לרקע אין רעש. רק הרגל להישמע. תנועה מכאנית של בד נארג המקפל בתוכו ריבוא רבבות שנות הכרה משועבדת.
לא הרשתית צריכה להביט ולא האפרכסת להאזין. לא המוות זקוק לציפיה להיוולד מחדש.
ואין כל צורך למוסס חומה שמעולם לא התקיימה. אין ספור השערות חסרות שחר אודות אמת יחידה.
גם היא תיבלע.
מהדהד לפסוקי זֵן.
לא. לא טופיארי ובונסאי.
כאלה שאפשר לקרוא בספר "בידיים ריקות שַבְתִי הביתה- פסוקי זן", שתירגם איתן בולוקן וערך דרור בורשטיין.
שם אפשר למצוא נוספים לטקסט ההגותי שהבאת.
אכן, גם כשאתה כותב על "צמחים גינון וסביבה מקומית ואחרת" אתה מנסח הגיגים שאינם אמת יחידה.
אפרופו חומות אשליה מסיסות:
אני שרחוקה מאבו גוש (פיזית, לא פוליטית -רעיונית) מחכה לפוסט על הגן שם.
שלום חני. תודה. הרעיונות שאני מנסח על צמחים, בני אדם וכולי בוודאי אינם יכולים להיות אמת יחידה. איך ניתן בכלל להחזיק באמצעות רעיון ומחשבה את האמת? רק פרספקטיבה תלויית מבט.