באותם גבולות הנקראים ישראל (הגדרה חמקמקה בימי אובמה-עבאס-נתניהו) ישנם שני מיני ורבנה (ורבנה רפואית, ורבנה שרועה) אשר הראשון שבהם הוא צמח מרפא חשוב המשמש לבעיות רבות מזה אלפי שנים (הרבה בטרם שורטטו המפות האיויליות הראשונות) ונפוץ באירופה-אסיה (לא חשוב של איזו מפה) ובאיזורים לחים בישראל, ניתן לצפות בו פורח כמעט כל השנה על גדות הירדן (הבלתי "מפורז") יחד עם שיח אברהם שגם הוא ממשפחת הורבניים
רוב מיני הורבנה ובכלל משפחת הורבניים (למשל הלואיזה שכולנו נוהגים להכניס לחליטת התה בבוקר או הצמח הותיק והפולשני לנטנה ססגונית הידוע בכינויו האלמותי " ק ו ל ו ל ו ש ! " בזמן שהילדים מעיפים את פרחיו לכל עבר) הם צמחים סוב-טרופיים ומגיעים מדרום אמריקה ולכן הורבנה הרפואית היא נציגה נדירה של המשפחה באירופה. במשתלות ניתן בדרך כלל לקנות ורבנה כצמח לסלסלאות תלויות, ישנם זנים רבים אשר בוררו מהמין ורבנה פרואנית בגוונים שונים. אך אני רוצה להמליץ על שלושה מינים שונים אשר מתאפיינים בעמידות לשמש מלאה ולהשקיה מצומצמת.
כל הורבנות מושכות פרפרים, הרבה פרפרים.
ורבנה אשונה 'לילכית'/'ריגידה'
גובה 30-40 ס"מ, ה'ריגידה' כהה יותר (סגול) וגבוהה מעט מה'לילכית' שצבעה כשמה.
ורבנה אשונה נצרבת בחורף ואז מראה בהחלט לא טוב אך היא חזקה ביותר ומתאוששת במהירות במרץ-אפריל ומצמיחה קנה שורש זוחל גבעולים חדשים עם עלים אשר במהרה בחום הופכים לגלדניים-"מקומיים", בעלת גל פריחה אדיר באביב אך ממשיכה לפרוח גם לתוך הקיץ ועד הסתיו. היא מתפשטת בעזרת קנה השורש ובהחלט יכולה לצוץ לאחר כמה שנים במקומות נוספים בגינה אך אינה אלימה בעיקר כאשר שתולים לידה מינים נוספים בערך בגובהה השלוחות שלה מאוד מגוונות את הפינות החדשות בו היא צצה, נותנת מראה "בר" חזק. מתקשה יותר להתפתח באדמה מהודקת מדריכת אנשים או כלבים.
ורבנה לילכית – 'דה לה מינה'
גובה 80-90 ס"מ רוחב 80-90 ס"מ. פורחת ללא הפסקה מהאביב ועד הסתיו. גדלה מהר, לאחר החורף ניתן לגזום אותה מעט על מנת לחדש את הצימוח הצפוף. היא אמנם יכולה להסתפק בהשקיה מועטה אך תטיב לפרוח אם תוצמד לה טפטפת נוספת (2 ל"ש). חשוב לציין שמנסיוני היא משגשגת באדמה אך אינה גדלה טוב במיכלים, אני נסיתי במיכלים עד 50 ליטר והיא הגיבה גרוע.
ורבנה ארגנטינאית
צמח מרתק (באמת!) נשיר כמעט לגמרי במקומות קרים ומותנה במקומות חמים (ליד קרית גת יש גינה שלי שהיא פרחה גם בינואר ), מזריע את עצמו אך אינו פולשני ומתרומם בעיקר במקומות מעט חשופים, ניתן לעקירה בקלות אם המקום אינו מתאים. כדאי לגדלו מעט מאחור (קו שני-שלישי) משום שלמרות שעלוותו נמוכה יחסית (30-50 ס"מ) הרי שעמוד הפריחה שלו בדרך כלל מגיע ל100-120 ס"מ ולעיתים גם ל180 ס"מ, מראהו מאוד "דליל" אך שפע הפריחה ואורכה מעניקים לגן מראה יוצא דופן. מסתפק בהשקיה מינימלית ויתכן שאף באפס. הורבנה הארגנטינאית צומחת במהירות מדהימה ומרגע שהיא צצה באדמה ועד שהיא פורחת בגובהה יכולים לעבור לפעמים 3-4 שבועות.
מה לגבי ורבנה משתרעת הנמכרת במשתלות? מה התנאים האופטימליים בשבילה, והאם איזור ההר הגבוה מיטיב עימה.
בהזדמנות זו אודה לך על הפוסטים המעניינים. תודה
שלום רונית
אני חושב שה"משתרעת" היא הפרואנית שניתן כיום כבר למצוא אותה במגוון צבעים, שמש-חצי שמש והשקיה בינונית עם תיאבון לדישון. אך רבים מתיחסים אליה כאל עונתית קיצית למרות שהיא יכולה להיות גם רב שנתית, הרבה זמן כבר לא השתמשתי בה, מוכרים אותה גם בכוסיות ולעיתים גם בסלסלאות כאשר היא כבר נשפכת ומלאה.
הורבנה הרגילה רגישה לקמחון לפי דעתי ולכן מתייחסים אליה כעונתית.
האם הארגנטינאית לא רגישה לקימחון גם? ניסיתי פעם אחת לשתול ולא הלך.
תודה על הבלוג.
זה נכון, הזכרת לי עכשיו למה הפסקתי להשתמש בה. לא נתקלתי בקמחון בשאר הורבנות כולל הארגנטינאית.
הארגנטינאית אצלי בערוגה מושקית בתדירות גבוהה ואכן נתקפת בקימחון עם בוא הקיץ.
בחורף נראית מצוין.