לפופית החוף, ציאנותוס עצי, צל, חזרה לקלנדריניה ועוד

שמחה רבה הציפה אותי עת שביקרתי השבוע בגינה באלישיב. לפופית החוף אשר נשתלה שלוש פעמים אשתקד מפאת חוסר וודאות קיבלה את פני בפריחה מרהיבה. ציפיתי לזיקוקין די נור ואולי זה עוד יגיע בהמשך אך צמיחתה בינתיים איטית בטח ביחס לשני הדוהרים: חמשן זוחל וליפיה זוחלת ואפילו ביחס לדיכונדרה כסופה ודיכונדרה יפנית. אני מניח שכאשר אוריד מעט מכמות ההשקיה (בשל הצורך לביסוס מהיר ההשקיה היא יומיומית) תהיה תחלופה בשליטה של הצמחים והלפופית תוכל לפרוץ יחד עם היריציום פילוסלה ועוד מינים כמו כלמינתה אפורה. בנטף מרבים בדקות אלו ממש מצמחים שהשרשתי בסתיו האחרון ויתכן שבקרוב ניתן יהיה לפגוש בה במשתלות. בעוד שבועיים בערך אהיה שוב באליישיב ואצלם תמונות מפורטות יותר עם שאר המדשאה אך הנה הלפופית:

מוזיאון חולון פתח תערוכה מעניינת וחשובה שרק שמעתי עליה עד כה אך לטעמי דורשת בירור והתייחסות ציבורית בנושא צל:

לדבר על רשתות צל ופרגולות אפשר עד מחר אבל ברור שהשינוי העמוק שנדרש הוא נטיעה ולא של פיקוסים מהירי צימוח אלא כמובן של עצים מותאמי שפה ונוף מבלי להיבהל ממה שמכונה "לכלוך". כל הטירוף של טאטוא עלים חייב להיכנס לפרופורציה אחרת לגמרי.

בהארץ ישנה התיחסות יפה לתערוכה – פה

שתלתי לאחרונה בשלוש גינות עץ (בגינה אחת כשיח גדול) ׁׁׁשמקומו נפקד כמעט בשל כשל בהבנת השקייתו. זהו ציאנותוס עצי (Ceanothus arboreus) משתלת מלצר מרבה אותו. כתבתי כבר (פה) על מיני ציאנותוס שהבעיה המרכזית בשתילתם הוא רגישותם המוחלטת לזן פטריה מסוג כימשון. ציאנותוס עצי ראיתי פעם אחת בגינה במבשרת ציון ואני זוכר כי נדהמתי. אני מניח שהיום הוא כבר מת בשל ההשקיה אך במיקום נכון כאשר חותכים לו את הטפטפות לאחר שנתיים העץ יוכל לשגשג עשרות שנים. גם זה לא הרבה ביחס לאלונים למשל אך ניתן לקחת אותו בכל זאת בחשבון. נכתב עליו שהוא גדל מהר, אני בספק רב אם זה נכון כאשר הוא גדל ללא השקיה, לטעמי מהירות צימוחו הוא נגזרת ישירה למותו בטרם עת ולכן אם יפסיקו להשקותו קצב הצימוח יואט ביחס ישיר. הנה תמונה של עץ בוגר שמצאתי מאתר בצרפתית ואם אני זוכר נכון זה כבר הרבה אחרי שיא הפריחה אבל בכל זאת:

ציאנותוס הוא קרוב-רחוק של אשחר רחב עלים המוכר לנו כשיח/עץ בר המזריע עצמו בגינות מושקות.ואין ספק שאופי העלווה שלו מותאם לחלוטין לשפה המקומית, הפריחה אומנם קצרה באביב אך מרהיבה. אני מצאתי אותו רק כשתיל קטן אך אשמח לדעת האם ניתן להשיגו כבר בגדלים מפותחים יותר.

הפרויקט השאפתני בהוד השרון של טל וארז לוטן (כתבתי על כך פה) קורם עור וגידים בשלב השני שלו של שתילה רחבה מסביב לנחל ולאגם חלקו בתנאים יובשניים. בין השאר יהיו ניסויים בהיקפי שתילה שונים של פואנית איטלקית (בקרוב השתילים בנטף יהיו מוכנים) וכלמינתה אפורה הצמחיה תהיה מגוונת ובלי נדר מעורבבת כדבעי בין השאר ישתלו שם סירה קוצנית, קורנית מקורקפת, ציפורן משתלשל, נפית כפופה ועוד רבים וטובים אחרים אך באמת מה שמשנה הוא לא המינים המקומיים והגרים אלא אופי השתילה והניסיון להימנע ממונו-כרום של גושים אימתניים. קרוב ל90 אלף שתילים הם אחריות אדירה ואמנם אני רק מייעץ מאחור (ובהחלט לא leading from behind כפי שהתבטא ברק אובמה) אך המשקל במידה מעט מבהילה גם נמצא על כתפי. – בסבב ההתייעצויות הבלתי נגמרות (רק בשמחה) עלו אפשרויות רבות, חלקן יתכן שעוד יבשילו בהמשך – חפורית הפקעים למשל שנוסתה על פי טל כבר בפארק אריאל שרון או חוחן בלאנש. יש עוד למה לצפות.

