ראונדאפ | גלייפוסט | רעילות | סרטן – לקושש עובדות בין המחנות (ועוד מספר צמחים חדשים)

אזהרה – פוסט כפול, הצמחים לאחר המחצית.

לפני חצי שנה הרשת ובמיוחד זאת הקשורה לעולם החקלאות, הגינון ותחזוקת המרחב הציבורי של המועצות המקומיות געשה ורעשה. אחד מקוטלי העשבים הנפוצים בעולם אשר כמעט כל אחד ואחת מאיתנו נחשפים אליו אם על ידי ריסוס הסדקים במדרכות ובכבישים בין הבית לעבודה בבתי הספר ובגני הילדים, בשדות חקלאיים ומשם למזון שאנו אוכלים. שיירים של תרכובת גלייפוסט נמצאים פחות או יותר בכל פיקסל מכדור הארץ. כמה בדיוק שיירים ומה השפעתם הוא נושא אליו נדרש מאן דהו בבואו להקיש את צמד המילים גלייפוסט / מסרטן.

אני כמובן אינני רופא, אינני כימאי ואינני חוקר מטעם מונסנטו או ארגון הבריאות העולמי. הנני אדם אחד מיני רבים שיכול רק לנסות ולהבין מסיכומים של אנשים אחרים כגון כימאים, רופאים, חוקרים ממכונים/חברות/אגודות אשר מנסים לדלות אינפורמציה תוך הפעלת שיטות כאלו ואחרות, סותרות או חופפות. בתחומים הללו של בריאות יש לא מעט אנשים שמוכנים לרצוח (לא רק כמטאפורה) על מנת להוכיח את טענתם. יש לי לא מעט חברים שמאמינים שחיסונים בגיל הרך הם לא פחות מהתגלמות הרוע, הבורות והכניעה לפחדים קמאיים. מאידך גיסא אני מוקף גם בחברים ובני משפחה שחושבים שהאנושות צועדת על עבר הקידמה נטולת מחלות ובעלת תוחלת חיים של צב גלאפגוס על גבי המחקר המדעי וכל הנשענים על אמונות הסותרות זאת חיים בימי הביניים החשוכים. על פי רוב קשה ליישב בין הצדדים והמחלוקות הופכות עד מהרה להתגוששות גלאדיאטורים בזירה בין אם אלו מן ההמון הנבער או אנשים עם תארים אקדמיים ופוסט דוקטורט מרשים. אין זה עניין מקרי שהרי מדובר לא בעניין אקדמי או פוליטי אלא בקורקבן האנושי (איזה אוקסימורון נחמד) "אחריות הורית" וכל אדם מעוניין להיראות לפחות בעיני עצמו כבעל אחריות שכזאת ולא כאחד אשר מזניח או אף מזיק לילדיו.

כתבתי לפני כמה שנים פוסט על מונסנטו, גלייפוסט וויאטנאם. אני לא חוזר בי מאף מילה ומסתבר שאינטואיציה עשויה להיות מוצדקת. מתוך כלל המחקרים ארגון הבריאות העולמי (דרך הסוכנות הבין לאומית לחקר הסרטן) נזהר מלהפנות אצבע ישירה אל מונסנטו (אשר היתה בעלת הפטנט המסחרי עד שנת 2000, מאז כל אחד יכול לייצר ולמכור גלייפוסט) וטוען שצריך לחקור בהיקף רחב גם מדינות מתפתחות ומדינות עולם שלישי משום שהמחקרים מוגבלים למדינות עשירות. הוא גם קושר חומרים נוספים אשר נוהגים להשתמש בהם מלבד גלייפוסט אל חריגה בסרטן דם מסוגים של נון הודג'קין לימפומה (NHL) אך יחד עם אזהרות המסע אל עבר לינץ' ציבורי הוא כן מדליק נורה אדומה יותר מאשר מכבה אותה. אני לא חושב שגם המצדדים בריסוס שיטתי בגלייפוסט יחלקו על כך שהשימוש בתכשיר צריך להיות מבוקר ובתנאים מחמירים של זהירות. איני חושב שמי מהם היה נותן לילדיו לשתות ממנו או להתגלגל עליו לאחר ריסוסו (על אף קצב התפרקותו המהיר יחסית) ברור לכל שלא מדובר במיץ ענבים או מי מעיין טהורים. ולכן גם אם לא צריך להכנס להיסטריה וללבוש חליפת אב"כ בצאתנו לרחוב הרי שיש לנהוג בזהירות וחשדנות כלפי מה שעשוי כן להתברר כמחולל מחלה בהמשך.

