראים לו חיים. כאשר אנחנו דוחסים אותו לתוך משטחי האספלט בצורת חזרה מונוטונית של מינים בודדים הרי שסחטנו לחיות היפיפיה הזאת את כל האנרגיה הפראית שבה, את כל הגיוון וההרמוניה הנשגבת שאכזריות האבולוציה כפתה בכדי להביא לשלמות הטבע האקסטטי הפועמת בכל תא חי עלי אדמות.

כל התפיסה הגינונית של איי התנועה נדמית כשאובה מתוך אותם משחקי מחשב של מרדפי מכוניות על אין ספור הוריאציות שלהן, קילומטרים של שיממון מונוטוני שרק קהות העין על רקע אפרוריות האספלט והבטון יכולה לקרוא להן יופי.

אני מציעה לעיריות ומועצות להרים את הכפפה ולנסות לתכנן בתפיסה חדשה לחלוטין את איי התנועה, במקום שלשה-ארבע מינים בחזרתיות קהה ועייפה להכניס עשרות רבות של מינים,  שלא יזדקקו לגיזומים כלל ולאינוס "המראה הפורמלי" מתוך ניסיון ליצור מארג עשיר של מופעי פריחה ועלווה, ישנם לפחות שישה מינים מתאימים של ליקופיליום במקום השניים שנשתלים בדרך כלל, ישנם לפחות חמישה מיני לוטמים מתאימים במקום האפס שיש היום, ישנם מיני געדות ומרוות רבות ועוד ועוד, אם ישכילו לתכנן תוך כדי שילוב מינים רבים בתוך שטח מצומצם כלומר לא יותר משתילה רציפה של 3-4 שתילים מאותו המין וכך להכניס למאה מטר רבועים עשרים עד ארבעים מינים.

במעגל התנועה התחתון של עין כרם בירושלים נשתלו מאות שיחי רוזמרין בלבד, מאות! ניתן היה לשתול שם למעלה ממאה מינים שונים שישקפו את הנוף המרהיב ויהדהדו בו לא רק לתקופת פריחה אינטנסיבית אחת אלה לחילופין לאורך העונות כולן.

אשמח אם פוסט זה יופץ ויגיע למתכנני הנוף בעיריות ובמועצות.