למי שקורא דרך קבע את הבלוג יודע שיש לי נטייה שמרנית לנוף יציב בגינה, מלבד עצים נשירים יש לי העדפה ברורה לשיחים ירוקי עד ואני דוחה לחלוטין שתילת עונתיים. עם השנים חלה בי זליגה בתפיסה ויותר ויותר בני שיח נשירים החלו להופיע ברשימותיי, צמחים כמו קריופטריס קיו בלו, סינינגיה צינורית, פרובסקיה לענתית ועוד נכנסו כצמחים מרכזיים בקומפוזיציה כאשר רב שנתיים מקומיים חורפיים דואגים לכיסוי השטח ולפריחה משלימה בקור (מרווה כחולה, מרוות יהודה, מרוות ירושלים וכולי). לאחרונה החלטתי לנסות את התפיסה הזאת בקנה מידה גדול יותר בגינה ולהשתמש ממש בשיחים גדולים אשר מחליפים חורף/קיץ. שתלתי שני צמדים בכמה מקומות על מנת לראות האם תהיה תחרות שורשים עזה או שמה הצמדים יוכלו לדור בכפיפה אחת. (שתילה עם מעגל טפטפות במרחק של 50-60 ס"מ זה מזה) אין זה מובן מאילו ששיחים בעלי נפח עלים ובהתאמה בית שורשים גדולים יוכלו לעשות זאת כצמחים קטנים יותר ואם יצליחו זאת יכולה להיות אופציה מעניינת מאוד בשימוש גנני. הצמד הראשון הוא מרווה קנרית יחד עם כילופסיס סרגלי. שני הצמחים אינם בעלי נפח זהה כלל אך שתלתי אותם במיקום חיצוני מוגבה שם לשניהם תהיה נוכחות דרמטית אם אכן הניסוי יוכתר בהצלחה. מרווה קנרית (כמעט 2 מטר גובה ושלושה מטר רוחב בשיא) יש לזכור אינה נשירה באופן מוחלט וביוני- יולי השיח משיר את מרבית עליו ונראה כתרנגולת מרוטה, זאת אחת הבעיות המרכזיות של השיח שבשל כך מקובל להמליץ עליו כ"שיח רקע בקו שני" ואילך לכן גם כאשר תעשו עליו חיפוש תמונות התוצאות יהיו תמיד מאפריל-מאי ולא מאוגוסט. כילופסיס סרגלי הוא שיח גדול (5-7 מטרים גובה וקרוב ל4 מטרים רוחב) מדרום ארה"ב/ צפון מקסיקו הפורח בשפע בקיץ ועד הסתיו סימה קגן אחראית על שני ווריאנטים מעניינים בעלי פריחה מעט שונה אך גם הזן "המקורי" לטעמי יפה מאוד. מהתמונות באינטרנט ניתן לראות מגוון רחב מאוד של שינויים בצבע הפריחה מוורוד חיוור ועד סגול-ארגמני מזכיר את המעברים של שמשון הדור (עוד צמח שניתן לעשות בו שימוש בקיץ/חורף למשל עם סינינגיה).

הצמד השני הוא מעוג ימי יחד עם קרוטלריית הכף. אלו שני שיחים בעלי נפח דומה יותר 2-3 מטר גובה ו2 מטר רוחב לקרוטלריית הכף ו קרוב ל2 מטר גובה ורוחב למעוג. במקרה הזה שני הצמחים הם נשירים מותנים. ולכן ברוב אזורי הארץ חלק מהעלווה תישאר על הצמח בשתי העונות לחלופין. את הצמד הזה שתלתי בשתי גינות, האחת במרכז והשנייה בהר. בקרוטלרייה מעולם לא השתמשתי קודם לכן והיא נראית בעלת פוטנציאל גבוה מאוד, עלווה מאוד מקומית ופריחה שמזכירה את אחירותם החורש אם כי לא באותה עוצמה אך הפיצוי הוא בחודשים הארוכים בו הוא פורח. כנראה ברוב חודשי השנה. את המעוג הימי אני מכיר כבר שנתיים והפער בין מראה ימי הקור לימי החום הוא ממש מדהים. זהו שיח מהפנט בחורף, הפרחים החלמתיים בעלי צבע בהיר בקצוות וסגול עמוק בפנים מושכים את העין כאילו היו מנהרת הזמן של דאג וטוני. זהו באמת ניסוי מעניין ואני מניח שרבים יאמרו שהוא נידון להכשל בשל תחרות השורשים העזה שתתפתח אבל נחייה ונראה.

ולסיום התיחסות מחודשת לקלנדריניה גדולת פרחים, זהו הצמח הראשון עליו כתבתי. הזנחתי אותו לחלוטין וחדלתי לשתול אותו מאחר שחשתי שאינו יציב אך בכל זאת בפעם האחרונה שעשיתי בו שימוש היה בגינה לפני קרוב לחמש שנים ובסיור שערכתי זה לא מכבר גיליתי אותו כגוש עבה ומונע עשביה ופורח באופן קיצוני. הגינה מושקית פעם אחת בשבוע באדמה כבדה ולא עמוקה. הוא תמיד נחשד כרגיש לחום אך הניחוש שלי הוא דווקא להשקייה דחופה. אשמח לשמוע על ניסיון של שתילה במישור החוף או באזורים אחרים עם עקת חום ולחות. בכל מקרה הכנסתי אותו מחדש לרשימותי. לצערי לא צילמתי אותו אך מצאתי תמונה ישנה מגינה אחרת משולב בעוד צמחים הנה: