לא שאני חף מפשע, עשיתי טעויות רבות לאורך השנים וגם כתבתי על חלקן (פה). כל גינה היא דבר חדש שבתוכה נכנסים גם צמחים חדשים (לקוחותי הם תמיד אבל תמיד שפני ניסיון). אבל בכל זאת בין טעות לבין הדבר הזה המרחק גדול.
אך כל דבר בעתו. פאוזה קצרה לצמח;
נתחיל רגע אחד בקרנונית לבידה. כתבתי עליה ביולי אשתקד (לקראת הסוף פה). שתלתי אותה במספר מקומות ועד כה היא עושה רושם מעולה. צריך לזכור שהנעלם המרכזי בסיפור הצמח הזה הוא אורך חיים אך כושר הכיסוי וקצב הגידול משביעים רצון והפריחה שעכשיו מסתיימת היא לא פחות ממרהיבה. הנה תמונות:
אבל נעבור לעיקר:
אחת מקוראות הבלוג שלחה לי קריאה בהולה לפני מספר שבועות לחוות דעה בקשר לתכנית גינון שקיבלה ועמדה בפני ביצוע. למען האמת אני לא שש להיכנס לתוך תכניות עבודה של עמיתים/עמיתות אבל אמרתי לה שאעיף מבט. אז הזמן כידוע קצת לחוץ ודחיתי ודחיתי אבל בסוף באמת העפתי מבט ומה שנגלה לעיני היה קטסטרופה שלא האמנתי שתיתכן. כלומר בטח שתיתכן, סיבוב קצר בכל מושב מספק עשרות עדויות גרוטסקה אבל בכל זאת לא מדובר בגנן/גננית אלא במה שמכונה "אדריכל/ית נוף" כלומר אדם שלמד/ה תורה ובמסגרת מכובדת (טשטוש זהות מגדר).
ניתוח קצר של התכנית מגלה את הנתונים הבאים: על שטח של קרוב ל350 מ"ר נדחסו 15 עצים במרחקים של 4 מטרים (לא כולל 3 קלסטימון קינגס פארק! שאותו החשיב/ה בתור שיח שצמוד לעצים) כלומר לאחר 5-8 שנים כל הגינה אבל כל-כל הגינה הייתה נכנסת לצל כבד מה שהיה מנוון לחלוטין את עשרות ומאות השיחים שנועדו לשמש מלאה כגון גאורה קיפחת מרווה צחורה, זיף נוצה ארגמני וכולי.
אבל כמו שאומר חתול תעלול "זה עוד לא הכל -הו לא, זה לא הכל!" המרחקים בין הצמחים היו בפרופורציות שמתאימה לבית בובות, צמחים שמשתרעים על מטר וחצי, שני מטרים ואף שלושה מתוכננים להישתל במרחקים מדודים של 50 ס"מ. צמחים נמוכים בגב לצמחים גבוהים בחזית, צמחים שצמודים למעברים ויכולים לשמש כחומות סין. צמחי "גדר חיה" בהיקף שתולים בשורות ככיתות חיילים נאמני פוטין/אובמה/ביבי/נסראללה שיפלשו עד מחצית הגינה פנימה והחוצה ללא גיזומי אינוס כל חודשיים שלושה. וכמובן הגרוע מכל ערבוביה של אופי טרופי/ממוזג/ים תיכוני ואפילו מדברי ללא כל תפיסה אינטואיטיבית אודות בניית שפה אפילו שפת קולאז' או איזה אנסמבל שיוצר היתוך. ביתי בת השלוש מצליחה להרכיב מופע מרשים יותר בעודה מרוקנת את הארון מבגדיה לקראת יום בגן. ערבוביית עצים ושיחים שמפעל הפיס היה יכול להגריל פעם אחר פעם ואיש לא היה זוכה משך דורות.
הנה חלק מרשימת הצמחים כפי שכתובים במקור: המליה מבודרת, דורנטה 'גיישה גירל', היביסקוס (כמה צבעים שונים), אקליפה מגוונת 'משולש', לאיקופילום קומפקטום, בראיניה לבנה 'ורוד מנוקד', דק פרי אורנג', רותם המדבר ועוד ועוד ועוד.
היו שם למשל 30 פרטים של מיאופורון (מאיזה סוג אלוהים יודע) מיועדים לשתילה כל 30 ס"מ. או 60 פרטים של חבלבל מאוריטני מיועדים גם כן לשתילה כל 30 ס"מ ו60 אוזן דב מיועדים לשתילה כל 30 ס"מ.
הדבר היחיד שניתן לאמור בזכות התכנית היא שמספר המינים גבוה ביחס למרבית הגינות, אמנם היא יכולה להכיל מספר כמעט כפול אך זאת אינה גינה סטנדרטית של 15-25 מינים.
