שושן צחור, ספוקו ומות קדושים

הסדנה שהעברתי בבצלאל הסתימה במה שנראה כהצלחה, הסטודנטים הביעו עניין רב והשתתפו במרתון הקצר (עשרים שעות בארבעה ימים) בתנופה גדולה, לאחר גמגום קל ביום הראשון הקצב גבר וצללנו אל נבכי ההיסטוריה שצמחה מתוך עריצות מצמיתה ושושלות מלכים מאירופה ועד המזרח הרחוק אשר הותירה מלבד אדמה חרוכה גם את ערש התרבות על שלל הישגה הטכנולוגיים והסתעפויות אמנותיות המשתקפים כמובן בתחום האסתטי-בוטני כמו גם בשאר הטכניקות המקובלות.

מתוך הסדנה אני רוצה להציג פה בבלוג שתי אנקדוטות מעניינות.

הראשונה היא גילוי שלא הייתי מודע לקיומו של הופעת שושן צחור מוקדם בהרבה בדימוי "הבשורה" שבו המלאך גבריאל מבשר למריה על התעברותה מרוח האלוהים והופעתו הצפויה של המשיח על פי האמונה הנוצרית. על פי רוב מקובל למצוא ציורים מן המאה ה14 וה15 בהם ישנו שושן צחור בידי גבריאל או בסמוך לו (בחלק המערבי של אירופה) כתבתי בעבר על כך שהרקע  להופעת השושן הצחור כדימוי לתומתה/טהרתה היה עקירה המונית של בצלי השושן בעקבות מסעות הצלב אשר החלו ב1096 וכיבוש ירושלים ב1099 והעברתם אל מנזרים וכנסיות. אלו נמשכו כמעט מאתיים שנים בהם שלטה "ממלכת ירושלים" בתחומי מה שקרוב לאלף שנים נוספות לאחר מכן אנו מכירים בשם "מדינת ישראל" (ו3000 שנים לאחר שלטון מונרכיה דתית-רודנית המכונה תקופת בית ראשון/שני אליה שרים בגעגועים בערבי שבת וחג בקרב אלו הרואים עצמם כיהודים).

והנה בזמן שהתכוננתי לסדנה הגעתי אל ספרון תהילים נוצרי מן המאה ה12 באנגליה. ספרונים אלו מכונים פסלטר (Psalter) הקרוי בשם Saint Albans Psalter שם למיטב ידיעתי מופיע לראשונה שושן צחור אם התארוך נכון אזי בין 20 ל 40 שנים לאחר כיבוש (וטבח) ירושלים מופיע לראשונה השושן הצחור כסימבול בתמונת הבשורה. הנה הוא:

והנה עדות מהטבח שאירע באותו יום:

"In this temple 10,000 were killed. Indeed, if you had been there you would have seen our feet coloured to our ankles with the blood of the slain. But what more shall I relate? None of them were left alive; neither women nor children were spared"

ממש סצנה ממשחקי הכס האין זאת? "…רגלינו נצבעו עד קרסולינו בדם הנטבחים… איש לא נותר בחיים, גם על נשים וילדים לא חסו" הנה קטע מציור מימי הביניים שמתאר את הטבח:

עם העובדה ששושן צחור היה נדיר ונחשב לנכחד עד 1925 קשה להתווכח, יחד עם זאת מסעות ביזת בצלים במשך 200 שנים ויותר עד לריקון כמעט מוחלט (ידועים על 23 אתרים בישראל) נשמע לי קצת קיצוני, אבל אנחנו מתעסקים עם אנשים כפי שאתם מתרשמים שהיו לא מהמתונים. אבל יכול להיות מראש שהמספרים לא היו גבוהים והצמח לא היה מעולם נפוץ כמו רקפת מצויה כך שכמה רבבות בצלים לאורך מאות שנים הביאו אותו לסף הכחדה באזור ולא ציי אניות עמוסות באלפי טון. אך מי יודע, אם הביקוש העלה את המחיר אז רק השמיים בהם יושב האב הם הגבול.

האנקדוטה השנייה באה מן המזרח, כפי שכתבתי כבר כמה וכמה פעמים שהמקור לאסתטיקה של פנג'ינג המוכר יותר בשמו מיפן – בונסאי לא היה "חיקוי של מצבי קיצון בטבע" כפי שנכתב בכל אתר להאדרת הטכניקה הזאת אלא ביטוי צורני לשליטה מנטלית/גופנית/"רוחנית" שהתרבות הֶאֱדִירָה באלפי שנות הרודנות במזרח אחת מצורות השליטה הקיצוניות הייתה כריכת רגליים לנשים בסין ואילו פסגת שליטה נוספת הייתה טקס סֶפּוּקוּ או כפי שנוהגים פה לומר חרקירי. בהם הסמוראי היה מתאבד בריטוש קרביו בשני פגיונות מכמה טעמים שהעיקרים שבהם היו בכדי לא ליפול בשבי ולסבול עינויים וכן כאקט נאמנות לאדון הפאודלי לאחר מותו בשדה הקרב. טשטוש הגבולות בין אלימות ורוחניות נמצא כמובן בכל התרבויות, סיפור שחיטתם של רבבות תושבי ירושלים (מוסלמים ויהודים כאחד) בתואנת טיהור משטמת הכפירה המוסלמית (וכמובן שבטבח הפוך בכיבוש עכו ב1291 והפעם נוצרים ויהודים כאחד)) אינו שונה מביסוס העלית השלטונית-דתית במזרח. חישול גוף/נפש שנמצא במקורות השינטו והזן-בודהיזם ביפן ובסין קשורים בטבורם אל ארמונות הקיסרים שיצקו את היסודות לעיסוק באסתטיקת הגנים המזרחיים. אותם גנים שמפיקים קולות השתאות מתיירים מקומיים וזרים הפוקדים אותם במיליונים בכל שנה.