בשבוע שעבר ראיתי בבית במושב שבו נתתי יעוץ על יד הגלייפוסט את התכשיר הזה אשר מיועד בכלל לקרציות וכולי, לא באותה סקלה של רעילות. זה אקדח וזה פצצה של טון על החלון. תמיד יש מדור נמוך יותר בגיהנום.

כמובן שכל העניין הזה שבו אנו דשים, מתווכחים ודנים מבוסס אצל 100% מאיתנו על ספקולציות וקפיצות אמונה (דבר שמייצר אין סוף תיאוריות קונספירציות) בין אם אנו מצדדים במחנה א' או ב'. מי לעזאזל מסוגל בכלל לקרוא מאות מחקרים ומי מאלו שאכן קוראים את המחקרים כולם ושולטים ללא עוררין בכימיה, בגנטיקה, באונקולוגיה בכלל ובנון הודג'קין לימפומה בפרט, ומי ערב שגם לאחר שלמדנו שנות דור וקראנו והשכלנו יש בידינו איזה כלי וודאי, איזה היגיון מוחלט אשר חותך בעובדות כאזמל דרך בשר, מולקולות, אטומים, ניטרונים ופרוטונים אל תוך הוויה אולטרה ראליסטית המאפשרת לנו לחרוץ את פסיקת הדין האחרונה. שטויות. אנשי מדע ואנשי מרק של ניו אייג' בסוף חיים תחת הנחות שעשויות להתגלות כמופרכות לחלוטין ביום שאחרי. והעובדה שאת נחיתת האדם על המאדים בעוד מספר שנים יובילו צוות מדענים שאת הצלחתם חייבים ללוגיקה מסודרת מסדרת היקשים, מניסוח חוקים המבוססים על תצפיות ומחקרים אמנם מרשימה אך אינה יכולה להכפיף את כלל הנחותיה עד כה על מה שטרם הוכח בכלים שהיא מכירה. במערב יש תמיד חדש. אין זה אומר כמובן שכל פיל ורוד בחלל החדר מוכרז מיד כתגלית אבל ראוי שספקנות מחד גיסא ופתיחות מאידך יאפשרו שיח פורה בהרבה בין האסכולות.

אני חושב שהבעיה המרכזית כרגע אינה דווקא השימוש בראונדאפ (או כל תכשיר גלייפוסט אחר) כקוטל אלא האלטרנטיבות המוצעות על ידי השחקנים בשוק. השימוש בקוטלי צמחיה הפך להיות הכלי השיטתי העיקרי בהתמודדות עם חוסר היכולת לבקר את הצומח. היות ואנו מוצאים עצמנו בניסיון לבודד, לבקר ולנטר כל צמח במרחב על מנת לשמור על רצף טרטוריאלי של אספלט, מרצפות ובטון במשחק הזה אנחנו חייבים להפסיד. אין מרווח ולא זעיר שבו זרע נופל, גשם מרטיב ושמש מאירה אשר בו לא יפרשו עלים אל מול הקרינה וגבעול יתרומם כמפרש כמהה לגמוע מרחבים.  זה דורש חשיבה אחרת על הסביבה האורבנית/תרבותית והיחס שלנו אל מה שמכונה עשביה, צמחיה ובר בכדי למנוע את אותה פעולה אוטומטית-מכאנית של שליפת מרססים והתזת הכימיקלים.

צריך גם לזכור שהחלק הארי בריסוס כימיקלים למטרת דיכוי עשביה מגיע מן החקלאות ולא מן הסביבה הביתית/עירונית. ולשם שינוי מקיף בתחום הזה צריך לעשות הרבה יותר מאשר להניף דגל, יש לערוך מחקרים בקנה מידה רחב מאוד שכן יעילות נמוכה של דיכוי עשביה תהיה אסון עם השלכות של רעב בעולם כולו. שמונה מיליארד בני אדם ניזונים כיום מחקלאות שמבוססת כמעט כולה על קוטלי עשבים, על הנדסה גנטית ודישון כימי שגם להם כמובן השלכות לא מעטות. יחד עם זה תוחלת החיים אשר עלתה ועלתה עד למעלה משמונים שנה בחלק המערבי של העולם עשתה זאת יחד עם כל אותם כימיקלים, הנדסה גנטית ורפואה מערבית ולא בלעדיהם.

את התמונה הבאה הבאתי (ויקיפדיה) כבר לפני חודשיים בעניין האקוטי של ההגירה לאירופה אבל עכשיו צירפתי לה מספרים שמבארים את הצבעים השונים: קחו שתי דקות ותביטו איפה בני אדם כמוני וכמוכם חיים ארבעים עד חמישים וחמש שנים (1.2 מיליארד בני אדם) והיכן חיים למעלה משמונים שנים וכמה ואיפה חיים אי שם באמצע. זה לכל אלו שחושבים שההגירה היא בשביל לשתות קפוצ'ינו בבוקר ממכונת האספרסו הביתית שלכם. יש עולם אחד שבו בקושי רב דור אחד מצליח לגדל דור חדש ויש עולם מקביל בו חיים שלושה ואף ארבעה דורות יחדיו. הם אכן נמלטים על חייהם. 

אני בעד אורגני על אף שהמטבח שלי מורכב ברובו מתוצרת סטנדרטית ממניעים כלכליים. זה טעים יותר בלי ספק, בריא יותר ככול הנראה ונכון יותר מבחינה אקולוגית אבל בכדי שנוכל לאכול כך כולנו, צריך לנהוג בזהירות מופלגת.

מליניס מעורק:

חזרתי לעשות שימוש במליניס מעורק 'סוואנה', אמנם אין זה צמח מאריך שנים אך הוא יוצר מעט ספיח וזה כשלעצמו יכול לחפות על ההתנוונות המהירה (שנתיים-שלוש). התפרחות הוורודות שמתחילות בקיץ ומגיעות לשיאן לקראת הסתיו שובות כל עין. אני חושב ששילוב שלו עם מולהנברגיה נימית הוא מצויין. גדל מהר מאוד ומגיב היטב לריווחי השקיה גדולים.

בתחילת פארק המסילה ממש מתחת לגן החיות התנכי נשתלו כמויות גדולות של מליניס, לצערי כרגיל בגושים מונוליטיים:

כריזקטיניה מקסיקנית 

בקיץ שמתי את עיני על הצמח כריזקטיניה מקסיקנית. הוא קיים בגינון כבר כמה שנים, סימה קגן הביאה אותו בשנת 1999 כלומר הוא נמצא כבר 15-16 שנים בשוק וטרם נכנס באופן מאסיבי לגינות על אף היתרונות הרבים שלו. אני חושב שהתכונה הבולטת ביותר שלו היא ריח. לעלים שלו בלוטות שמן שמכניסות קורנית מקורקפת, מרווה משולשת ואזוביון דגול בכיס הקטן. מספיקה מכה קלה שבקלות לפזר באוויר בושם חריף שמכה בנחיריים כאילו שפכו בקבוק שמן אתרי שלם תחת הרגליים.

העלווה קטנטנה וכהה עולה לגובה 40-50 ס"מ ומשתרעת לגובה דומה. קצב הצימוח כנראה איטי ביותר דבר שמקשה על השגתו בגודל 3' ולכן ניתן להשיגו על פי רוב בגודל 4' או בדליים. הפריחה אינטנסיבית וזוהרת ממש בצהוב על רקע העלים הכהים באביב אך ממשיכה להופיעה מעת לעת כל הקיץ עד הסתיו. אני חושב שכדאי לשתול אותו בצמוד לשבילים או מדרגות היכן שאפילו תפלוש מעט ותאלץ את ההולכים להתחכך בה וכך לעמת אותם עם מכת הבושם שלו. היות וסימה קגן משתמשת בו בשפלה זה אינדיקטור מצוין ליכולתו לעמוד במעמסת החום בחלקים הנמוכים. ניסיונם הטוב של נטף בגידולו בהר הוא אינדיקטור מעולה ליכולתו לעמוד בקור עז כך שהצמח מסוגל לשגשג ברוב חלקי ישראל. מקורו בדרום ארה"ב ומכסיקו. וחשיפתו האופימלית היא לשמש מלאה עד חלקית. לא הצלחתי להגיע למקור טוב של רפואת צמחים לגביו אבל ברור שהוא משמש להורדת חום ותחלואים שונים. מסוג הצמחים שניסים קריספל היה עושה מהם ניסים. הבנתי שיש ניסיון לבודד את אחד מחומריו ליצירת תרופה נוגדת דיכאון.

ועוד שני צמחים פחות ידועים:

בורוניה חרוקה שרקס בי.

גם כן בן שיח שסימה קגן איקלמה לפני מספר שנים. יאיר פקר שתל אותו בגינת גג בתל אביב ושם הוא עובר את עומס החום ורוחות החורף בלי בעיה עד כה. כמו הכריזקטינה גם הוא צמח לשמש מלאה ועד מחצית, סימה קגן מעידה כי הוא מעדיף באזורים חמים הצללה קלה. ריח העלווה שוב מאוד דומיננטי ונישא באוויר מהתחככות אקראית. הגובה מטר הרוחב דומה, הצימוח צפוף עם עלווה ננסית והפריחה כמעט ולא נגמרת עם גל חזק מאוד באביב. הפרחים אמנם קטנטנים אך האפקט מאוד מרשים. אני רואה אותו על המדף כבר למעלה משנה ומשום מה הוא נשאר שם אך לא עוד, הוא כבר נשתל בשתי גינות ובקרוב מאוד בעוד שלוש חדשות.

הצמח האחרון ולטעמי הידוע פחות מכול אלו שכתבתי עליהם היום הוא מורלטיה קוצנית (muraltia spinosa) ראיתי אותו בשתילי הר באפריל פעם אחת בלבד, ישנו מגדל בודד בארץ אשר מרבה אותו וטרם ניסיתי אותו, מחר אמורים להגיע שני דליים למשתלה ובקרוב אשתול קרוב לתריסר שתילים בשלושת הגנים החדשים ובעוד שניים ותיקים. זהו צמח שגדל במקור בדרום אפריקה ונמיביה (שם אם עורי היה שחור כבר הייתי בין המתים מפאת גילי המתקדם -41 תחזרו למפה למעלה) במגוון רחב ביותר של קרקעות ותנאים. מחוף הים החולי ועד למדרונות סלעיים תלולים. ממשפחת מרבה חלב אותה כמעט כל גנן זב חוטם מכיר דרך מרבה חלב הדסי אך המורלטיה מעודנת בהרבה בפריחתה הקטנה. השיח ירוק עד ומגיע לגובה של מטר ומעט רחב יותר על פי התמונות, הפריחה ככול הנראה חזקה ביותר באביב אז השיח מתכסה כליל ואחר כך עוד קצת אל תוך הקיץ ועד הסתיו! אני חושב שזה יתקשר מעולה עם געדות, מרוות ולוטמים אבל במיוחד ליד קידה שעירה. שלושת התמונות הבאות צולמו על ידי שלושה אנשים שונים בדרום אפריקה דרך האתר http://www.ispotnature.org/ ותודה לאינטרנט. אפשר לקרוא עליה עוד פה. שימו לב אינפורמציה מעודכנת. אורי פרגמן מהגן הבוטני בירושלים רושם אזהרת הזרעה למורלטיה. יחד עם זאת משתלת נאיבי שגידלה את הצמח בארבע השנים האחרונות לא ראתה עדות להזרעה. יתכן ואקלים/השקיה/או פער בין דלי ושתילה באדמה משנים את יכולת ההזרעה אך יש לשים לב לכך.

אני שמח לבשר שהמנה הראשונה של פואנית איטלקית שנטף ריבו נגמרה. מסתבר שאנשים קוראים בבלוגינון.

ןהגן במנזר הבנדקטיני באבו גוש פתוח למבקרים! השבוע נשתל שם גם לראשונה אולי בעולם כולו! דלי של לפופית החוף מן היחורים שאספתי לפני קרוב לשנה.