בתנאי התקציב הנוכחיים של בעלי הבית לא יכולתי להציע להם הרבה פרט לעבודת תשתית עמוקה שתילת חצי מכמות העצים ובחירה מחודשת שלהם עם הקמת ראש מערכת השקיה שתיתן אופק לעתיד. התכנית הראשונית שלהם כללה גינה בהקמה תאורטית של 30 אלף שקלים ואילו גינה חלופית תחת ידי הייתה עולה פי שניים ומעלה אך עם תשתית נכונה הם יוכלו צעד אחר צעד בעזרת עצות ומחקר להשלים מבלי לזרוק את כספם לפח. אז באמת לעצות חינם יש להתייחס בחשדנות אבל הפעם לפחות לטעמי עצת החינם שלי חסכה להם שלושים אלף שקלים שהיו נשתלים לטמיון. גם זה משהו.
לאלו שרוצים עוד עצת חינם ממני אומר זאת, כשאתם רואים עבודות של אדריכלי נוף/גננים/מתכננים, בקשו לראות תמונות מגינות בנות כמה שנים ולא רק מהאביב הראשון חצי שנה לאחר השתילה. זאת חכמה קטנה מאוד להראות כובע נזיר, לוע הארי ואמנון ותמר פורחים באפריל.
אני בדרך כלל ממעט להכניס תמונות מגינות שלי אבל הנה כמה תמונות מכאלו בנות עשר עד שנתיים:
שש שנים – נווה אילן:
שנתיים – נס הרים:
חמש שנים – צור הדסה:
תשע שנים – גבעת ישעיהו:
חמש שנים – מיתר:
ועוד לסיום, שלהבית ורודה שנשתלה לראשונה ברחבי ארץ ישראל המנדטורית על ידי פורחת מאוד יפה, הנה:
ושתי תמונות ממדשאת האחו המתפתחת מאמצע אפריל:
אין ספק שהחופש היטיב עמך. חיכיתי כבר לרשימה הבאה. מדובר בתאור של מצב נפוץ ביותר. נתקלתי בו בתור פועלת גינון פשוטה באזור השרון לפני 20 שנה . גם אצל טובי המתכננים של אז. ולפחות פעם בחודש בתור אחראית הזמנות במשתלה. נפלו לידי שלל תוכניות של גינות בעלות חצי דונם שהכילו מספיק צמחים לפארק לאומי קטן בעיקר עצים ושיחים. את האשם לדעתי יש לתלות בתהליך ההכשרה של המתכנן שאינו כולל עבודה מעשית לאורך זמן. מי שלא גזם בוגונביליה מימיו יתקשה להבין את המשמעות של טעות תיכנונית מי שלא ראה עצים עקומים המחפשים דרך לצמוח או גינה שיש בה רק צאלון בלי דשא שיחים פרחים לא יבין זאת לבד אם ישב עם הקטלוג של מלצר הספר של פינס וכמה תמונות מפתות של מעצבי גינות בעולם.
במפגשים שהיו לי עם אדריכלי נוף פגשתי בורות עצומה בנוגע לצמחים. הם נשענים על ספרות בלבד
אין דבר יותר מלמד במובן זה מעבודת אחזקה שוטפת.
זה באמת קשקוש בלבוש התוכנית שהעלית
אב לא הבנתי מדוע גינה עם תשתית ראויה כהמלצתך צריכה לעלות 60k
רוב הגינות נשתלות על ידי גננים שזאת פרנסתם ואינן מתוכננות על ידי אדריכלי נוף, מצבן בדרך כלל לא שונה כלל. ניסיון פה הוא לא הפקטור אלא תפיסה רחבה יותר של גדלים סופיים ושפה
קוהרנטית. אולי הגזמתי בשישים אבל רק קומפוסט לפי תפיסתי צריך 25 קוב ובוב קט לפיזור ויום-יום וחצי לתיחוח ויישור. רק זה יכול לעלות 12-15 אלף. מערכת השקיה של טפטוף היקפי לפי השיטה שלי עוד 6000-8000 שקלים חומר+עבודה. אבני מדרך גבוהות (6-7 ס"מ) עוד 2500-3000 שקלים, צמחיה 4000-6000 שקלים עוד יום יומיים עבודה של צוות פועלים לשתילה/אבני מדרך יכול להגיע לעוד 4000 כלומר לפני העבודה שלי בלי בעיה מגיעים קרוב לארבעים אלף.
חחח..אחד הפוסטים המצחיקים שלך..ניסיתי לדמיין רותם ודק פרי ביחד…ולא הלך…ופתאום הגיע צבא של מיופרונים ותקף את הסנטולינות שנשכבו על ה30 גזניות….ורק הסיגלית האוסטרלית נשארה. איכססס
גינה מלחמה
למה אתה חושב שאדריכלים מכירים יותר צמחים מגננים? פחחח…אולי על הנייר
הקרנונית הלבידה נראית צמח לעיניין…איפה יש שתילים למכירה?
על הנייר זה כמו אנשים שלומדים יחסים בין לאומיים. בפרקטיקה הם באמת עם מגבלה תאורטית קשה.
נטף מייחרים קרנונית.
באמת תכנית מזעזעת.
בשביל תפישה רחבה ושפה קוהרנטית דרוש כישרון.
השנים שעסקתי בהן באחזקה היו בית ספר. למדתי מי צריך גיזום תכוף ומי לא. מהו מראה ירוד של חורף. שתלתי את אותם הצמחים בסיטואציות שונות. ליוויתי מקרוב התפתחות של גינה ועוד ועוד.
25 קוב קומפוסט ל 350 מטר רבוע???
אני שמה 25 ליטר למ״ר וקולגות צוחקים עלי שאני מגזימנית
לשתול כוסית לא משנה של איזה צמח (רב שנתי) כל 30 סמ זה לגמרי סביר
סליחה על ההתקפה – מה רע באבן מדרך בעובי 3 סמ?
חבלבל מאוריטני הופך מכוסית לקונטיינר בשבוע צימוח ומקונטיינר הוא מכסה מטר רבוע בעוד 4-6 שבועות.
אבן מדרך של שלושה ס"מ מתכסה על ידי צמחי הכיסוי ואז יש מלחמה מתמדת לחשוף אותה.
עצוב… עצוב .. שאנו חיים במדינה שבה הכאן והעכשיו מקודשים. זה קורה בכל תחום וכן גם בגינון, שם בעיני, זה פחות גרוע מאשר בתחומים כמו חינוך וכלכלה. לפני 15 שנים עבדתי תקופה קצרה בגינות בהן היה נוהל לעקור בהדרגה צמחים שנשתלו ולא כי המתכנן / מתכננת היו רמאים אלא משום שלא שקצה נפשם בלהלחם בלקוחות שרצו גינה מפותחת ומהר. וזאת בכדי שיוכלו להציג את הגינה החדשה לאורחיהם עוד הקייץ. אז שתלו 3 גרבילאה ג'ונסון מעוצבות גזע במרחקים של חצי מטר אחת מן השניה לאחר חצי שנה נשלח הגנן המטפל לעקור אחת ולאחר עוד חצי שנה נעקרה גם השניה. הלקוח היה מרוצה המתכנן היה מרוצה והגנן המטפל היה עצוב מחד אך מרוצה כי נותרו בידיו שתילים שאיש לא חפץ בהם. יש סיבות רבות בגללן מתכנן/ת שסיים לא מזמן את לימודיו עושה טעיות קריטיות כפי שהצגת. ומהיכן ישאב השראה במדינה חסרת תרבות זו. בה גננים חובבים הם המקצועיים האמיתיים וגנים בוטנים נסגרים מחוסר תקציב. ואפילו בקבוצת הגינון החביבה האלימות מרימה את ראשה פה ושם. רוצה אני להאמין שכל אחד מאיתנו שהיה נתקל בתוכנית שכזו היה מרים טלפון לאדריכל/ית הנוף ומשוחח איתה על עקרונות תכנון נכונים. זו לא צריכה להיות השקעה אדירה, אך התוצאה יכולה לזכות את כולנו במקום תרבותי יותר לחיות בו.
לפני חודשיים באו לראות גינה שלי שתי אדריכליות נוף ונדהמו מהמרווחים בין הצמחים. הן בדיוק סיפרו לי על הקושי מול הלקוחות שרוצים "סגירה מהירה" ולכן למעשה הגינות ברובן סובלות פשוט מעיוות פופורציונאלי ודיפורמציה. אין לשיחים בכלל מראה של שיח אלא גושים מחוברים כמעט בקודקוד. כל הסיפור הזה הוא בעייתי גם בחינוך כי הוא מצריך סבלנות ועבודה ארוכה.
כששותלים עצים לתפישתך צריך להתייחס לגודלם הסופי? אליו יגיעו בעוד כעשר או 15 שנים? ומה עם השנים שעוברות בינתיים? יש איזשהו אמצע עדין לתפוש אותו.
לצערי נהוג במקרים רבים לשתול 400% ויותר אבל לא חושבת שנכון לשתול 100%.
אפשר להגיע לפשרה שהיא גם יפה וגם בוטנית נכונה. אתה לא אוהב חד שנתיים, אבל הם כר נרחב להשתוללות של 'בינתיים' הם נותנים לבעל הגינה את הסתימה במרווחים ולא משפיעים על הגדילה של של הרב"ש והעצים…אחרי חצי שנה, החוצה…ובינתיים המרווחים קצת נסגרים ואם יש צורך, עוד קצת חד שנתיים. וגם בהם אפשר לשחק… לא חייבים את השגרתיים.
שלי כהן אבינדב אינו צריך חד שנתיים די במלותיו ובהגיונו בכדי למלא את אותם חללים בעיני לקוחותיו. ואילו אנו נצרוך עונתיים ונהנה
עתר עצים זה באמת סיפור אחר אבל ההתיחסות לצמחים שמתחתיהם כן נגזרת מגודלם לאחר 5-7 ואפילו עשר שנים. בכל מקרה אני לא נוהג לעשות כיסוי שטח מלא בעצים אלא מעדיף להשאיר אזורים נרחבים חשופים
מה ששלי אמרה. שותלת פרחי עונה/ר״ש המשמש כעונתי כצמחי חלוץ.
לא מתייחסת אליהם בכלל בתכנון ובסוף שותלת ברווחים.
הרבה גינות קטנות אני עושה ושם הצל חשוב מהכל.
מעטות הדודוניאות ששתלתי עם התכוונות לגודלן הסופי. יש התייחסות לגודלה ולמהירות צמיחתה ויש הכוונה שהגנן יגזום בגודל מסויים
נועה, הוא צריך…הוא רק לא יודע את זה עדיין. לגינות שלו הייתי מוסיפה צ'יה, פשתן, קצח, בבונג, תורמוס, לשון פר, דורבנית, גומפרנה, נירמברגיה, צלוסיה משובלת…. לא הצבעוניים הרעשניים..
זאת אופציה שאני מהתל בה במחשבותי, דורש דיוק רב ובעיית העשביה לא נפתרת. העונתיים גם מהירים מאוד ובשנה הראשונה יכולים לעכב צמיחה באופן משמעותי במיוחד בקרב הקטנים והאיטיים יותר. אני חושב שדברים כמו ניסנית דו קרנית יכול לבוא בחשבון אבן בכל מקרה זה טוב רק לחורף. רסק עץ גבוהה יעיל בהרבה ונותן גם תחושה של "אסתטיקה"
עתר אלו פרמטרים שבאמת דורשים חשיבה מקיפה. לפני הרבה שנים השתמשתי והפסקתי
אבינדב תפסיק להתל ותתחיל לחתל….יש חד שנתיים שתתאהב בהם. מבטיחה. הם חלק מהעונות בגינה…רסק עץ זה נהדר…וצריך גם מרווחים…אבל לא במקום חד"ש
http://www.batha.co.il/wordpress/?p=773
זה פוסט ישן על עונתיים. צריך למצוא מחדש את התמונות.
אבינדב בגין חסרה לך ברשימה פשתה גדולת פרחים.
תורמוס ההרים קושר חנקן…ואפשר לשתול אותו באיזורים יותר דלים מבחינת האדמה
עם הגרוטסקות אני מסכימה…לגמרי…נגעלת מהם..מכל הרקפות המתורבתות והפוקסיות הגמדות בהריון מרובה עוברים <החד שנתיים הללו מומרצים עם הורמונים במשתלות ומטפחים תרבות גננית פדופילית..וזה גם עובר לרב"ש…במו עיניי ראיתי 'יחור' של הורטנסיה עם ארבעה עמודי תפרחת אימתניים…ממש פורנו גס עשו מההימלאית
בכל נושא כל אדם שרק סיים ללמוד חייב לרכוש "נסיון" וזה יקרה תוך כדי עבודה , אין מה לעשות . חבל שלא מלמדים שם לדעת לאיזה גובה עומק ורוחב סופי צמחים אמורים להגיע .
אבל יעל את מקלה ראש, ראשית מלמדים מינימום שזה ממדים וקצב צימוח שנית ניתן היום בשתי לחיצות אצבע לגלות את אלו ויותר ויותר מכך הפרסונה לא אדריכל/ית שרק התחיל/ה, ראיתי את עבודותיו/יה באינטרנט. הוא/היא נמצא/ת בשוק 3-4 שנים. זה תרבות ולא טעות
ברור שהמידע קיים ובשפע לכל חפץ. אך שיחה תרבותית חסרה. בתור אחראית הזמנות במשתלה יצא שהתקשרתי למתכננים ומתכננות שאת כתב הכמיות של תוכניותיהם קבלתי מלקוחותיהם ושאלתי בעדינות לגודל השטח וסוג הקרקע אל מול כמיות עצים או עצים שמחשבים בעייתים באזורים מסויימים. ברב המקרים נתקלתי בשימחה לשיחה. חשתי בבירור בבדידותו של המתכנן בחוסר שיח עם אנשי מקצוע אחרים בו הוא מורגל.
ברור שהמקרה שהצגת הוא קיצוני ולא בטוח ששיחה הייתה גורמת לתוצאה חיובית
כמגדלת צמחים אני נפגשת יום יום עם קטסטרופות דומות. מתכננים שותלים בצפיפות כפולה ומשולשת מהנדרש כדי שהגינה תראה מחר כפי שנראית גינה בת עשר. לטענתם, זו דרישת הלקוח, שלא תראה פיסת קרקע גלויה. זו תרבות 'כאן, עכשיו ומהר!' הקיימת לא רק בענף הגינון, אלא בכל תחום בחיינו….
גילי קלעת בדיוק לדעתי
וזו הדרך הכי מטומטמת להקים גינה….בבת אחת. שינוי ביולוגי עצום ביחידת שטח . צריך זמן להתייצבות. אינסטנט זה גינות משעבדות…בנויות לאחזקה מטורפת שלא לדבר על השיעמום הבוטאני…
אבינדב בגין מאוד חשוב בנושא השלהבית הורודה. כשעזבתי לפני חודשיים את המשתלה בה עבדתי בשנים האחרונות הצמח היחידי שלקחתי היה יחורי שלהבית ורודה (אז היו לנטף רק בגודל 5 וידי לא הייתה משגת) לצערי רק אחד שרד ועדין לא מראה סימני חוסן. אשמח לכל מידע בהמשך על הצמח הנפלא. לא יודעת מתי יזדמנו לי שוב צמחי נטף
אני לא מכיר את מי שיצר את התכנית, אבל לדעתי מי שמתנסה בליווי ותחזוקה של גינה לאורך 5-10 שנים ויותר יכול להמנע ממה שתארת. למרות שיש דברים בתוכנית שהם סבירים- עצים קטנים- בינוניים כמו לגרסטרמיה, פיטנה. הברכיכיטון באמת גדול. לגבי חבלבל או אוזן דב במירווחים של 30 סמ זה גם סביר. למרות שאני בעד מירווח טפטפות כל 50 בדרך כלל, מי שרוצה לקבל מישטח מאותו סוג צמח יכול לשתול בצפיפות. אגב גם בגינות שלך וגם בשלי לפעמים חלק מהמירווחים צפופים מדי. אצלי זה לרוב כי קשה לי לוותר על צמחים שאני אוהב וחושב שיתאימו, ותמיד צריך לקצץ ברשימה כדי שלא להעמיס יותר מדי. ואני מסכים עם מה שנאמר- לדעתי גינה שנראית כמו גינה ביום הקמתה זה סימן שהעמיסו יותר מדי. או ששתלו הכל בגודל בוגר שגם מזה אני נמנע מסיבות שונות
אגב תופעה דומה יש גם בחלק ממשתלות גידול- לא מזמן חיפשתי אליוגנת היגל, ומצאתי דליים שבהם שתולים 2 צמחים ביחד, כמו שעושים עם צמחי תבלין בזיליקום וכו. ככה במשתלת הגידול מתקבל צמח מלא מסועף ויפה מהר יותר. אבל מה קורה ששותלים שיח תאומים סיאמיים כזה? לא ניסיתי
למדנו בכיתה ה' שלצורך חיזוק צמחים יש לדלל, עשינו ניסויים באפונים. לא נראה לי שמשהו השתנה מאז. יודעים את זה בצורה כזאת או אחרת כבר עשרת אלפים שנים.
חבלבל מאוריטני כל 30 ס"מ נשמע לי לא צפוף אלא קופסת סרדינים. זה לא אכילאה סוככנית או פרנקניה סוככנית,
היא עושה 0 ל 100 בחודשיים, לכל היותר שלושה. אפילו חצי מטר היא גומעת בחצי שיהוק.
אבינדב בגין
אני נתקל ב"אדריכלי נוף בהתכתבות" כאלו יום יום, אני בכלל קורא להם מעצבי גינות, כי הכל אצלהם מאוד טרנדי, בלי שום חשיבה לטווח ארוך. יש לי אפילו שם לגינות שלהם:
גינות של קבורה בקומות.
אלו גינות שבשניה שאתה מסיים להקים אותן, אתה כבר מתחיל לדלל ולגזום אותם.
בתוכנית הזו "נפלת" על מעצב צדיק, שנתן רווח של 4 מ' בין עץ לעץ. אני נתקל לפעמים במרווחים של 1-1.5 מ' בין עצים, מטפסים שנשתלים במרווחים של 80 ס"מ אחד מהשני, ואבני מדרך שמצריכים דקר חבלנים כדי לאתר אותם בגינה , כי מישהו החליט לשתול בין אבני המדרך לפופית הבטטה.
כל ניסיון לאתגר את אותם "אמנים" מיוחדים בנושא השקייה, גורם להם פרכוסים בלתי מוסברים.
לבקש מהם תמונות מגינות מלפני 5 שנים, זה כבר בקשה מוגזמת- אין להם, הם לעולם לא מביטים לאחור ולומדים, הם תמיד מיישירים מבטם אל עבר הטרנד הבא.
ובין אדריכלי. בניה אין טעויות? בדיוק כמו באדריכלי נוף.
עצוב אבל היום לפני שאתה שוכר בעל מקצוע אתה בעצמך צריך ללמוד רקע בתחום.
אבינדב – חבלבל/דיכונדרה כסף/אוזן דוב ועוד ממילא הופכים לצמח אחד גדול בגוש אחד אז זו רק שאלה של כמה זמן אתה רוצה לחכות לכיסוי מלא, מרווח כזה בעונת הצימוח שווה לחודש או חודשים המתנה, אין פה עניין של צפיפות זה לא שיח.
אני צריך לראות את המקום בו הוא/היא הכניס/ה את אלו, אולי זאת הייתה הכוונה אבל אז נוצרים משטחים של 6-7 מ"ר מכל מין, שזאת גם כן החמצה גדולה בעייני, ראיתי עכשיו בצור הדסה משטחי ענק של חבלבל מאוריטני. זה חלק מתפיסת המונוכרום העתיקה של "גושים" עשרות מטרים של רוזמרין/אזוביון וכולי. אני לא רואה איך גושי ענק כאלו נכנסים בגינה של 350 מטר גם אם אני חולק על התפיסה האסתטית.
עתר הסתכלתי שוב על התכנית, החבלבל המאוריטני אמור להישתל בשלושה מקומות מסביב לאבני המדרך!
כן….ולא….
מהמעט שהראיתי, נעשה שימוש במרחקי נטיעה שמומלצים באתרים של המשתלות.
צפוף מידי? כן אבל – לא פעם נתקלתי בלקוחות שאמרו במפורש שלא מעניין אותם מה יקרה בגינה בעוד 10 שנים. הם רוצים עצים והרבה עכשיו.
וגם – אם נשתול גינה עם מרחקי נטיעה של 1-1.5 מ' בין צמחים משתרעים, היא תיראה נורא בראשית הדרך – בשנים הראשונות ואז הגנן הממוצע שהלקוחות יקחו יפוצץ את הגינה בצמחים אחרים. צריך גנן אחזקות מיומן מאוד ובעל יכולת חזקה לעמוד על שלו (ושלא יפוטר לאלתר).
ייתכן שהפתרון הוא צמחי חלוץ קיצרי חיים שימלאו את השטח הנרחב שבין הצמחים שיגדלו בעתיד, אבל לך תסביר לגנן שעוד לא פגשת ושלא תפגוש כנראה, את כוונותיך לעתיד הגינה.
אז כן, יש מקום למחשבה על העתיד ויש מקום גם לצפיפות היתר בגינה, תלוי בסיטואציה.
קשה מאוד לסיים עבודה על גינה שהושקעו בה כמה עשרות אלפי שקלים בהבטחה לבעלי הבית "חכו חכו בעוד 5 שנים היא תיראה נפלא ולא תצטרכו לעקור אף צמח בדרך!" הם רוצים גינה יפה ועכשיו ובצדק.
איתי אני לא מבין למה זה "בצדק" הם רוצים עכשיו גינה כי הם חיים בתרבות חסרת סבלנות. זה חלק מאותה תרבות שמייצרת תוכניות ראליטי וסרטים מופרכים בקצב מסחרר, אותה תרבות שמייצרת אין ספור רשתות מזון זבל מהיר, אותה תרבות שמייצרת נאומים של 12 שניות חסרות הקשר לשאלה שהמראיין שאל ברדיו ובטלוויזיה. אותה תרבות שמכניסה עשרות בגדים לארונות ענק שמושלכים ל"נזקקים" לאחר שנה, אותה תרבות שחושבת שהכל מגיע לה אם רק יוציאו על זה מספיק כסף.
אתי למה לא תפגשי את הגנן? בדרך כלל אני עושה סיור כחודש מסיום העבודה עם הגנן ועם בעלי הגינה מסבירה איך אני רואה את הדברים ונותנת המלצות להמשך.
אני מגיעה לגינה אחרי כחודש ואחרי חצי שנה ושנה, אבל מה קורה אח"כ?
לגבי התרבות – אבינדב – זאת לא התרבות שלי וגם אני לא מתפעלת ממנה אבל מי אני שאשפוט מה נכון ומה לא עבור אחרים? לגבי הבצדק – לו אני השקעתי במשהו כמה עשרות אלפי שקלים הייתי רוצה שהוא ייראה טוב מהתחלה. אז כאמור – חלק מהצמחים מיועדים להיות זמניים בגינה ואני אומרת זאת ללקוחות (לא שהם זוכרים את זה) ורוב הזמניים הם צמחים קיצרי חיים, אבל לא כולם. בעבר עמדתי על דעתי לגבי מרחקי נטיעה נכונים, ומה קרה? נכון! האנשים פשוט נטעו עוד עצים. אז אני מסבירה, מיידעת ואם הלקוח מתעקש, אני ממזערת נזקים.
אולי כדאי שיהיה לבלוגינון פורום?
אתי זה באמת לא דבר פשוט, אני לא טוען שכן. יש לי עבודה קצת יותר קלה כי מראש מי שבא אלי ראה עבודות שלי ורוצה את התפיסה שלי, אני לא עושה גינות בהזמנת הלקוח אלא גינות כפי שאני רוצה לעשות. הדרך הפשוטה יותר לצורך כך היא עבודה עם רסק עץ בגובה 12-18 ס"מ. גובה כזה משאיר רושם "מטופל" מחד גיסא ומאידך מספיק למנוע למעלה מ90% מהעשבייה לאורך שנתיים-שלוש עד הסגירה. אני גם בדרך כלל משאיר את הגינה בידיים של גנן שאני כבר מכיר או עם הוראות מדוייקות, חוץ מזה אני נמצא בקשר כמעט עם כל לקוחותיי לאורך שנים ארוכות. ווטסאפ ומייל הן דרכים מצוייות לעדכונים והוראות
אני לא שופט מה טוב לאחרים אני מנתח ושופט את התרבות, אני עושה זאת כאדם המעורה בסביבה שחושב ששיפוט הוא חלק מצמיחה תרבותית. אין לי עניין להשליך אנשים לכלא על טעם רע או לחוקק חוקים בפרלמנט אבל שיפוט הוא לטעמי עניין הכרחי בחיים, יש תרבות גבוהה ונמוכה, יש דברים מורכבים ויש פשטניים, יש מזון בריא ויש מזון זבל. אין לי כל אמונה בעולם נטול ערכים צורניים.
אושרי, זה סוג של פורום לא? יש גם דיונים בפייסבוק בעקבות הפרסום חלק מהתגובות אני מעביר משם לפה על מנת שהדיון לא ילך לאיבוד ויעשיר את הידע על הפוסטים. גם כביקורת על דבריי.
אני נתקל ב"אדריכלי נוף בהתכתבות" כאלו יום יום, אני בכלל קורא להם מעצבי גינות, כי הכל אצלהם מאוד טרנדי, בלי שום חשיבה לטווח ארוך. יש לי אפילו שם לגינות שלהם:
גינות של קבורה בקומות.