מספיק להציץ במקור אמנויות הלחימה ביפן ובסין בכדי להבין את עומק השורשים של האלימות ובמה שאנו משוכנעים להאמין שעוסק בו הנזיר – בכיבושה, זאת מטרה הנשמעת נעלה אך יש לשים לב כי יחד עם זאת התרבות מטמיעה את גיבוריה בקודקס הדתי. כמו למשל בהחלטה לקבור את מתיה במתחמי המנזרים. לדוגמה 47 קברי הרונין הנמצאים בחצר מנזר זן בשם Sengaku-ji. למי שלא מכיר את הסיפור כדאי לעצור רגע ולפשפש באחד האתוסים החשובים של תרבות יפן בו ארבעים ושבעה רונין (סמוראים מנושלי דאימיו – אדון פאודל) נוקמים את מותו של אדונם שנאלץ לבצע ספוקו לאחר שניסה להרוג דאימיו אחר שעלב בו. לאחר נקמתם של ה47 הם מסגירים עצמם לקיסר ומבצעים יחדיו ספוקו המוני.

יש כאן מספר אלמנטים שטווים יחדיו רשת של אמונה, ציות והיענות מוחלטת לסמכות ולבסוף שליטה מנטלית מצמיתה. המתקפה הראשונית שהציתה את כל הסאגה הזאת הייתה במצודת אדו (Edo Castle) שהפכה ברבות הימים לטירת קיסר יפן (בתמונה למעלה) אותו מתחם רשמי של הקיסר שעד היום מטפח אוסף עצי בונסאי חלקם צעירים רק בני מאה ומאתיים שנים וחלקם מתקרב לשש מאות שנים. הנה אחד מהם אורן לבן שגילו 550 שנים בקרוב:

יש מקרים המוניים עוד יותר של התאבדויות קולקטיביות ביפן כמו שרפת שבט הוג'ו ששלט קרוב ל130 שנים ורומם ופיתח את הזן בודהיזם ראש השבט שרף את עצמו יחד עם 870 גברים נשים וילדים במקדש הזן שבו נקברו מתיו לאורך השושלת. ההתאבדות התרחשה לאור כישלון צבאי שאיים לכלות את משפחתו וכבודו. המנזר הנוכחי הוא כבר גלגול שלישי לאחר שריפה נוספת וגילו קרוב לחמש מאות שנים הוא נבנה באופן מוצהר לזכר האירוע המכונן.

מקדש זן בודהיזם נוסף הוא Sōji-ji בו קבור אדריכל טייסי הקמיקזה אדמירל הצי Takijirō Ōnishi. אדמירל זה שחודשים ספורים בטרם סוף המלחמה התבטא בנחיצותם של עוד מיליונים רבים למות למען הקיסר כתב כמיטב המסורת פואמה רוחנית התנצל בפני 4000 משפחות טייסי הקמיקזה שמתו וביצע ספוקו ומת לאחר שעות רבות של גסיסה בייסורים. הפגיון ששימש למעשה אגב נמצא במנזר שינטו מרכזי בטוקיו בשם Yasukuni Shrine שם חקוקים שמותיהם של קרוב לשנים וחצי מיליון גברים ונשים שמתו תוך כדי לחימה או תרומה ליפן האימפריאלית (1868-1945). עצם כתיבת שמם מכניסה את רוחות המתים לעירוב ממנו לא ניתן לצאת. (הוגשו עתירות למחיקה על ידי חלק ממשפחות המתים) זה כולל את רוחותיהם של כל פושעי המלחמה היפנים במלחמת העולם השנייה. נסו לדמיין מצב בו כנסיה בברלין חוקקת את שמותיהם של כל הרוגי הריך השלישי כולל את הצמרת הנאצית.

הנה מכתב ההתנצלות של האדמירל והפואמה ומיד לאחר מכן תרגומה לאנגלית:

In blossom today, then scattered; Life is so like a delicate flower. How can one expect the fragrance to last forever?

כמה נערצת פריחת הדובדבן (שזיף למען האמת הבוטנית) במזרח, אין ספור שירים וציורים, ביטויים לרוחניות מעוותת והבנה שטחית של החיים. דומה הדבר לדיקטטורות המתהדרות בשמות דמוקרטיים כמו "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה" (צפון קוריאה)

התמונה הבאה היא מסוף המאה ה19 ובה מוצגת דמותו הייצוגית של נזיר לאיפה נעלמה הרומנטיקה של הדלאי למה?

אנא זכרו שקיסר יפן הנוכחי אקיהיטו הוא צאצא ישיר לשושלת מתועדת למאה השישית לספירה (באין זכרים מן הקיסרית הירושה עוברת לזכר הבכור מן הפילגש) ועל פי המיתוס הלא מתועד ובהחלט יתכן שנכון קרוב לאלף שנים עוד קודם לכן. וזכרו שהראשון שבהם היה צאצא לאלת השמש. מה לא עושים למען צאצא לאלת השמש. עד אוגוסט 1945 אזרחי יפן האמינו שהירוהיטו אביו של הקיסר הנוכחי הוא צאצא לאלת השמש, שתי פצצות אטום ולמעלה ממאה אלף הרוגים הביאו אותו לכניעה ללא תנאי (שהוא דחה חודש לפני כן) והכרזה פומבית שהוא אינו כזה.

על אף ניסיונות הטשטוש והניקוי של מכבסת הממשל האמריקני ככול הנראה הירוהיטו היה שותף פעיל בפשעי מלחמת העולם השנייה במזרח. אבל זה כמו שאומרים מאחורינו.