אלו גינות שבשניה שאתה מסיים להקים אותן, אתה כבר מתחיל לדלל ולגזום אותם.
בתוכנית הזו "נפלת" על מעצב צדיק, שנתן רווח של 4 מ' בין עץ לעץ. אני נתקל לפעמים במרווחים של 1-1.5 מ' בין עצים, מטפסים שנשתלים במרווחים של 80 ס"מ אחד מהשני, ואבני מדרך שמצריכים דקר חבלנים כדי לאתר אותם בגינה , כי מישהו החליט לשתול בין אבני המדרך לפופית הבטטה.
כל ניסיון לאתגר את אותם "אמנים" מיוחדים בנושא השקייה, גורם להם פרכוסים בלתי מוסברים.
לבקש מהם תמונות מגינות מלפני 5 שנים, זה כבר בקשה מוגזמת- אין להם, הם לעולם לא מביטים לאחור ולומדים, הם תמיד מיישירים מבטם אל עבר הטרנד הבא.
הי אבינדב,
כרגיל תענוג לקרוא אותך.
התגובות פה מהדהדות לי דיונים שאני מנהל
עם עצמי יום יום – מרווחי שתילה, מה לשים בין לבין
בינתיים, איך לטפטף ועוד ועוד ועוד.
אני מרגיש שיש פה המון שנות נסיון של כל הכותבים שבהחלט
יכולים להפרות זה את זה ולי אישית זה מאוד חסר ביום יום
(עקבתי בעבר אחרי פורום גינון בתפוז אבל לא אהבתי את
התגרנות שיש שם בלי סוף…)
בקיצור, באמת היה נחמד אם היית פותח פה דף פורום <-:
יום טוב לכולם
אבינדב, נושא הערכים והביקורת והשיפוטיות מעסיק אותי מאוד בימים אלה. נראה לי שהוא עומד ביסוד הפלגנות והשינאה בחברה שלנו. לגבי עצמי אני מנסה לחנך את עצמי למיתון השיפוטיות וההתבטאות. מרגע שילדיך נכנסים למסגרת זו או אחרת אתה מוצא את עצמך במידה כלשהי של מלחמת תרבויות. בבית הספר זה מחריף ואצלנו זה הגיע למימדים מרשימים. אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא בכל הקשור לתרבות, לתרבות דיבור ולביקורת. אני רק יודעת שהאדמה פה רועדת.
מצד שני חונכתי לערכים ואני מנסה להקנות אותם לילדי ולהפיץ אותם בחברה. זה מסובך.
ולגבי הגינות – אני חולמת על היום בו אנשים יפנו אלי כדי שאתכנן גינה בסגנון שלי ולפי ערכיי. לא יודעת איך מגיעים למקום הזה, אשריך שאתה שם. לא כולנו שם, ולכן, כאמור, אני משתדלת לתכנן היטב, מיידעת את לקוחותי להיבטים השונים של בחירותיהם, מכבדת את הבחירות כשאפשר וכאמור משתדלת למזער נזקים.
אה ואחלה בלוג יש לך.
אתי אני בוודאי מסכים לגבי צורת או אופן ההתבטאות כאשר מתעוררת מחלוקת אבל לטשטש את הביקורת אני חושב שזה לא דבר יעיל בשביל לבנות חברה טובה יותר וגם בתוכנו כאינדיבידואלים טובים יותר. השסעים והפילוג לא באים בגלל ביקורת אלא מתוך תפיסות יסוד של זהות וקולקטיב השלובים באמונות כאלו ואחרות. ביקורת ושיפוט לטעמי תמיד היו דרושים וכמעט מעולם לא היו. מה שהיה בעבר הייתה סוגים שונים של עריצות ותו לא, מאות השנים האחרונות ועשרות השנים האחרונות במיוחד אפשרו לסוגיות ביקורתיות ושינויים פוליטיים, מגדריים ועוד לבוא לידי ביטוי. אני חושב שמחלוקת היא בסדר גמור כשלעצמה.
ירון תודה רבה, אני לא חושב שיהיה איזה ביקוש גדול לדף פורום, הפיסבוק ממלא את התפקיד הזה לא רע. יש שם יותר פעילות מאשר פה בדרך כלל.
מצטרף לכל התשבחות על הבלוגים והעיונים המעמיקים. במו ידיך ומילותיך, אבינדב, אתה יוצר שינוי עמוק בהבנה, בקריאה ובפרשנות של גינון עכשוי וטעמיו. במיוחד מוצא חן בעיני הקישורים השונים שאתה עושה לעולמות חברתיים, תרבותיים ופוליטיים.
המשך כך…
עם זאת, יורשה לי לומר שלעיתים נראה שאתה יוצא בשצף קצף נגד עניינים שיש בהם גם פנים לכאן ולכאן.
אקח לדוגמא את הטענות כנגד התוכנית הגרועה שהבאת כאן…אני מסכים שהיא גרועה, אבל חלק מטענותיך מפליגות מדי. הנה כמה נקודות למחשבה נוספת וסליחה אם אני קצת חוזר על דברי אחרים:
ראשית, צריך גם להתחשב בצרכים של אנשים מסויימים לפרטיות למשל, שמכוונת ליצור ציפוף ואף ציפוף יתר בצמחים ובעצים. אז נכון שזה פחות אסתטי ופחות מראה את יופיים של הצמחים ונכון שזה מזמין גיזומים מוגזמים עוד ועוד… אבל זה עונה על צורך אחר. לאנשים מסויימים זה חשוב יותר מאשר היופי של הצמח והתפתחותו הטבעית.
שנית, לעיתים אין רצון להמתין 8 שנים ורוצים לראות סגירה מוקדם הרבה יותר.
שלישית, אין רע לדעתי בגינה שמשנה פניה. התחילה בגינת שטופת שמש וממשיכה לגינה מוצלת יותר או מוצלת ממש.
רביעית, יש צמחים שמסתגלים למעבר ההדרגתי הזה שבין שמש לחצי צל. אז נכון שלעיתים פורחים פחות ונכון שלעיתים הם פחות צפופים ופחות יפים. ועדיין.
חמישית, ברור שיש מרחקי שתילה בין עצים שהם קטנים מדי אבל ישנו גם משחק בין כמה אפשרויות. לדוגמא שדרת המיישים שבין המוזיאון לגבעת רם בירושלים ניטעה במרחקים של 8-10 מטר, אני מעריך. ולוקח לה כ 20 שנים לפחות להיסגר ועדיין לא נסגרה… אז לטעמי אם היו שותלים במרחקים של 5 מ' לדוגמא, העצים היו צפופים יותר, הרבה יותר מוקדם ואולי זה טוב להצללה. ויש גם דוגמאות אחרות, למשל בגינון בקמפוס הר הצופים שבחלקו יש נטיעות די צפופות וזה נראה יפה דיו. לטעמי…
שישית, שוב לטעמי, חלק מבחירת העצים והשיחים בתוכנית הזאת היתה סבירה ואפשר היה לעזור ללקוחות לא בעזרת פסילתה הטוטאלית אלא בעזרת תיקון של התוכנית, שוב, במקום לפסול אותה מכל וכל.
שביעית, הבעיה העיקרית אינה בתוכנית עצמה ובהבדלי גישות אלא בכך שיש מתכננים וגננים לא מעטים שפשוט לא מודעים לגדלים הסופיים של צמחים, למופעים לאורך השנה ולאורך השנים מודעים ומציעים רק לכמות קטנה יחסית של צמחים, אינם מבינים ב"שפה" של מה מדבר עם מה מבחינת עלווה, צימוח, צבעים וכו'. והתוצאה גרועה אבל חמור בעיניי שיש כאלה שדווקא כן יודעים אבל לא טורחים ליידע את הלקוחות ולא משתפים אותם מספיק במשמעות של החלטה כזאת או אחרת. אולי מפני שזה מאט את תהליך עבודתם ואולי מפני שמעדיפים לשגר ולשכוח…
שמינית, אני מבין את טענתך שאתה יוצר גינות כפי שאתה מבין ולא נכנע לטעמים לא נכונים לדעתך של לקוחות אבל אני חושב שצריך למצוא שביל זהב בין העדפות של המתכנן עצמו ובין העדפות של לקוחות, שחשוב לנסות ללמדם ולהסביר את השיקולים השונים על מנת לאפשר להם לבחור.
תשיעית, יש הבדל גדול בין גינות בתוך ערים צפופות ובין גינות של ישובים קהילתיים ואחרים. הנוף לדוגמא עשוי להיות שונה מאוד והדרישות שונות מאוד. לא נכון לבוא עם מודל גינון אחד לכל המקומות הללו.
וכל זה לא נוגע בהערכה העצומה לעבודה המעמיקה והמחשבות היצירתיות שאתה מציע בנדיבות לקוראים. זה בדרך לבמהפיכה תרבותית, לא פחות. היא טמונה ובוקעת מתוך הרעיונות הללו.
יהודה
שלום יהודה. תודה על ההתייחסות המקיפה.
אני בוודאי לא טוען לבלעדיות על ידע או אסתטיקה רק מציין דברים על פי השקפתי שהיא באמת לעיתים קיצונית. אני מודע לכך. יש לי רתיעה משבילי זהב, על אף שפשרות הן חלק אינטגרלי מהחיים. תוכנית הצמחייה שלו לא לוקחת בחשבון את המעבר להצללה. כמעט כל הצמחים יתנוונו וימותו תוך 4-8 שנים. אני כותב רבות בבלוג על שתילת צמחים למעבר משמש מלאה ועד לצל מלא, זה תחום מעניין ודורש הרחבה. לגבי הצפיפות אני חושב שזה נכון שלא צריך להמתין עשרים שנים אבל סבלנות היא דבר נדרש שכמובן ניתן לדלג עליו אך בלעדיו משלמים מחיר בתחומים רבים בחיים, לא רק כחוויה אסתטית של גינה. למשל להסתרה/מיסוך אני מאמין שניתן להגיע ב3-4 שנים. לא שנה שנתיים וגם לא בשמונה כפי שכתבת. וגם זה כמובן גמיש,מיש צמחים שיכולים גם בחמש. אבל יש לך כמובן נקודות שאני יכול להבין ולקבל יותר.